• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
בית כברות לחיות שעשועים

בית כברות לחיות שעשועים

מאת סטיבן קינג

הביקורת של אבק ספרים

תמונה של אבק ספרים
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
בית כברות לחיות שעשועים

בית כברות לחיות שעשועים

מאת סטיבן קינג

הביקורת של אבק ספרים

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של אבק ספרים
הוצאה לאור:מודן
0
קטגוריה:מדע בדיוני ופנטזיה
הקודמת
ירמיאו
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 6 שנים

“הביקורת הראשונה לספר הזה בשלוש השנים האחרונות! אני עומדת להיות מפורסמת! נזכרתי באתר הזה, כי זה המקו”

2/19
ביקורות על בית כברות לחיות שעשועים
הבאה
Sunny
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 12 שנים•1 דקות קריאה

;_;
התשובה לשאלה "למה דווקא קינג הוא מלך האימה?", טמונה לדעתי בספר "בית כברות לחיות שעשועים". מסתבר שהדמיון של האדם הממוצע לא מספיק מפותח כדי להפיק זוועות מחרידות כמו אלו שמתוארות בספר הזה. המוח האנושי לא מסוגל לדמיין את מה שסטיבן קינג הופך לעמוד השדרה של הספר הזה: טירוף שרוקד טנגו עם המוות.
אלוהים אדירים! זה הספר הראשון שיצאתי ממנו חיוור כמו הלבנה. נשבע לכם!

מעבר לאימה, מדובר בספר שמעורר בקורא הרבה מאד מחשבות קיומיות ופילוסופיות, כמו: האם אנחנו אוהבים את היקרים לנו בגלל מי שהם - האישיות שלהם, האינטלקט שלהם, הרגשות שלהם, או בגלל מעצם העובדה שהם קיימים? מה היינו עושים, חלילה וחס, אם היינו עומדים באותו נסיון שבו הועמד לואיס קריד? האם אפשר להיות מאושר גם ללא היקרים לנו?
לא לחינם זה הספר היחיד שסטיבן קינג התקשה לסיים, בגלל הזעזוע שהוא עורר בו...
ללא ספק, משהו גדול וסיוטי נכנס בסטיבן קינג, וגרם לרעיון הזה להגיע לראשו...
נ.ב: החתול שעל השער לא ירכך את האימה שאתם הולכים לחוות!

מי אהב את הביקורת

אהבת?
ע
עדן הרטמן
תמונה של רפאל
רפאל
תמונה של מוגי :)
מוגי :)
תמונה של זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו
תמונה של אינשם
אינשם
ה
הקיסרית הילדותית
תמונה של בוקי
בוקי
S
sveta oaky
10קוראים|גיל ממוצע47|70%נשים

על המבקר

תמונה של אבק ספרים

אבק ספרים

ותיק
חבר מזה 14 שנים
143 ביקורות•3 נבחרות•1,247 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מדע בדיוני ופנטזיה•ספרות מקורית
תמונה של אבק ספרים
אבק ספרים
ותיק
חבר באתר מזה 14 שנים
ביקורות143
ביקורות נבחרות3
לייקים שקיבל1,247
דירוג ממוצע4.5 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת37מדע בדיוני ופנטזיה27ספרות מקורית19

דיון על הביקורת

4 תגובות
אבק ספרים
אבק ספרים•לפני 12 שנים

לדעתי הסרט לא מגיע לקרסוליים של הספר, בהחלט כדאי לקרוא אותו.

(מצד שני, כנראה שכבר לא תחווה את אותה אימה...)
Huck
Huck•לפני 12 שנים

קראתי את הספר מזמן, ואני לא זוכר ספר אחר שממש עורר בי אימה, בדיוק מהסיבות שתיארת. ואגב, אור, קראתי אותו אחרי שראיתי את הסרט.

s
sveta oaky•לפני 12 שנים

שווה גם למי שראה את הסרט?

אנקה
אנקה•לפני 12 שנים

יפה כתבת.

