• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
דם קר

דם קר

מאת רישל מיד

הביקורת של מלכי

תמונה של מלכי
דם קר

דם קר

מאת רישל מיד

הביקורת של מלכי

תמונה של מלכי
הוצאה לאור:כנרת
שנת הוצאה:2013
סדרה:האקדמיה לערפדים #2
קטגוריה:מדע בדיוני ופנטזיה
הקודמת
girl on fire
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 12 שנים•1 דקות קריאה

ספר טוב. קראתי ביקורות של הספר השלישי באתר של הסופרת. ההשתפכויות החיוביות גורמות לי "לכסוס" ציפורניים עד שיגיע!
"כפליטת דמדומים" אני אוהבת את העדינות של הגיבור,הנבוכות של הגיבורה. והספר הזה בהחלט עונה על זה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו
E
eliya
תמונה של tuvia
tuvia
תמונה של משה
משה
4קוראים|גיל ממוצע67|25%נשים

על המבקרת

תמונה של מלכי

מלכי

חברה מזה 13 שנים
42 ביקורות•2 נבחרות•421 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מדע בדיוני ופנטזיה•תרגום (נוער)
תמונה של מלכי
מלכי
חברה באתר מזה 13 שנים
ביקורות42
ביקורות נבחרות2
לייקים שקיבלה421
דירוג ממוצע3.8 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת12מדע בדיוני ופנטזיה9תרגום (נוער)6

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של מלכי

הגבר הזה

הגבר הזה

ג'ודי אלן מלפס

נא להכיר: אווה חדשה באה לשכונה, לא של איתן ולא של גדעון [או גידון], אווה של ג'סי.
ויש לה עמוד שידרה, היא אפילו אומרת לא, עד שהיא אומרת כן...

נא להכיר את אהובנו החדש: ג'סי.
כן, חתיך. כן, עשיר, כן, זכר אלפא. וממש כן סרוט, עם עבר סרוט כמו כולם.

בתחילה הדמיון בינו לבין פיפטי מלווה בהרמת גבה משעממת, ואז תופס תאוצה ואני צוחקת מההומור הנהדר של הסופרת. ככול שהוא יותר חולה נפש הוא יותר מעניין.
הוא נובח פקודות והיא מתעלמת ואז נמסה, זה מגעיל ומרתק ביחד. כמו סדיזם שאני נשאבת אליו.
מצפה להעיף את הספר מהיד ואוחזת בו חזק, צוחקת בקול רם, הדפים עפים.
וכמויות הקללות שבספר... שאלוהים ישמור!

אז בעצם מה חדש?
אה..כן, כי אני מתה על זה.
כי כשאני סולחת לסופרת [ולעצמי] אני מתמכרת.
כי נהניתי מאוד.
והעיקר כי אני ניזונה מאהבה של אחרים!

לפני 11 שנים•
★★★★★
•מלכי
התשוקה לשרוד

התשוקה לשרוד

דנה לוי אלגרוד

סופסוף ספר שראוי לביקורת, אחרי עשרות ספרים שנזרקו באמצע, מחסום קריאה כולל מורל ירוד מהמצב, הוא הגיע בשביל לכבות את המחשבות, רגיעה טוטלית.
ברחתי ליום, ההתחלה אטית, כובשת, מסקרנת ובמהרה נשאבתי קסומה.

הוא מציל חבורת אנשים לאחר שהעולם מתפורר, אכפת לו מכולם אבל ממנה בפרט.
בתור חייל לשעבר הוא יודע מה לעשות בכדי לשרוד, הוא הגיוני, מנהיג וכל כך הוגן.
היא מקסימה, פחדנית וגיבורה, האהבה שם מאופקת בהתחלה וגיליתי שאני מחפשת אותה בדפים,
וכשהיא הגיעה זה היה אדיר, הוא לא עשיר ודפוק כמו רוב הגיבורים האחרונים, הוא לגמרי אמיתי!


יש לנו חלומות, מה לקחת איתנו לאי בודד, כולנו מפנטזים על החופש והבטלה, עד היא מגיעה בכמויות גדולות מידי. ובסיפור הספציפי הזה, הבטלה מסוכנת, נופים שבורים, עייפות ופחד.
ואז יש בעיית הישרדות בכל מובן, אין מי שיפנק אותך, יאכיל אותך, אתה לבד!
הספר הזה כובש, אמין. מצאתי את עצמי מצטרפת למסע ובורחת.
ובורחת פעם שלישית...רביעית...

