המתיקות שבשכחהקריסטין הרמל2בספר הזה יש את כל המרכיבים כדי להפוך אותו לספר טוב, כזה שקוראים מתחת לפוך. אך בפועל, מה שקורה זה שהסיפור הופך לעיסה דביקה ומתוקה מדי... יותר מדי מתיקות, יותר מדי פשטות, הדמויות לא מורכבות והסוף צפוי מראש. הייתי רוצה למצוא קצת יותר אתגר, קצת יותר מתח, משהו שונה מהסוף הצפוי שהיה ברור מן ההתחלה.
לפני השינהס.ג'. ווטסון0סתם מתח טוב. אהבתי מאד את הכתיבה ואת העלילה, למרות הקושי הרב לכתוב ולא לשעמם את הקורא, הספר נקרא בקלות ולא גרם לי לאבד בו עניין. הסוף היה לגמרי לא צפוי, הייתי חרדה עבור הדמות הראשית ועבור הגורל שמצפה לה..
Gone GirlGillian Flynn0מעניין, מותח, מורט עצבים, בלתי צפוי, ממכר. כל אלו בשבילי מתארים את הספר הזה. קראתי אותו בנשימה עצורה. בהחלט מומלץ!
ארוחת הערבהרמן קוך1אחד הספרים המאכזבים שקראתי (עד הסוף). ציפיתי שתהיה הפתעה כלשהי, לקראת הסוף, שאחריה ארגיש שהיה 'שווה' לקרוא את הספר הזה והתאכזבתי. הרגשתי שאפשר היה לסכם את כל הסיפור בעשרים עמודים. הדמויות היו לא מעניינות, אפילו מעייפות, לא היה אכפת לי מה'אסון הנורא' שתואר בספר. לא הרגשתי את הכנות מאחורי מעשי הזוועות שנעשו. הדמויות היו כמו בובות על מקלות עבורי. כל אחד מדבר בתורו אבל אף אחד לא אומר שום דבר משמעותי. אכזבה גדולה.
האי של סופייהויקטוריה היסלופ6את הספר הזה ראיתי על מדף הספרים כבר לפני כמה שנים, ותמיד כשהרמתי אותו וקראתי את התקציר מאחורה, המילה 'מצורעים' הרחיקה אותי מקריאה אפשרית. למה שארצה לקרוא ספר על 'מצורעים'? אפילו בלי להבין הרבה את משמעות המילה 'מצורע' לא ממש רציתי לחשוף את עצמי לחוויות אי נעימות שכאלו. כעת כשנתקלתי בו באנגלית והתחלתי לרפרף על הביקורות המשבחות, אמרתי שאולי מגיעה לו הזדמנות. מבחינת הרעיון, הספר הזה חידש לי על תקופה שלמה ביין וכרתים שלא ידעתי על קיומה. בעקבות הספר הזה חיפשתי מהי צרעת ומה עלה בגורלם של אלו שחלו בה. מבחינת הדמויות, הרגשתי שהן משורטטות היטב כמו קווים מנחים, אך לא היה בהן עומק רב או דמיון. הייתה ניגודיות כמעט מוחלטת בין האחות ה'רעה' לבין האחות ה'טובה'. אני הייתי יותר מתעניינת לראות דווקא מבט יותר מעמיק בסיבות מאחורי ההתנהגויות שקרו בספר. הייתי רוצה לקבל קצת יותר תקריב לחייהם של המצורעים. התיאורים לא היו קשים, או מזעזעים, או עוצרי נשימה. הם היו די שטוחים כמו הדמויות. למרות זאת, נהניתי מן הרעיון, מן הרומנטיקה המעט קיטשית והברורה, מן הסיפור שכלל בתוכו מספר דורות של משפחה אחת ומתיאורי האווירה של האי ושל יוון. הייתי ממליצה על ספר זה כספר קריאה קליל וקיצי.
