ביקורת ספרותית על המסע הלילי הארוך הביתה מאת יצחק בן-נר
ספר בסדר

---

תמיד רואים שם הכל, אין ממש פרטיות גם אם חשבת שכך, עיניים תמיד בולשות מי נכנס ,מי יוצא תמיד משהו דואג לספר לכולם, לחברה..ואז "מזבוב עושים פיל".. זה מה שקורה באחד מהסיפורים של בן נר, סיפור בשם "עתליה"

גם בחברת קיבוץ שלם עתליה עדיין הרגישה בודדה ,מהגרת זרה למרות שעברו 34 שנים מאז הגיעה לקיבוץ. היא נשארה לבד, הרצון שלה שיאהבו אותה תמיד גרר אותה לסקנדלים תמידיים במיוחד לאחר שנשארה אלמנה בגיל כל כך צעיר .הרצון הזה להשתייך, להיות חלק מ... גורם לנו לפעמים להיות "עדר" וככזה אם הוא מוקיא אותך החוצה אין דרך חזרה. בייחוד בקיבוץ, ההתלחששיות, הרכילויות הבלתי פוסקות, הבגידות. קיבוץ הוא מקום עם הרבה הרבה סודות. מי שלא הולך בתלם ,לפי חוק העדר מושלך החוצה או הולך שפוף כאילו כתם של זפת דבק בו לאן שילך.

הסיפור כתוב ברגישות גדולה וכבוד לאינדיוידואל, לפרט, לכבוד העצמי של מהגרים שהגיעו לקיבוץ וחלקם עדיין מרגישים אווטסיידרים בתוך מנגנון ענק שדורש מכולם את אותם ערכים, מוסר, אהבת ארץ ישראל, אהבה לקיבוץ ובעיקר צעידה "בפס הייצור" ללא יכולת להבין שמותר לכל אחד להיות הוא עצמו ומותר גם להיות קצת שונה בתוך כל המכלול.

יש כאן סיפור על דילמות של החיים, איך אנשים שבגלל טעות קטנטונת מסתכלים עליהם כפושעים ואיך הם עושים צעד ענק ומבינים שתמיד תמיד יש חיים גם אחרי הקיבוץ.

(כרפתנית,כעובדת שלחין, כמי שחייה בקיבוץ בגיל נעורים,יש המון דברים יפים וחיוביים בקיבוץ,אך יש דברים שצריך לעצום את העיניים חזק בכדי לא לראות כמה המנגנון הקיבוצי יכול להרוס את הפרטיות ואת היסוד הטבעי שטמון בנו והוא לחשוב כיחיד).

בספר שבעה סיפורים של בן-נר מפתיעים ברגישות עם ניחוח של פעם. הסיפור "עתליה" הכי יפה שם לטעמי..
בכל הסיפורים יש סוג של "חזרה הבייתה" כל אחד ומה שהבית מסמל בשבילו...רגיש רגיש...ויפה

» ביקורות נוספות של חני
» ביקורות נוספות על המסע הלילי הארוך הביתה