ואולי בעלי שיחיה צודק ואני באמת חיה בסרט...

לפני 11 שנים•
★★★★★
•מלכי
תיכון לילה 3 - רסיסים

תיכון לילה 3 - רסיסים

סי ג'יי דוהרטי

אזהרת ספוילרים, כמובן!
התעוררתי לחיים בעמוד 200, היה נדמה שכל הספר חיכיתי לקרטר שיגאל אותי מאז הספר השני.
באיזה שהוא מקום תפסתי את הגועל, ממרומי גילי אני מחכה לרומנטיקה הדביקה הזו, זו שבוערת בי,
על שהקפדתי בצעירותי לחסום בהתנשאות. מתנפצת עכשיו כמו גיל ההתבגרות המאוחר ולא מרפה.
זה כולל הזעת יתר חיוכים מטופשים והרבה התנצלויות על הז'אנר האהוב עלי בעולם- הרומנטי.

אז חשבתי שבביקורת הזו, לזקור סנטר, ארים גבה ואודה בחיוך: בחיי, הסדרה הזו יפה.
מלבד המלחמה המיותרת של נתנאל, המתח והעניין שלא מעניין אותי בכלל,
סגרתי מעגל עם קושי הפרידה המתוקשרת בין אלי לקרטר, נראה שרובינו בעדו.

אבל הסופרת הולכת אחרת ממה שחשבתי,היא פועלת הפוך ממה שאני מצפה,זה היה מאכזב ומלהיב,
נותרתי עם תחושה ריקה כמעט.
קיוויתי שזו טרילוגיה מהירה, מסתבר שזו סידרה, לאן היא תיקח אותי? מה עוד יש להכיל?
ירדתי מעניין קרטר וסילבן, הוא מוצא לחלוטין.
ומכוון שאני חלוקה בדעותיי לגבי הספר הספציפי, החלטתי לא לתת לו ציון,ההתלהבות ששמעתי
שהספר יצא גרם לי לצפייה מוגזמת. התלהבתי והתאכזבתי.
נשארתי ריקה.

לפני 12 שנים•מלכי
הסנדלר מכוכבאן

הסנדלר מכוכבאן

ארז צדוק

חתיכת נוסטלגיה על יהודי תימן, נראה לי שהספר הזה דיבר על הסבא רבה שלי, על עלייתו הכואבת והמייגעת לארץ.
הספר הזה צמרר אותי בשבת,מרוב שגמעתי ממנו במהירות גדולה הייתי חיבת להתקשר לאבי, רק לוודא שהכול בסדר.
אבל השבת טרם יצאה, וקרוב לודאי שהוא עומד עכשיו בפני אלוהים בבית הכנסת ומסלסל לכבודו,הוא החזן, וכולם במקהלה מסולסלת עונים לו באמן ארוך במיוחד.
כשהייתי ילדה אהבתי לשבת עם חברותי בעזרת נשים, לשמוע אותו תוקע בשופר בצאת הצום, או מסלסל בקולו הגבוה, זקוף, עטוף בטלית,כל כולו שקוע בגאולת ישראל. עד שחשבתי שכבר-לי- אין אויר.
לבי היה מתנפח מגאווה שהחברות שלי נתנו לי דחיפה מחויכת.
הוא מיעט לספר לנו על עלייתו לארץ,על הפחד, האובדן בדרך,השודדים ולבסוף ההגעה. ההתאקלמות הקשה השפה, והרמת הגבה שלודאי חווה. והמורי, איך יכולתי לשכוח את המורי? זה שמצליף בשוט הנקרא "המחנך" ושואג על אחיי המסכנים : "אתה לא יודיע להגות את המילה!" יש פלא שהם יודעים לקרוא ספר הפוך ללא שגיאת כתיב אחת?
את הסיפורים האלה שמעתי מדודי,אחיו שהיה אדם חייכן יותר והמתיק את הסיפור בהרבה.
הספר הזה החזיר אותי לילדותי,לתחושות של בית בקהילה קטנה, השפה, הסלסולים אח,,, הסופר בהחלט יודע להזכיר לי את הריחות שבניתים נשכחו,גדלנו,יצאנו ולמדנו עולמות אחרים, כמעט כמעט שכחנו את המסורת, והוא החזיר אותי לשם במלא העוצמה.
חצי ספר מדבר על העלייה המפרכת, יש פלא כשהגיעו נפלו ארצה בנשיקות ודמעות? אני בטח הייתי מוסיפה חיבוקים ונשיקות ודרמתיות מוגזמת למען ידעו שמעתה תקעתי יתד ארץ.
אני ממש לא שם היום, גם לא במסורת, ואני רק דור אחד אחרי! וילדי? טוב, מאוד רחוק...
כל כך מחכה למוצאי השבת,לשבת ליד אבי, הוא יחייך את חיוכו הבישן, התמים.
שאדרוש ממנו לספר לי שוב על תחושתו כילד.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•מלכי
רשימת המשאלות

