ביקורת ספרותית על בית כברות לחיות שעשועים מאת סטיבן קינג
ספר בסדר

---

ספוילרים בביקורת:


לא מספריו הטובים ביותר של קינג, לטעמי. הספר עוסק במוות, לא רק של בעלי חיים כפי שמשתמע מהכותרת. העיסוק במוות מעמיק מאוד, היחס שלנו אליו, מקומו בתרבות, היחס של הרופא השכלתן, האישה ההיסטרית והמפוחדת, הילדה התמימה. השליש האחרון של הספר מותח ומלחיץ, שני השלישים הראשונים לא ממש. החלק הטוב ביותר בספר, במובן הקינגי של המילה, הוא החלק בו רחל מספרת לבעלה, לואיס (הרופא, גיבור הספר) על אחותה הגדולה זלדה שמתה בילדותה. רחל מספרת בצורה ציורית מאוד על אחותה שחלתה בדלקת בעמוד השדרה והלכה והתעוותה, פיזית ונפשית, עד שהוציאה את נשמתה ביום בו רק רחל הייתה בבית (עמ' 157-165). מעבר לתיאור המזעזע של המחלה והמוות, מצליח קינג להעביר את הרגע בו נוצרת טראומה אצל ילד שממשיכה ללוות אותו לאורך כל חייו. מוסר ההשכל של הספר, אם צריך למצוא כזה- 1. המתים צריכים להישאר מתים. 2. הצער מוליך אנשים בדרכים מטורפות ולא בריאות, וגורם להם להפר את מוסר ההשכל הראשון (לואיס שמחייה את החתול של בתו ואח"כ גם את בנו שנהרג מפגיעת משאית).

» ביקורות נוספות של Cantona
» ביקורות נוספות על בית כברות לחיות שעשועים