4 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של אבק ספרים

אש בעמקים

אש בעמקים

שוהיי אוקא

לפני כשנה וחצי התחלתי אתגר עצמי של איסוף ספרי ספריה לעם (נראה לי הספרים שנזרקים הכי הרבה למחזוריות), ובמקביל לזה גם התחלתי לקרוא את הספרים, החל מ'זורבה היווני' הראשון.
אש בעמקים מתאר את שיטוטיו של חייל יפני באחד מהאיים בזירת האוקיינוס השקט של מלחמת העולם השנייה. הוא ננטש על-ידי מפקדיו לאחר שחלה, ומאז הוא משוטט בניסיון לשרוד ממאכל תפוחי אדמה (לעזאזל, כמעט כתבתי תפוחי אדם, ומי שקרא יבין את הטעות הפרוידיאנית הזאת), והוא משוטט ותוהה על גורל האדם, על חסד האלוקים ועל עוד נושאים אנושיים וקיומיים.
אש בעמקים הוא ללא ספק הספר שעד כה היה הקשה ביותר לקריאה (ולא רק מהספרים שקראתי בסדרה זו), ולא - לא בגלל סגנון הכתיבה, שדווקא היה קליל ומשובח (והרגיש אפילו מודרני, בהשוואה לשאר ספרי הסדרה הראשונים), אלא בגלל התוכן הגרפי הקשה. כי תראו, לאדם שלא היה מעולם בשדה הקרב (כמוני), ספר כזה יכול להביא מידה מסוימת של הבנה לגבי מוראות וזוועות המלחמה, לאלו שכן היו, אני מניח שהספר הוא בבחינת טריגר, אפילו שכאן הדברים מוצגים בקיצוניות שהיא זרה גם בימינו.
כדי לא להרוס לקורא את הקריאה מבחינת ספוילרים וכדומה, אומר רק שהרג חסר טעם זו הזוועה הפחות גרפית שמתוארת בספר.

לפני 3 חודשים•אבק ספרים
סתיו של פטריארך

סתיו של פטריארך

גבריאל גרסיה מארקס

איזה ספר מהמם במוזרותו ובתעוזתו. מארקס הוא יעד ספרותי שרציתי לכבוש מזמן, אבל דחיתי אותו משנה לשנה בגלל רשימות קריאה אחרת. הפעם, הודות לארון הספרים בכניסה לתחנת הרכבת של מודיעין, הצלחתי סוף סוף להתחיל את הקריאה של היוצר המופלא הזה. התחלתי דווקא מהספר הזה, ואני סקרן מאד לדעת אם גם ספריו האחרים נכתבו באותו סגנון כתיבה - ששואב אותך פנימה ולא מאפשר לך לעצור - ליטרלי לא מאפשר לך לעצור - כדי לקחת אוויר ולהציץ החוצה. עמוד אחרי עמוד, אתה נסחף במערבולת חושים של רגש, כאב, דחייה, בחילה, זעזוע.
הספר מתאר את סבך חייו של רודן דרום-אמריקאי, שהוא קלישאה מהלכת של כל הרודנים שהתהלכו על הגלובוס במאות האחרונות, אבל באיזו אומנות התיאור הזה נעשה. בעצם, אני לא בטוח שיש דרך טובה יותר לתאר את הרוע והאכזריות והפתטיות של שלטון מעין זה, בדרך שאינה תיאור ציורי ופיוטי, כמו ששופך מארקס ביד אומן על הנייר, בריקוד מופלא של מילים, תיאורים והתרחשויות.
אם יש ספר שברגע הראשון שאחרי סיום קריאתו, היה לי ברור שאני עומד לחזור לקרוא אותו שוב - זה הספר הזה. אבל קודם תנו לי לסיים את שאר ספריו של מארקס, וללכת שבי בממלכת הריאליזם הקסום שלו.

לפני 9 חודשים•
★★★★★
•אבק ספרים
דוקטור ז'יוואגו [כרך ב']

דוקטור ז'יוואגו [כרך ב']

בוריס פסטרנק

עוד לפני שסיימתי את הפרק הראשון הרגשתי שאני מחזיק בידיים לא רק ספר, אלא עדות חיה. דפי הכרך הזה נפרדו בעדינות כמו עלים יבשים, הדבק נשבר בכל פינה של עמוד - כאילו כל סצנה שפסטרנק כתב הדהדה באותו רגש והזדקנה יחד גם הספר.

קריאתו של פסטרנק היא כמו מראה שמביטה לאחור, היא מזכירה לנו שההיסטוריה מורכבת מאנשים חיים, לא מסיסמאות. מסעו של יורי ז'יוואגו נרקם בפרטים קטנים, באהבות וכאב, באמונה ובאכזבה, וזו בדיוק הסיבה שהספר מרתק גם היום: הוא מצא את הפיוט והיופי גם באמצע מהפכה שמתפרקת. כשהכרך הישן החל להתפורר ממש לקראת הסוף, מצאתי עצמי מחייך במרירות: איזו מטאפורה מושלמת לחייו של הגיבור. כמו הספר, גם הוא נשחק ושברירי; כמו הדפים, גם הערכים שעליהם גדל נשחקים תחת לחצי הזמן והאירועים.