רשימת המשאלות

לורי נלסון ספילמן

רשימת המשאלות במאה שלנו מורכבת פחות או יותר אותו הדבר, או לפי מה שמצפים מאיתנו: לסיים לימודים בהצטיינות,צבא,טיול,
אוניברסיטה, להתאהב להתחתן וילדים. וגם שם זה לא נגמר, עדיין יש שאלות חטטניות, נו, מתי הוא מתגייס? מתחתן עם מי? את מאושרת, מאוהבת?
אם בכורי היה נולד במאות שעברו או יותר אחורה, הוא היה נחשב לצייד "מצטיין". עם חושים כמו שלו שהתברך בשמיעה על חושית של קולות ורעשים הוא היה נותן נחת לאמו ולשבט שלו בשלל הצייד.
במאה שלנו ובמה שמצפים ממנו, הוא נחשב ללא מסוגל, באדיבות הנירולוג יש לזה שם: קשב וריכוז....
ברט בת ה-34 לא תקבל את הירושה שלה עד שתמלא את רשימת המשאלות שיצרה לעצמה בעודה בת 14. היא רצתה כלב, סוס,להתאהב וללדת,
אפילו שלום עם אביה. היא משיגה את רצונותיה ומתאימה אותם לתקופה העכשווית,מה אתם יודעים... היא אפילו הצליחה להתאהב.
זה מה שאנחנו צריכים? הרצונות האלה, מיועדים לנו או לפי איך שמכתיבים לנו? לסמן עוד "ווי" ברשימה...
הלוואי עלינו הצלחות כאלה, הספר הזה גרם לי לחשוב שהייתי רוצה לכולם אופטימיות כזו, מטרה, יעד ולבסוף הצלחה.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•מלכי
בלאק סיטי

בלאק סיטי

אליזבת ריצ'רדס

אזהרת פיצול אישיות! ביקורת זו עלולה להכיל: גועל, התאוששות ולבסוף השלמה.

כריכת הערפדים היא אאוט , ובכול זאת, היא זו שמשכה אותי.
שוב אהבה אסורה, היא אנושית, הוא ערפד, [דראקלין בשם חדש, אותה הגברת...] פיה, מלאך וכו'....
כשהם נפגשים ניצוצות עפים הורים כועסים, חברים משדכים,אנחנו מכירים את זה! יש לפחות 20 ספרים כאלה.

ובכול זאת הוא מקסים,משפטי מחץ חדשים, שומר על קצב מותח עד הסוף, כמעט אנושי.
נאטלי- נורמלית לגמרי, בחירות בוגרות אין שום אנוכיות.
אש- כזה חמוד, פחדן וגיבור, דמות כנה.

אני טיפוס של בוקר, נדלקת מוקדם ומתכבה לקראת הצהריים,בניגוד לחבריי בעבודה שהם מתאוששים רק בצהריים,
וכך קרה שפרצתי למשרד בבוקר, סוערת ומחויכת, והם בהו בי...
לך תסביר להם שבגלל/בזכות הספר הזה החיוך המטופש לא יורד מהפרצוף שלי....

לפני 12 שנים•
★★★★★
•מלכי
אסון מהלך

אסון מהלך

ג'יימי מקגווייר

תעזבו רגע את הכריכה המהממת, קראתי את הראשון, כך שהשני מתבקש. ולראשונה ספר שלם שמספר מנקודת המבט של הגיבור.
העתק מדויק של הספר הראשון, וכאן אפילו השאיר אותי כועסת... איך לא ראיתי כמה אבי כלבה?
בראשון הבנתי לחלוטין למה טרביס התאהב באבי, חשבתי שהוא חולה ללא תקנה. בספר הזה אני לא בטוחה מי חולה יותר.