גבר חלומותיקרטיס סיטנפלד3ספר מעולה. הוא לא קל לעיכול אך גורם להרבה מחשבה. אנו, הנשים, מרבות לנתח כל סיטואציה, לתת משמעות לדברים שאין ראויים להתייחסות, לנבור ולדאוג ולבסוף להבין כמה הדאגות שלנו חסרות משמעות... חסרות משקל. אני לא אגיד שאין בספר הזה חסרונות. הוא כתוב כמו פיסות יומן שלעיתים לא קשורות אחת לשניה, כשהסופרת מצפה מאיתנו להשלים עם המידע המועט, עם החורים בעלילה, עם דברים שלא מספרים עליהם. חסרה לי מעט התשובה לשאלה - מדוע האנה שמה את מערכות היחסים בחייה כמרכז? מדוע זה היה כה חשוב לה? השאלות האלו נותרות ללא מענה. ועדיין, זהו לא ספר רע. כל ספר שגורם לי לחשוב לעומק הוא ספר שמתקבל בברכה.
ליל כל המכשפותדבורה הרקנס3התלהבתי מאד מעצם הרעיון של 'ליל כל המכשפות' של דבורה הרקנס. כתבי יד נסתרים, מכשפות, ערפדים, חקר האלכימיה, זה כבר נשמע מרתק - אז איך רעיון כל כך מבטיח הפך לספר כל כך ארוך ומשעמם? הספר מתחיל בנקודה אחת, הנקודה שבה דיאנה מוצאת את כתב היד המכושף וממנו הוא נגרר ונגרר, שום דבר לא משתנה, מלבד העובדה שהיא מתאהבת בערפד בן אלף שנים שכבר ראה הכל אבל למרות הכל מאוהב בה מיד (והוא רכושן, שתלטן, וזכר אלפא דומיננטי) ממש סטייל 'דמדומים'. הספר לא מצליח להמריא, כל הזמן ציפיתי שמשהו כבר יקרה אבל הספר נמתח ונמרח כמו אופרת סבון ארוכה במיוחד. מונוטוני, משמים, עם יותר מדי פרטים שוליים ופחות מדי עלילה. אכזבה.
אמנות ההקשבה לפעימות הלביאן-פיליפ סנדקר9אהבתי את הספר, את סיפור המסגרת ואת הסיפור הפנימי של הספר, שהוא בעצם - לב הספר. הספר מחביא בתוכו שכבות על גבי שכבות של אמונות, תחושות ורגשות. הרגשתי קצת כמו בתוך אגדה, ברחתי למקום אחר, כשקראתי אותו.
יער נורווגיהרוקי מורקמי4התחלתי את הספר עם ציפיות גבוהות. קראתי הרבה ביקורות וציפיתי בקוצר רוח לרומן משובח. בהתחלה באמת התעמקתי בכתיבה, בתיאורים, בנופים וברגשות אך כשהבנתי שזה מה שכל הספר מכיל - התאכזבתי. הספר מספר בעיקר על מה שלא קורה. רגשות בלתי ממומשים, תחושות שלא ניתן להביע, דיכאון והרגשת חוסר משמעות שמשתלטת על הכל לצד תיאורים מיניים שאיני יודעת מה תפקידם. הגעתי עד האמצע והבנתי, כמו הגיבורים של הספר, שלהמשך הקריאה פשוט אין מטרה. אין לי עניין בספרים שמדכאים אותי ולכן הספר הזה הסתיים עבורי.
משחק השעותדיוויד באלדאצ'י4לפעמים היה נדמה לי, שהסופר מאכיל אותנו בכפית, לגבי המוטיב לרצח שיש לכל אחד ואחד מהדמויות בספר..ועל אף שחשדתי ברוצח כבר בשלב די מוקדם, עדיין לא הייתי מוכנה לטוויסטים בסוף הספר. ספר לא רע בכלל, שמצליח לשאוב אותך אליו בימים טרופים אלו, זה כל מה שביקשתי.