פסטרנק מצליח לכתוב על התפוררותם של אוהבי היופי והחכמה באומץ ובעדינות. "דוקטור ז'יוואגו" הוא לא רק רומן היסטורי. הוא דיון בשאלות של מוסר ואמונה, והעובדה שהספר עצמו נזקן והתרופף רק הוסיפה בשבילי לקריאה רבדים נוספים של משמעות.

לפני 9 חודשים•אבק ספרים
מיכאל שלי

מיכאל שלי

עמוס עוז

כשהיייתי בתחילת שנות העשרים שלי, באחד הקייצים השקטים שבהם עבדתי כמדריך בספרייה שכונתית, נתקלתי לראשונה ברומן "מיכאל שלי". היה זה אחרי שעות שבהן היייתי עוזר לקוראים למצוא ספרים ולסדר מדפים - זמן שבו יכולתי לצלול בעצמי לעולמות אחרות. דווקא אז, כשיצאתי להפסקה קצרה בגן סמוך, הבנתי עד כמה העולמות הפנימיים של אחרים יכולים להיות סוערים גם כשבחוץ שקט.

עמוס עוז מביא בספרו תיאור אינטימי של ירושלים בשנות החמישים דרך עיניה של חנה גונן, אישה צעירה שמתאהבת ומסתבכת ברגשותיה. הקריאה במונולוג הפנימי שלה הזכירה לי את תחושת ההליכה ברחובות האבן של העיר – יופי ורוגע שמסתירים לבטים וסערות נפש. בעבודתי כמתנדב בספרייה פגשתי אנשים שחיפשו תשובות בספרים; חנה מחפשת את עצמה דרך הכתיבה שלה על מיכאל, ובכך מצליחה לעורר הזדהות אפילו אצל מי שמעולם לא חווה את החוויות שהיא מתארת.

הספר מעורר מחשבה על זוגיות, בדידות ומקומה של עיר בחיי הגיבורים. הוא אינו קל לקריאה רגשית, אך הוא מתגמל את מי שנכנס אליו בסבלנות. כקורא וכמישהו שחי בעברו בירושלים, הרגשתי שהוא מצליח לאחוז משהו מהנשמה של המקום ושל האנשים שחיים בו. "מיכאל שלי" הוא יצירה קלאסית שאני ממליץ עליה לכל אוהב ספרות עברית שמעוניין להתעמת עם שאלות של אהבה ושייכות.

לפני 9 חודשים•
★★★★★
•אבק ספרים
סחיטה

סחיטה

ג'ון גרישם

גרישם מציג במרכז העלילה גיבור צעיר ומוכשר, קייל מק'אבוי, שנגרר לתוך סבך משפטי ומוסרי כשהעבר שלו רודף אותו. קייל, בוגר מצטיין של לימודי משפטים, מוצא את עצמו לכוד בסבך של סחיטה שמאלצת אותו לעבוד בחברה משפטית אכזרית ולפעול בניגוד לערכיו.

גרישם, כדרכו, מפגין ידע משפטי רחב ויכולת לכתוב מותחן קצבי שמערב את הקורא בעולם המשפטים. התיאורים של עבודת עורכי הדין, הדיונים המשפטיים והדילמות האתיות מוסיפות אמינות ועומק. עם זאת, לפעמים העומס בפרטים יכולה לאט את הקצב וליצור חלקים קצת איטיים.

הדמויות עוצבו באופן מעניין: קייל הוא אידיאליסט שמאמין שעליו לפעול נכון, אבל נקרע בין הכוחות הפועלים עליו.

מבחינת עלילה, הספר מתחיל בסערה ומחזיק את הקורא לכל אורכו, אבל הסוף - לדעתי לפחות - מאכזב.

מעריצי ג'ון גרישם והז'אנר ימצאו פה ספר ראוי, אבל מי שמחפש אקשן בלתי פוסק או סוף מפתיע ייתכן וירגיש חסר.
אגב, לא קראתי הרבה ספרי גרישם, אבל בתור אחד מבין שניים-שלושה בודדים שקראתי, הוא בהחלט עושה חשק לקרוא עוד.