כן, אני יודעת... קיטש, נמרח, ובכל זאת אהוב.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•מלכי
תחרה וצבע

תחרה וצבע

אילת סווטיצקי

איילת יקרה, רציתי להתנצל בבושה גדולה על שהעזתי לצאת בהצהרות לגבי סופרים ישראלים, שהם לא מספיק טובים בעני, וכתיבת הסקס זולה ומיותרת,אבל את יקירתי שברת את הכלים, הכנסת הרבה הפתעות שקשה לעכל אותם. המחלה של טליה לא מוכרת לי באופן אישי ואת עשית אותה טבעית,כאילו שמדובר על חברה קרובה, אף פעם לא הגעתי לאובססיה שמדובר בגבר, אני לא יודעת אם לברך על זה שלא איבדתי שליטה או לקנא בטליה, היא פשוט הלכה עד הסוף וחטפה קשה, אין מריחות, 500 דפים עפו מהר מידי,הייתי אמורה להתאהב בגיבור הספר, הנבלה השלה אפילו אותי!
נו אז מה אם היית ברור, גם היית מקורי ומדליק ומחמיא!והסקס? זה רק הבונוס!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•מלכי
מסובך

מסובך

לורי האלס אנדרסון

מקסים, פירוט של רגשות, חששות,פחד מהלא נוגע. סיפור בגרות של נער שנקלע לצרה שנופחה לממדים שקשה לעמוד בהם. בעקבות המעשה הוא הופך לסלב, מלכת הכיתה רודפת אחריו, ואז הכול מסתבך בשקרים ואגו.
אבל זה לא ספר רומנטי, הוא מדבר על יחסי משפחה וחברים. אהבתי את הספר כי הוא מדבר על החלטות בוגרות, לעשות את הדבר הנכון, אולי בגלל זה אני אוהבת ספרי נוער, אני מתה על תהליך הבגרות!
במהותו, הוא אמור להיות ספר עצוב, אבל לא תקפה אותי ההרגשה המתאימה, לא הצלחתי להפסיק לחייך...
הנה קטע נערי שהספקתי לשכוח ואהבתי:
"בזמן שדשדשתי מהכניסה לכיתה, החלטתי שאלה המילים הכי פואטיות שאני מכיר: תחתונית, סטרפלס, לייקרה, גזרה נמוכה, גוזיה, חוטיני,חולצת בטן, מחשוף.
זה היה גדול.
אלה שהבנות כל הזמן התעצבנו. איזו פרגית על סף העירום הולכת לה במסדרון כמו בתצוגת אופנה, התחת שלה רוקד מצד לצד, התחתונים שלה מציצים מהמכנסיים הקצרים, השיער גולש לה על העורף עם תכשיטים בפופיק וציצים שנשפכים לה מלמעלה,כולה חיוכים, ואז מה קורה? כל בחור שהיא עוברת לידו אומר משהו גס. או שורק או גונח או הולך אחריה. ואז היא מתעצבנת.
כמה מפתיע.
עוד לפני הצלצול הראשון, רוב הבנים היו חצי מעולפים מרוב תשוקה, ורוב הבנות כבר מתו להכניס למישהו פליק.
בקרים כאלה כמעט גורמים לבנאדם לאהוב את בית הספר.
תודו, מצחיק!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•מלכי

ביקורות נוספות על "דם קר"

דם קר

דם קר

רישל מיד

בואו נהיה כנים, ערפדים זה כבר פאסה.
זה נדוש, משוחזר, לא מקורי, וכמובן - בל נשכח את חבריהם; סטייה מטרידה ונטייה לשלמות יתר. עם כל הדמדומים, דראקולות, יומני ערפדים, מתים-חיים, מסומנים למיניהם, וכשלכולם (או לרובם) יש ניבים, והם מכורים לנוזל האדום הזה שנוזל לנו בוורידים, זה נמאס. לפעמים צריך לדעת לומר "סטופ". אבל בגלל שאין לי השפעה על ספרות עולמית, זאת לא יכולה להיות אני. מסקנה ברורה היא שההוצאות צריכות לפתח עמוד שדרה.

