ביקורת ספרותית על על שתי רגליים וכנפיים מאת עבאס קזרוני
ספר מעולה

---

זהו סיפור אמיתי
על איש קטן
עם ראש גדול
על שתי רגליים
עם כנפיים
יופי של ספר. מרגש ומצמרר כאחד.
עבאס קזרוני ילד בן 9 בצל המהפכה והפלתו של השאה בטהרן.
עבאס ילד נורמטיבי שכינה את עצמו "חנון" גדל להורים לא עשירים (היו עשירים לפני המהפכה). כל רכושו היקר הסתכם בשרפרף, שולחן כתיבה שהכיל תא עם מכסה שבתוכו הונחו עט חביב, מחברת לשרבוטים וקופת חסכון.
בקצה הרחוב באזור מגוריו היו מספר חנויות שנהגו תמורת כל מיני שליחויות לתת לו מעט כסף. את רוב הימים הוא בילה בחדרו והביט לעבר הבוסתן מעבר לחלון.
עקב קשרי האב עם בני המלוכה ופקידי הממשל הבכירים של השאה, האייתולות החרימו את כל רכוש המשפחה והמשפחה נותרה עם המעט שהותירו להם.
האייתולות שהיו במלחמה מול העם העיראקי גייסו לצבא את הילדים בני שמונה ותשע וכיוון שעבאס הגיע כבר לגיל תשע החליטו הוריו להבריחו לחו"ל. בלית ברירה מאריזיה – אימו של עבאס מקבלת על עצמה החלטה קשה: להשאיר את בעלה וחמתה בטהרן ולצאת עם בנה-עבאס מחוץ לגבולות טהרן.
אך התוכנית של מאריזיה לא יוצאת לפועל ובשדה התעופה בטהרן ומסיבות בליתי ברורות לא מאשרים למאריזיה לצאת עם בנה מגבולות המדינה. אי-לכך היא נאלצת לוותר ולשחרר את עבאס. (בקטע הזה יש סצנת פרידה לא קלה).
עבאס הילד בן התשע עולה על המטוס ונוחת באיסטנבול בחיפוש ובצפייה למכר שממתין לו. אותו מכר תורכי שלדברי אביו "חייב לו טובה" לא בדיוק "מכר נחמד". בנמל התעופה "המכר" מתנער מעבאס. הוא שולח את עבאס באמצע הלילה, לחפש לעצמו מונית ומצייד אותו ברשימה של בתי מלון זולים...
תארו לעצמכם ילד בן תשע עם מזוודה בשדה התעופה, במדינה זרה, עם שפה שונה אמור לחפש מונית ומקום לינה. קצת לא נתפס במיוחד שמדובר בתקופה שלא היו עדיין טלפונים ניידים, סקייפ וכו.
מכאן מתחיל המסע של עבאס והפרק השני של הספר שמכיל את מירב עמודי העלילה. בעזרת נהג מונית נחמד ועוד כמה אנשים נחמדים ב"אמצע הדרך" הוא שורד באיסטנבול. מוצא מלון זול, לא נקי במיוחד כאשר שותפיו לחדר היו כל מיני תיקנים ומיטה עם מצעים לחים.
"האיש הקטן הזה" מתחבב על מנהל המלון. בעזרת עקשנותו הוא עושה עסקים, בדרך גם חוטף קצת מכות, הופך לשחקן שש בש, מצחצח נעליים של תיירים ואנשי עסקים במלון ואפילו עורך סקר שוק לפני המרת הכספים שברשותו בשערים גבוהים מהמקובלים אצל אנשי המקום. הילד הזה לא היה פרייר וגם לא הזכיר את החנון מטהרן.
בימי ההמתנה לויזה לאנגליה הוא העביר את ימיו בתחנת המעבר באיסטנבול בין משחקי השש בש, מתפרנס מהגשת תה לאורחי המלון, צחצוח נעליים, כותב מכתבים להוריו, ממתין להוראות הטלפוניות של אביו ואוכל ארוחה צנועה אחת ביום בכדי לשמור על הכסף שברשותו.
כל העת הוא פוחד לאכזב את אביו ופועל על פי ההוראות שהוא מקבל מאביו בטלפון. בכל שיחת טלפון עבאס מבקש לשוחח עם אימו, אך האב מונע זאת ממנו ומתחמק במיני אמתלות שונות. לאורך זמן עבאס לא מצליח להשתחרר מהתמונה שאימו עמדה על ברכיה בשדה התעופה והתייפחה. כל מה שעבאס רצה בסך הכל היה לשמוע לפחות את קולה של אימו בטלפון. געגועיו לאימו ולמשפחה בכלל הכבידו עליו וגרמו לו ללא מעט ימים מצוברחים.
זהו ילד שהגיע לתורכיה וכל מה שידע להגיד באנגלית היה Thank You . למרות הקשיים הרבים, בעזרת העקשנות והאופטימיות הוא מצליח להסיר את כל החומות ומשיג את הויזה המיוחלת לאנגליה.
ציטוט מעמוד 95: "חייכתי אליו והחלטתי לנסות להפגין מעט האנגלית שידעתי. Thank You, אמרתי לו. האיש זנח פתאום את הבעתו חמורת הסבר והחזיר לי חיוך. אני מאמין שרגעים מסויימים קובעים אם אדם יחבב אותך או לא, והרגשתי שהרגע הזה גרם לאיש הזה לחבב אותי. היתה לי תחושה שהוא לא נוטה לחבב אנשים".
באנגליה המפגש עם הדוד לא היה בהתאם לציפיות ומכאן תצטרכו לקרוא בעצמכם....
עלילה אמיתית מהחיים שעל אף כל הקשיים הצליח ילד קטן בן תשע עם לא מעט ערמומיות, תובנות וחוכמת חיים לסלק חומות ולהתבגר בעל כורחו. ספר שמרטיט את הלב ולכן אי אפשר להניחו מהיד. כבר בפרק השני התאהבתי בעבאס ובא לי ללטף את ראשו ולחבקו.
הספר הזה הוא אוצר בפני עצמו ועוצר נשימה. מובטחת לכם הנאה צרופה של כמה שעות.
בין הפרקים מפריד איור של קוביות שש בש... רעיון נחמד– אני אהבתי.
ממליצה בחום. מקווה ומצפה לספר ההמשך במיוחד על החיים בפנימייה באנגליה.
לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על על שתי רגליים וכנפיים