לפני 10 חודשים•
★★★★★
•אבק ספרים
עד מחר

עד מחר

אורי אורלב

ביבליופילית ממרכז הארץ נפטרה, והיורשת שלה החליטה למסור את אוסף 'ספריה לעם' של עם עובד שירשה. התמזל מזלי והייתי הראשון להיתקל בפוסט ה'ספרים למסירה' שלה בפייסבוק, וכעבור שבוע הגעתי לביתה והעמסתי את הבגאז' ואת המושבים האחוריים בקרוב לעשרה ארגזים, מלאים בתופיני עם עובד.
מבחינתי, זו הייתה פנטזיה שהתגשמה. בשנים האחרונות נאלצתי לכתת את רגליי לספריה הלאומית כדי לקרוא את הספרים הראשונים שיצאו אצל עם עובד, ושכיום אין להשיגם בשום חנות. גם את 'עד מחר' התחלתי לקרוא בספרייה הלאומית, אבל אז קמה הפנטזיה שלי לתחייה, ויכולתי להמשיך לקרוא את הספר (המתפורר מעט) בבית.
מה אגיד? חבל שאין כמעט אנשים שמכירים או מדברים על ספר המופת הזה של אורי אורלב. רבים-רבים מכירים אותו כסופר ילדים מובהק, אבל הספר הזה, שאמנם מתחיל בתיאור מסע ילדות (קרוב לוודאי אוטוביוגרפי), הוא רחוק מאד מלהיות ספר ילדים. למעשה, זהו ספר בוגר מאד, שהקריאה בו היא שוברת לב, ולעתים נדירות בלבד מעלה בבת צחוק. נבללו בספר הזה בכל מכל כל - מסע התבגרות, אימי השואה, קשיי הקליטה בארץ, אהבה נכזבת, טירוף הדעת, ארספואטיקה, והבלילה הזאת הופכת את הספר הזה לייחודי, בחינת אוצר שתמיד אפשר למשמש בו ולמצוא בו זוויות וסודות-גלויים חדשים. וסגנון הכתיבה - אין עוד כמוהו. ידי אמן, שכתבו ברגישות ובדייקנות את מה שלא ניתן לכתוב, ולא בצורה גסה-ישירה, אלא בעדינות מרפרפת, ממעל, כך שהאימפקט הרגשי מתעצם לאין ערוך במהלך הקריאה. 
הייתי משוכנע שהספר הזה קיבל כבר לא מעט ביקורות ותשבחות בסימניה, ומה רבה הייתה הפתעתי לראות שלא די שאני הראשון שבא לכתוב על הפנינה הספרותית הזאת ביקורת, אלא של'עד מחר' אין אפילו תמונת כריכה, וזהו כמובן הפסד לכל אוהב ספרים (אני בטוח שאת עניין תמונת הכריכה ניתן לסדר בנקל. עריכה: ראיתי שטופל תוך דקות מרגע העלאת הביקורת. שאפו לצוות האתר).
כשלעצמי, אני מאושר להיות בעליו של עותק של הספר הזה, ואני רק מקווה שההוצאות בארץ יוציאו אותו במהדורה נאה ומחודשת, למען הדורות הבאים.

לפני 11 חודשים•
★★★★★
•אבק ספרים
נופל מחוץ לזמן

נופל מחוץ לזמן

דויד גרוסמן

מהספרים הקשים יותר לקריאה. ניתן לסיימו ביום אחד, אבל לעכל אותו צריך זמן רב, אולי כאורך החיים עצמם, ואולי מוטב שלא לדעת, ולא להבין באמת. לעתים אדם אוחז בעט כדי לרפא את מכאוביו. גרוסמן, ששכל את בנו במלחמת לבנון השנייה, לא יכול שלא לכתוב על כאב השכול, כאותו קנטאור בספר - שהוא הוא גרוסמן עצמו, ובעצם, כל הדמויות בספר הם גילויים של נפשו - המסביר לרושם קורות העיר שכתיבה על הכאב היא בלתי נמנעת. הוא עשוי, מטבע הדברים, להאציל מהכאב שחותך בו על הקורא. ומשהו מהעצבות חסרת התקווה הזאת ליוותה אותי והתעצמה בתוכי עד העמוד האחרון.
אני לא יודע אם הספר הזה הוא תרופה לאדם שחווה שכול (וברוך השם שאיני יודע), אבל הוא בהחלט פוקח עיניים ומעניק לכל קורא את האפשרות להביט אל מעבר לפרגוד, ואולי יש בכך כדי להכין - לא עלינו - את הנפש, לכל מכה שלא תבוא, ואולי לתת לה טעימה מהיגון, שאין לו קץ ותכלה, ולהכיל ולהבין את האחר, שחווה, וכאב, ונפל מחוץ לזמן.