תנו לי לספר לכם מה זה ספרות בהכחשה. זה כשספר - לרבות לנוער, לרבות משהו שיוצא לי לקרוא בדרך כלל - מנסה להתעלם מהעובדה שהוא נדוש בצורה קריטית; אם זה בשחזורים של ריירדן (החל מ"פרסי ג'קסון" ועד חבורת הפירמידות שלו), או בעלילות החוזרות-על-עצמן של קובן ("נעלמים", "היער", "מחסה"... לא חסר), או בכל שטויות הערפדים, הזומבים, הפיות והמכשפות למיניהן. עד כמה שכתיבה של סופרים יכולה להיות טובה, לפעמים הם כל כך דבילים שזה מדהים.
אז כשספר בהכחשה יש לסופר נטייה להתיימר להמציא "עולם חדש" על בסיס יצורים/עולם ישן של ספר קודם, בין אם הוא של הסופר ובין אם הוא של מישהו אחר שמת לפני יותר משבעים שנה (אחרת יתבעו אותך, וזאת לא בדיחה)/שניהם ביחד.

בספר הזה יש הכחשה מהסוג הראשון - אתה ממציא לך עולם חדש על פי יצורים קיימים.
הוראות למתחילים (המנוסחות בלשון זכר אך תקפות לשני המינים):
בחר לך יצור אקראי שהסופר המקורי שהמציא אותו מת לפני יותר משבעים שנה (במקרה הזה ערפדים), תמציא לו שם מגניב (במקרה הזה מורוי) [אם אתה מתקשה - לך לוורד ותקשקש במקלדת עד שהקו האדום והמוזר יופיע מתחת למילים, ותתקן. אם יוצאת לך מילה עברית מידי, או אנגלית מידי, או כזאת שיש בכל שפה אחרת בעולם, פשוט תתפשר על מה שקשקשת, זה יכול לצאת נחמד. או שם של ילד סיני. לא נורא] בכל מקרה, המצא לך זן נוסף ליצור האקראי (במקרה הזה דמפירים), המצא קשר בין שני הזנים; האם הם חברים? אויבים? בקשר בלי מחויבות? ברית? תלות הדדית?
במקרה ששני אלו בשלום, כעת המצא את הצלע הרעה! אתה יכול לקחת את אחד הגזעים ולעוות אותם (במקרה הזה מורוי מעוותים), להמציא להם שם מגניב וקשה להגייה (סטריגוי), להוסיף להם מעשים מרושעים ללא מניע מדויק, וכעת מלא חורים בעלילה בזכות דמויות טפט.
קח לך גיבור/ה, מומלץ שתעשה לה/לו משולש אהבה, אתה יודע, כל הדברים האלה. תעשה אן-דן-דינו כשתבחר לאיזה צד (מהטובים, כמובן) היא/הוא ישתייכו. הבא לה חבר/ה טובה, גרום לו/לה להתאהב במישהו/י, חתיך/ה, כמובן, ובשלב הזה אתה מוזמן להתחיל לכתוב על פי הנוסחה הרובוטית. או לירות בעצמך כי רק השלב הראשוני לקח יותר מידי זמן.

איך הגעתי למסקנה שהספר הזה בהכחשה? כשקוראים לערפדים בשם אחר, אבל בבסיס הם עושים את אותו דבר, ומה שעובר לי בראש זה same shit., אז זה אומר שמשהו לא בסדר.
מה שהכי אידיוטי בספר הזה - הם קוראים לעצמם לפעמים גם ערפדים. זה מוזר, כאילו הסופרת פשוט לא יכולה להיצמד לחוקי העולם שלפי הפרוטוקול הסופרת בעצמה המציאה.