משחק השעותדיוויד באלדאצ'י11משחק השעות הוא מותחן שמספר על רוצח סדרתי חמקמק ומחוכם שמשחק עם בלשי המשטרה מסקרנים בעלי דיאלוגים טובים אבל לא טובים מידיי מכדי להיות אמיתיים (שבירת אמון בסיסית), כמו כל מותחן נמצאות גופות ובעצם מהשלב הזה העלילה מתחילה...פה המוזיקה הקצבית נכנסת כן בספר משחק השעות יש את כל האלמנטים שיש למותחן טוב. הוא לא צפוי מידיי וכשאתה קורא אותו לא נדמה לך שכבר קראת את הספר הזה, ושרק השמות והמקומות שונו. (אשליית ה"לא קראתי את זה כבר...?") כן זה היה יכול להיות משעמם אם את כל העוגות היו מכינים באותה תבנית. אני מאוד התחברתי לספר הזה, ולקצב העלילה. קל מאוד להישאב ולזרום עד לסוף הספר. הסוף לא צפוי, והזמן שהשקעת בקריאת הספר בהחלט שווה. ומהבחינה הזאת הספר באמת עושה את העבודה, הסופר דיוויד באלדאצ'י פוגע מצד שני הוא לא פוגע בול. והספר לא מתעלה מעל ספרים טובים ברמתו. לא מחדש. לא שובר את התבנית של ספרי המתח, אלא רק מסווה אותה בצורה אחרת, אף דמות לא יוצאת מגדרה וראויה לאיזכור מיוחד, וכמות המידע שהספר מביא איתו בסך הכל דיי נגיש ולא מרתק במיוחד. במילים אחרות לא נפלתי מהרגלים (יכול מאוד להיות בגלל שקראתי את הספר בישיבה..אבל אתם תשפטו בכל אופן) מי שקרה הרבה סיפרי מתח לא ימצא כאן משהו שהוא לא ראה, אבל מי שיוריד את ציפיותיו ימצא כאן ספר שווה בהחלט ודרך מהירה להעביר את הזמן. ספר המתח האולטימטיבי? לא. ספר מתח שהייתי ממליץ עליו? בהחלט כן.
משחק השעותדיוויד באלדאצ'י6ספר מתח מהליגה של "רוצחים סדרתיים". יש בספר שתי חידות קשות מאד לפיצוח ושלושה שיאים של מתח. ממליץ לקרוא ולנסות תוך כדי קריאה לפצח את שתי החידות. את הראשונה הצלחתי לפתור בערך באמצע הספר.השניה הרבה יותר מסובכת וקשה לפיצוח. המחבר נמצא בליגה של "מחר תמות"-לי ציילד,"חשוב על מספר" ורנון וכ"ו מומלץ במיוחד לבעלי עצבים חזקים שאין להם עצבים ל"תאורי נוף" וכ"ו. אחד הטובים של באלדאצי.(סה"כ השלישי שקראתי).
משחק השעותדיוויד באלדאצ'י5זה הספר הראשון של באלדאצ'י שקראתי ולדעתי הכי טוב שלו עד היום,עלילה מפותלת ועד הרגע האחרון אתה לא יודע מה הולך להיות,קראתי את רוב הספרים שלו אבל אף אחד מהם לא משתווה לזה,מומלץ
משחק השעותדיוויד באלדאצ'י5באמת ספר מתח, לא הצלחתי להפסיק לקרוא, נסחפתי והסוף מפתיע! כתוב יפה כפי שספרי מתח אמורים להיכתב ואני מתכוונת לקרוא אותו בחזרה רק כדי לעקוב אחרי העלילה כשהסוף מוכר כדי להבין באיזה גאוניות הסופר לא רמז ולא גילה לנו את הסוף מאמצע העלילה..... קראו אותו, שווה!
משחק השעותדיוויד באלדאצ'י3אם אתם מחפשים ספר מתח שיחזיק אתכם ער - זהו אחד הספרים המתאימים לזה. הסוף לא צפוי אך לא הפיל אותי מכסאי. בסה"כ כתוב בצורה מושכת וטובה.
משחק השעותדיוויד באלדאצ'י3ספר מתח מרתק. שוזר מעמדות שונים בסיפור מורכב. הרוצח לא כל כך מפתיע, אבל לעומת זאת הטוויסט האחרון באמת מפתיע. פה ושם יש פרט לא אמין במיוחד אבל זה בטל בשישים בתוך ספר שאי אפשר להניח מהיד. חכם.
משחק השעותדיוויד באלדאצ'י2קראתי את הספר הזה פעם אחת, (יחד עם ספר נוסף של באלדאצי) ולאור השעמום והכתיבה הלא מוצלחת, הדמויות הלא אמינות, השטחיות, הטקסטים הדלוחים, החלטתי לא לנסות אפילו ספרים נוספים מאותו המחבר. בעיניי לי צייילד, וורדנון אמינים בהרבה. אני כבר מעדיף את העלילות הלא אמינות של גרישם. הוא לפחות מהנה...