לפני שנתיים•
★★★★★
•אבק ספרים
אשה בורחת מבשורה (הוצאה מחודשת)

אשה בורחת מבשורה (הוצאה מחודשת)

דויד גרוסמן

זהו המגנום אופוס של גרוסמן, ולא רק בגלל היקף ועובי היצירה. וירטואוז השפה העברית מגיע בו לשיאים של מיומנות ולש בשפה כבתוך שלו, והקורא מתרגל מהר מאד לסגנון הכתיבה החד-פעמי הזה, מתענג על כל מילה חדשה שגרוסמן ממציא ועד מהרה כבר לא נזקק לקביים התומכים של מרכאות בכל דיאלוג. הכל נע בנינוחות - גם אם כזאת שחונקת את הלב מכאב - והפסקאות מהודקות זו לזו היטב, גם אם העלילה מדלגת מפסקה לפסקה על מרחבי חלל וזמן שלמים. אינני מחובביו של גרוסמן, לא בשל דעותיו הפוליטיות השונות משלי, אלא בגלל העובדה שבחלק מספריו (בעיקר האחרונים), הוא מתעקש לשלבן בדרך לא אלגנטית ובוטה (ובתגובה, למשל על הספר 'סוס אחד נכנס לבר', כתבתי ביקורת די רעילה באתר הזה). בספר הכלל-ישראלי הזה, הפוליטיקה לשמחתי נעדרת כמעט לחלוטין, וכשרונו האמיתי פחות דעותיו הפוליטיות מזהיר כאן באור גדול.
מה אין בספר? באיזה נושאים הוא לא עוסק? הוא עוסק בכל. בשכול, פוסט-טראומה, מחלות נפש. בגידול ילדים. בסיפור אהבה שובר לב, באהבת הארץ, על החי והצומח שבה, בהיסטוריה העגומה של העם היהודי מוכה גזירת הגלות, ובישראלי החי בתלישות, שאינו יודע מה יילד יום, ולעתים קרובות אינו מודע עד כמה קיומו כאן אינו מובטח. 
מלאכת המחשבת באה לידי ביטוי גם בטיפוח כל אחת ואחת מהדמויות. נדירה השקעה שכזאת בתיאור כל צדדי אישיותו של ילד קטן, על אחת כמה וכמה של שני ילדים קטנים. עד מהרה יגיע הקורא להכרה מעמיקה, אינטימית, של משפחתה של אורה, והן יהיו בליבו כדמויות אנושיות, אמיתיות, שכאילו הכיר מאז ומעולם.
זהו ספר שצורב אחרת כשקוראים אותו אחרי הטבח של שמחת תורה. המחשבות שהוא מעורר מועצמות, אבל גם אהבת הארץ והרצון שלא להניח אותה, מתגברים בעקבות הקריאה, גם אם הבשורות הרעות באות בשטף.

לפני שנתיים•
★★★★★
•אבק ספרים
הזקן והים (1978)

הזקן והים (1978)

ארנסט המינגוויי

אתמול סידרתי את הספרייה בבית, עם דגש על מדף הספרות היפה. עיניי נחו על הכרך המתפורר הזה של הזקן והים, וממש כמו באגדות, חלפו בי לפתע כל אותן תחושות קסומות שגרמו לעיניי להצטעף בדמעות לפני כעשור, כשקראתי את הספר לראשונה. ולא בכדי. זהו אולי אחד מן ספרי המשל המיוחדים והטובים ביותר שנכתבו בעת המודרנית. הוא מתאר בדרך יוצאת דופן את קללת סיזיפוס שבה קוללה האנושות, וכל עמוד ועמוד בו מעמיס מטען של רגש על האדם הקורא, שלבסוף נפרק בקתרזיס של הבנה והשלמה.
בעקבות הקריאה הראשונה שלי כתבתי שיר, ומקווה שלא אחרוג מחוקי האתר (אם יש בכלל כאלה), אם אוסיף אותו כאן (אהמ, אזהרת ספוילר):


צִלְצַל אַדִּיר נִנְעַץ בַּלִּוְיָתָן הַמַּלְכוּתִי,
דִּמְעוֹתָיו הָיוּ דְּמָעוֹת אֱמֶת.
וְהָאַצִּיל שֶׁמֵּת,
שָׁמַט אֶת דַּעְתִּי.

בַּחֲבָלִים קְשַׁרְתִּיו לְסִירָתִי,
דִּמְעוֹתַי הָיוּ דְּמָעוֹת אֱמֶת.
אֲבָל לִבִּי הַמֵּת,
הֵמִיט אֶת חֶרְפָּתִי.

כְּרִישִׁים נִבְזִים בָּזְזוּ פִּתִּי,
דִּמְעוֹתֵיהֶם הָיוּ דִּמְעוֹת תַּנִּין,
וּבְשָׂרוֹ שֶׁאֵת לִבִּי הִרְנִין,
הוֹתִיר לִי רַק אוֹתִי.

תודה, המינגווי, על החוויה החד-פעמית.