הספר הזה הוא ספר שני לסדרה (אני מהמרת על טרילוגיה), לנוער, מן הסתם, כי זה לגמרי חלק האוכלוסייה שאוכל את כל השטויות של הסופרים המבוגרים (החסרי רעיונות מקוריים) ולא יכול באמת לתבוע אף אחד.
כאמור, זה הספר השני, כמו שאמרתי. אם תחפשו תמונה של הספר השני בגוגל תגלו שהצבע האדום הוא הדומיננטי בספר, והוא נושא את השם "האקדמייה לערפדים". מה שמוביל אותי להערה מספר 1, שכתבתי קודם ועוד אחזור עליה - ערפדים? קראת להם מורוי, אז תפסיקי לקרוא להם ערפדים. זה או זה, או זה. אם כל כך מתחשק לך להביא ליצור "ערפד" כינוי חיבה, תהיי קצת יותר אלגנטית.
הערה מספר 2 - אקדמיה לערפדים? כמו שהבנתי לומדים שם עוד יצורים, ובצורה מטורפת הגיבורה שבחרת לא ערפד, או מורוי!
אז הספר השני; "דם קר".
הווו, איזה דם? דם כחול וקר? מה? איך זה קשור? יש נחש בספר? זוחל אקראי? חיה? גורילה? אריה? חתול עם כנפיים? הוא שתה רדבול? מה??
צר לי לבשר לכם, השם לא קשור לו במעט לספר. שזו הערה מספר 3, לעזאזל, איזה מן ספר הוא כזה שהשם שלו בכלל לא קשור אליו? האחרון שקראתי מהסוג הזה היה "נצח", והוא לא היה משהו. באמת.

התקציר לא נותן הרבה תקוות; היא מאוהבת בו, והוא מגלה עניין במישהי אחרת, האהבה מסתבכת, בלגאנים...
"אבל לא רק חיי האהבה מסתבכים באקדמיית סנט ולדימיר" (מחשבה ראשונה שעלתה לי לראש: רוסים!).
אז אתה מרגיש קצת אידיוט, חיי האהבה זה לא העיקר? באמת מרגיש ככה, כי שלושה משפטים לוקח לה להסביר על חיי האהבה שלה וזה אומר הרבה.
אבל לפעמים תקצירים מטעים, אם כי לא היו לי תקוות מיוחדות לספר הזה והן לא מומשו.

לסופרי נוער יש נטייה לגרום לדמויות להתאהב, ולעשות אותן מטומטמות לגמרי. את רוז, הדמות הראשית, לא ממש אהבתי.
כלומר, חוץ מהקטע של ה"אלימות או נמות", שזה כנראה המוטו שלה לחיים, אבל חוץ מזה היא לא חביבה עלי. אז אם כבר, הדמות הזאת שאני לא אוהבת, נדפקת עוד יותר כשהיא לכודה בשיברון לב מהספר הקודם בגלל ש - הערה מספר 4; הדמויות לא יכולות להיות ביחד. נדוש כבר אמרתי? - היא לא יכולה להיות בקשר עם הבחור שהיא אוהבת, שגדול ממנה בשבע שנים (וואו) והוא גם המנטור שלה. שאגב, אוהב אותה בחזרה. מישהו אמר פדופיל?
והיא יוצאת כל כך נפוחה וחושבת את עצמה שזה מצחיק. תראו את זה.
לא ממש הצלחתי להתגבר על הרגשות שלי כלפיו, ואני דיי בטוחה שלו יש רגשות כלפיי.

קולו היה קליל ורגוע - דבר נדיר אצלו. הוא היה מתוח בדרך כלל,מוכן לכל מתקפה. הוא כנראה הרגיש בטוח בתוך ההונדה - או לפחות, בטוח ככל שהוא לידי. לא רק אני התקשיתי להתעלם מהמתח הרומנטי שהיה תלוי בינינו.

החזרתי לו מבט, וכשמבטינו נפגשו, ראיתי לשבריר שנייה את הניצוץ הישן של המשיכה בינינו. הוא רפרף וחלף מהר מידי, אבל ראיתי אותו.
יש גבול לאגו של דמויות, זה כבר לא אמין. הערה מספר 4.

אגב, למישהו יש מושג מה יש לסופרת הזאת עם רוסים?
אני חושבת שיותר מחצי הדמויות שבספר הן רוסיות. יש בספר גם כמה מונחים ברוסית, ומילים ברוסית, אז אני מניחה שהסופרת הזאת רוסייה. אבל זה כבר נהיה לא אמין כשיותר מידי דמויות שיכורות, באמת!
וקשה לא להיות שיכור שאתה בא מארץ שבה במקום מים בנהרות זורמת וודקה.
(סליחה לרוסיי האתר על ההערה הגזענית הזאת, אבל באמת קשה להתאפק)

השילוב של "סופרים מבוגרים"+ "ספר לנוער", לא תמיד קורץ לי. כבר הסברתי על זה, יש פשוט סופרים שאוהבים לחשוב שהם יודעים הכל על ילדים ובני נוער ולעוות לגמרי את המציאות (וזה כישרון פנטזיה אמיתי). למרות זאת, כשקראתי את הספר הזה גיליתי להפתעתי שההתייחסות לנוער הרבה יותר... כלומר, פחות מופרכת. הסופרת כותבת היטב על בני נוער, ולא מגזימה ביצורים דיכאוניים, פשוט ישר וברור. לא יותר מידי, לא פחות מידי. פשוט טוב. כוכב ראשון הספר קיבל על זה.

אני אוהבת את הכתיבה, באמת. הסופרת כותבת בקלילות ובצורה קולחת למדי. למרות שיש כמה וכמה נקודות שבהן אתה חושב שהכתיבה הגיעה לשיא השפל כשהמילה "סקסי" מודפסת על ספר. אבל היא כותבת את זה מנקודת מבט של נערה בת 17, אז זה הגיוני. אם כי עצוב. קיבלת עוד כוכב, ספר.

ואני אוהבת את דימיטרי, הוא פשוט דמות טובה. וגם ליסה, ומייסון. קיבלת עוד כוכב.

אפשר לומר על הספר הזה הרבה דברים; הוא רדוד, שטחי, ממוחזר, נדוש, קטשי, דביק, לא שווה קנייה, אבל הוא לא משעמם. אי אפשר לומר את זה כי אין רגע משעמם, ועל זה, כבוד לרישל מיד (הממ, זה שם רוסי?).

בגדול על הספר יורדים שני כוכבים על קיטשיות מוגזמת, וכל שאר הסיבות שציינתי פה. הוא לא שווה קנייה, אבל משהו שכיף להתכרבל איתו בחורף כשיד אחת אוחזת בו, והשנייה אוחזת בכוס שוקו חם.
מומלץ לימים כאלה. בתור ספר ברירת מחדל בקנייה, לא היו לי ציפיות גבוהות, הוא לא התעלה עליהן אבל לא רמס אותן (=

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אנג'ל
דם קר

דם קר

רישל מיד

היי אני גמרתי את הספר דם קר בבוקר ואני רוצה לעשות לכל ספר שקראתי ביקורת אז זה מה שמוביל אותי לכאן.

אני חושבת שהסדרה הזו ממש מעולה ומי שהמליץ לי עליה היה או יותר נכון הייתה המוכרת בחנות הספרים שמסתבר שהיא חולת ספרי נוער , טוב מי לא??, העלילה עדיין מסופרת מדעתה של רוז וזה מצוין כי אני אוהבת אותה הרבה יותר מאשר את ליסה.

אני לא יספר לכם מה ומי כי עשיתי על הספר הקודם ביקורת וכתבתי הכל שם.

אני מקווה שיהיה לי זמן לקנות את הספר ה3 ואני עוד יותר מקווה שיתרגמו את 3 הספרים האחרים.

בקיצור מה שהכי לא צפיתי אליו זה שכריסטיאן ורוז ישתפו פעולה , אומרים שהפכים נמשכים וזה מסביר למה הם מאוד שונאים אחד את השני תבינו לבד למה התכוונתי....

די התבאסתי שמייסון מת אבל לפחות הוא הציל את רוז מהסטרגוי.

טוב זאת לא בדיוק ביקורת המאה כתבתי אותה רק בשביל להגיד לכם לקרוא את הסדרה

לפני 10 שנים•
★★★★★
•Books__princess__
דם קר

דם קר

רישל מיד

אין ספק שהספר הזה הרבה יותר טוב מהקודם
אפילו שהרעיון של ערפדים באמת מיצה את עצמו...יש בספר הזה משהו נחמד וכיפי:

*העלילה התקדמה הפעם בקצב נורמלי לעומת הספר הראשון
*הספר כתוב בשפה קלילה
*הדמויות ממש טובות: רוז, דימטרי, ליסה, מייסון... קל להתחבר אליהם

בקיצור גם מי שלא ממש אהב את הספר הראשון כמוני... תקראו את דם קר למה בהחלט יש שיפור