לפני שנתיים•
★★★★★
•אבק ספרים

ביקורות נוספות על "בית כברות לחיות שעשועים"

בית כברות לחיות שעשועים

בית כברות לחיות שעשועים

סטיבן קינג

ספוילרים בביקורת:


לא מספריו הטובים ביותר של קינג, לטעמי. הספר עוסק במוות, לא רק של בעלי חיים כפי שמשתמע מהכותרת. העיסוק במוות מעמיק מאוד, היחס שלנו אליו, מקומו בתרבות, היחס של הרופא השכלתן, האישה ההיסטרית והמפוחדת, הילדה התמימה. השליש האחרון של הספר מותח ומלחיץ, שני השלישים הראשונים לא ממש. החלק הטוב ביותר בספר, במובן הקינגי של המילה, הוא החלק בו רחל מספרת לבעלה, לואיס (הרופא, גיבור הספר) על אחותה הגדולה זלדה שמתה בילדותה. רחל מספרת בצורה ציורית מאוד על אחותה שחלתה בדלקת בעמוד השדרה והלכה והתעוותה, פיזית ונפשית, עד שהוציאה את נשמתה ביום בו רק רחל הייתה בבית (עמ' 157-165). מעבר לתיאור המזעזע של המחלה והמוות, מצליח קינג להעביר את הרגע בו נוצרת טראומה אצל ילד שממשיכה ללוות אותו לאורך כל חייו. מוסר ההשכל של הספר, אם צריך למצוא כזה- 1. המתים צריכים להישאר מתים. 2. הצער מוליך אנשים בדרכים מטורפות ולא בריאות, וגורם להם להפר את מוסר ההשכל הראשון (לואיס שמחייה את החתול של בתו ואח"כ גם את בנו שנהרג מפגיעת משאית).

לפני 3 שנים•
★★★★★
•Cantona
בית כברות לחיות שעשועים

בית כברות לחיות שעשועים

סטיבן קינג

הביקורת הראשונה לספר הזה בשלוש השנים האחרונות! אני עומדת להיות מפורסמת!
נזכרתי באתר הזה, כי זה המקום היחיד שזכר את יום ההולדת שלי דמעה ואני ממש נהנית לכתוב פה ביקורות במקום להכין שיעורי בית.מומלץ ביותר.

אני חובבת של סטיבן קינג, ובכל זאת, אני קוראת רק חלק מהספרים שלו, ורק אחרי שעברו אישור של קורא נוסף. הספרים שהם על הגבול הדק בין "אני לא אשן עכשיו חודש" לבין "זה היה טוב. אני אמשיך עם החיים שלי עכשיו".
הגעתי לספר עם הרבה ציפיות. בכל זאת, נחשב לאחד מהספרים הכי טובים של קינג, ואם סטיבן קינג הצליח להפחיד את עצמו, אז איך אני, בן אנוש קטן ונחות ארגיש?(ספוילר- פחדתי)

אני לא בטוחה אם אפשר לקרוא להתחלה של הספר "אימה". כמובן שצריך לבנות דמויות ורקע, אבל כשאני אומרת התחלה אני מתכוונת למשהו כמו ~250 העמודים הראשונים.
אבל הסוף (אני מניחה שאיפשהו יש גם אמצע. אולי באמצע.) היה שווה את כל הספר, שבכלל לא היה מייגע לקרוא, כי בכל זאת, זה סטיבן קינג.

שורה תחתונה- אני חושבת שהספר מעולה. אני לא בטוחה לאיזה אנשים הייתי ממליצה לקרוא אותו, אבל בלי ספק קיימים כמה. למיטב ידיעתי, הספר הזה גם נחשב ספר "קאלט" של ספרות האימה המודרנית, או לכל הפחות של סטיבן קינג.
עלילה טובה, דמויות טובות, בניית מתח מעולה וסיום פתוח ומסקרן. בלי קשר לסיום, אני חושבת שהספר השאיר הרבה מקום לדמיון.

נקרא ב3 ימים, אחד מהם לילה שבו לא הצלחתי להניח את הספר עד 1, כשסיימתי אותו. איך ישנתי באותו לילה?
את זה נשאיר לפעם אחרת..

לפני 6 שנים•
★★★★★
•ירמיאו
בית כברות לחיות שעשועים

בית כברות לחיות שעשועים

סטיבן קינג

וואוו איזה ספר מטורף! כ"כ נהנתי, מאוד מותח וממכר. גם נחמד מאוד שקינג פינק אותנו בספר קצר יחסית. מומלץ מאוד לחוו
ית קינג ראשונה או שמינית-לא משנה!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•Sunny
בית כברות לחיות שעשועים

בית כברות לחיות שעשועים

סטיבן קינג

הספר המפחיד הטוב ביותר שנכתב אי פעם!

ממש "דרמת אימה".

לא סתם "ספר רוחות" כמו שאומרים, אלא ממש ספר עם עומק פסיכולוגי מטורף.

אני מאלו שקראו את הספר בבגרותם אחרי שראו את הסרט בילדותם ואני חייב לציין, כמו רבים אחרים שכתבו, שבספר ישנם פרטים שלא מתוארים בכלל בסרט, למרות שהסרט יוצא מן הכלל ביופיו מבחינת סרט אימה, אמנם קצת מיושן כיום אבל עדיין, חזק מאד, עם זאת התיאורים בספר ממש ממש טובים ומעוררים סקרנות חזקה מאד, כמו כל שאר הספרים של קינג למען האמת, אבל, כמו שכבר ציינתי, זה הטוב מכולם. לדעתי.

מי שרוצה להתהפנט מספר, עם רצון לקרוא בו ולא להניח מהיד, אז זה בדיוק הספר בשבילו/ה.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•רפאל
בית כברות לחיות שעשועים

בית כברות לחיות שעשועים

סטיבן קינג

ספר מצמרר, מפחיד ויגרום לדימיון שלכם להתפרע..
לאוהבי ז'אנר האימה ככלל ולאוהבי סטיבן קינג כפרט - ספר חובה!!!
אמנם סיימתי לקרוא אותו לפני מספר חודשים אך גם עכשיו, בעת כתיבת הביקורת הזו, משהו בי מתכווץ רק מלהיזכר בסופו המזעזע של הספר הנ"ל.. סטיבן קינג במיטבו..

לפני 10 שנים•
★★★★★
•Tanya
בית כברות לחיות שעשועים

בית כברות לחיות שעשועים

סטיבן קינג

תהום הנשייה , סוף , חשכה , מנוחת עולם , מק , רקבון , רימה ותולעה , ריקניות
אובדן , סיומת אין סופית , חרקי אדמה , סרחון , פחד , תום
עצירה , הבלעות , חור שחור , שיש , קור .

אלה מגוון המילים והמחשבות העולות בי כשאני חושב על המילה בית קברות.

סוף שהוא לדראון עולם.
בית קברות משחר קיומי עורר בי פלצות , פחד והכרה שבו בחוקים של בני האדם תמו חיים של אדם , וזוהי בעצם התחנה האחרונה , בפינה נידחת של כל ישוב וכפר.
סיומת עלובה למדיי של חיים שחיו אי אלו שנים עד שפתיל החיים כבה לו כך.
מאז שאני זוכר את עצמי מעבר לפחדים , המקום ריתק אותי , היה משהו במקום המקולל הזה משהו מיסטי שמשך אותי כמו מגנט.
כמעט מאז ילדותי הצעירה מצאתי את עצמי מגיע לשם לבד לעיתים ללא סיבה מניחה את הדעת.

ואני שהייתי ילד ככל הילדים ששיחק , והיה תחרותי , ושניסה להרשים את חברי ואת בנות הכיתה , הייתי גם ילד אחר , אחד שלא כמו כולם הולך לשם.
מאז הילדות הייתי מרותק ממוות ומבתי הקברות למה?
אלוהים ככל הנראה יודע את התשובה לכך.
אולי משהו בתוך תוכי רצה להאמין שהזכרון על המצבות מנציח את חייהם , אולי משהו בי חיפש את הנחמה שאולי הסיומת הזאת היא לא באמת סופית , שהרי לא יתכן שאם אנו חיים להם אי אלו שנים שזה גרגר בתקופת האנושות , הכל נמחק ונמחה לו כך.
האם פרק החיות שלנו עלי אדמות מסתיים לו כך בחטף? האם השגחה עליונה שיצרה אותנו נותנת מין טון כזה אכזרי סיום חיינו?
אחד לזמן מה הייתי מגיע עובר על קבר סבתי ולאחר שנים מה גם לקבר סבי ,
והייתי מתבונן לי במצבות , מתבונן בשמות , נזכר במי שהכרתי , מרים אבן וממשיך לי בשגרת יומי.
מזדהה עם זכרם , כואב את כאבן , מדבר אליהן כאילו יכלו לשמוע.
לימים כשהפכתי לנער והחלה העלייה המסיבית מברית המועצות המתפרקות החלו להופיע להן כפטריות אחרי הגשם המצבות עם הפרצופים של הנפטריםץ
תסכימו עימי שזו הייתה רק אשלייה אופטית, אבל כשהייתי מתהלך לי משהו בדימיון הרגיש לי שהם מסתכלים עליי , עוקבים בי במבטם הדומם, ועוקבים ועוקבים.
דפס זה גרם לי תמיד לתחושה לא נעימה וצמרמורת.
אותו דפוס של מצבות גרם לי להלם רבות מהפעמים כשגיליתי מכרים קרובים שעד שלא ראיתי אותן בתמונה , לא ידעתי שהן/ם נפטרו בכלל. הרבה מהם היו צעירים למדיי , ורבים מהם הכרתי אישית בנסיבות כאלו ואחרות.
בסיוריי שם מדהים על פי השנים של הנפטרים , שלמרות המדע הרפואי , ופלאי הטכנולוגיה שהטיסה אותנו לכל גבול ודימיון אפשרי
ועדיין הרפואה נשארת ונשארה ללא מענה רב כל כך למגוון דברים ומצבים
ורבים מהם כעדות דוממת וקרה מתים בגילאי 30, 40 , 50 , 60 רבים רבים מידי.
במשך השנים ככל שבגרתי לי המשכתי להגיע לבית הקברות , אומנם בקצב מופחת , שהרי לחיים יש מחזור משלו , יש משפחה , יש ילדים , אני בוגר יותר , ומבין יותר. ולצערי הרב לא מעט מהנפטרים ששכובים שם בגלגל חיי הם מטופלים שלי שנפטרו במחלקה , והיו אלה שעצמתי להם את העיניים , שניקתי והכנתי , ושהייתי שותף להחייאות רבות שלא צלחו. בביקוריי הייתי מבקש את סליחתם על שלא הצלחנו , למרות הכל להציל את חייהם.

הספר הזה הנו קלאסיקה!!!! קלאסיקה במיטבה . לאחר שראיתי את הסרט ידעתי כבר את ההתרחשויות , ועדיין הספר מנצח בענק את הסרט.
לואיס קריד התברך בפלא אמיתי , שלא כל אחד מקבל.
את היכולת לראות מתים , הוא ראה , אך מנגנון ההכחשה ניצח אותו בגדול , והוא כרופא מצא את כל הסיבות שלא להאמין במה שראה.
הוא ניסה להביא את משפחתו לאזור נקי יותר , שליו יותר וקיבל בחייו טראומה שברא השטן.
אין טעם לפרט בביקורת את מה שכבר ידוע לכולם ף לא חושב שיש אנשים שעדיין לא קראו או ראו את הסרט.
קינג בדרכו המנצחת ממשיך להיות מנצח על אימה , כמנצח אמיתי הוא פורט וחותך לו בסקרנות , נובר לו במילותיו בכאב ובפחדים.
מוביל אותך לתהומות ואז משליח אותך אחורה. הוא אמן הפריטה בנפחדינו ובסיוטינו. הוא כזה ואת זה אף אחד לא יקח ממנו.
מי שעדיין לא קרא זה הזמן. ומי שקרא שיהנה מביקורת שלי והפרשנות שכתבתי מעומק הנפש.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•arti
בית כברות לחיות שעשועים

בית כברות לחיות שעשועים

סטיבן קינג

צחקתי כשקראתי את העטיפה האחורית של הספר, שהמחבר התקשה לסיימו, מרוב פחד.
מה אומר סטיבן קינג הפחיד את עצמו. מסקרן...
הספר בסדר בסך הכל. מתארת לעצמי שהסרט על-פיו יכול להיות סרט אימה לא רע בכלל.
בעיני הספר מעיק מעט, עם תאורי מחשבות מייגעים ומיותרים עם פסיכולוגיה בגרוש.
חלקו השני של הספר מותח יותר, עד הסוף עם הפאנץ'.
בסך הכל? בסדר. לא מעבר לכך!

לפני 10 שנים•
★★★★★
•סבטלנה כהן
בית כברות לחיות שעשועים

בית כברות לחיות שעשועים

סטיבן קינג

היה לכם / יש לכם , חית מחמד.מה עשיתם כשהיא מתה?
אל תעשו מה שסטיבן קינג מציע .
ספר מדהים - תחוו הרגשה שונה לגמרי אם תקראו אותו בשעת לילה מאוחרת

לפני 15 שנים•
★★★★★
•הנסיך הקטן
בית כברות לחיות שעשועים

בית כברות לחיות שעשועים

סטיבן קינג

וואו... מפחיד.
ההתחלה היא אומנם קצת איטית, אבל הספר משרה אווירה אפלה ודי מפחידה. לקראת אמצע הספר הדברים נהיים עוד יותר מפחידים ומוזרים.
ספר מומלץ - מעניין, חכם וכתוב היטב למרות שלפעמים יש בעיה בתרגום..

לפני 16 שנים•
★★★★★
•Bad Princess
דירוג
5.0
לפני 12 שנים

“וואוו איזה ספר מטורף! כ"כ נהנתי, מאוד מותח וממכר. גם נחמד מאוד שקינג פינק אותנו בספר קצר יחסית. מומ”