לפני 12 שנים•
★★★★★
•girl on fire
דם קר

דם קר

רישל מיד

יש ספרים מרגשים, כמו אשמת הכוכבים.
יש ספרים שגורמים לך לחשוב, כמו 1984.
יש ספרים מורכבים ויפים כמו משחקי הכס.
ויש פשוט ספרים פשוטים, שפשוט כיף לקרוא, כמו דם קר.
נהנתי מכול רגע קריאה.
אני אישית מדרגת ספרים על פי הרצון שלי לסיים אותם, אם אני מפחדת
מהסוף הספר הוא טוב, אם אני כול עשר עמודים מסתכלת כמה נשאר, הספר גרוע.
דם קר, לא הסתכלתי פעם אחת מתי הסוף.
הספר פשוט כיף לקירא. נקודה.

לפני 12 שנים•emi273
דם קר

דם קר

רישל מיד

האקדמיה לערפדים 2 - דם קר / רישל מיד

הדם קר כשאהבה וקנאה מתנגשות במדרונות בשלג...

רוז מאוהבת בדימיטרי. דימיטרי מגלה עניין בטאשה. ומייסון,חברה הטוב של רוז, יעשה הכל כדי להתקרב אליה. אבל לא רק חיי האהבה מסתבכים באקדמיית סנט ולדימיר. ערפדי הסטריגוי בני האלמוות עומדים לתקוף, ובית הספר בכוננות גבוהה. התלמידים מפונים לאתר סקי מושלג, אך הנוף החורפי משרה רק אשליה של ביטחון. שלושה תלמידים בורחים כדי להתנקם בסטריגוי הקטלניים, ורוז חייבת לשתף פעולה עם כריסטיאן כדי להציל אותם. והפעם, לא רק הלב שלה נמצא בסכנה..

"דם קר" הוא הספר השני בסדרה "האקדמיה לערפדים".
נהנתי מאוד בקריאה בספר. בניגוד לשם הקודם, בספר הזה יש עלילה יותר מותחת ויותר מעניינת, ואת האמת, הסוף באמת הפתיע אותי והיה גם קצת עצוב...
אהבתי מאוד את הספר, ממליצה לקרוא.
קריאה נעימה :)

לפני 5 שנים•
★★★★★
•blade
דם קר

דם קר

רישל מיד

ספר פשוט מעולה!!!
אולי יש כאלה שכבר נמאס להם מערפדים [דמדומים יומני הערפד מסומנת ...] אבל לי ממש לא. אני עדיין מתה על ספרי ערפדים!
אבל ערפדים לא היה כל העניין בספר הזה [למרות שחלק מכובד ממנו] העניין היה האהבה הבלתי אפשרית של רוז ודימיטרי הם אהבו אחד השני אבל לא יכלו להיות ביחד בגלל כל מיני גורמים שונים ולמרות שניסו להתרחק אחד מהשנייה ולחשוב על דברים אחרים הם לא יכלו. זה יצר מין מרובע אהבה כזה, דימיטרי היה מעוניין בטאשה אבל אהב את רוז, רוז קינאה בהם ומנסה להתאהב במייסון אבל רוז ודימיטרי עדיין נמשכים אחד לשני והכול מסתבך.
אהבתי את האומץ של רוז ואת המסירות שלה לליסה
אבל הכי אהבתי את הקטע בסוף שרוז נמצאת בהלם לאחר מותו של מייסון ודימיטרי מוציא אותה מההלם ומחבק אותה ואז מבין שלא יכול לחיות בלעדיה.
ספר
מ
ו
ש
ל
ם
ממליצה לכם!!!

לפני 11 שנים•
★★★★★
•just a girl
דם קר

דם קר

רישל מיד

רוז האתוואי היא כל מה שנערה בת 17 הייתה רוצה להיות.
חכמה, חזקה, אמיצה, שנונה ומצחיקה, בעלת ביטחון עצמי, יפה, מושכת, והיא גם יודעת לפלרטט לא רע.
אין ספק שרישל מיד בנתה פה דמות מעולה, וגם בספר השני היא לא איכזבה.

אם אהבתם את האקדמיה לערפדים, ככל הנראה תאהבו גם את דם קר.
הספר עצמו קליל וכיפי, הדפים חלפו לי מהר בין הידיים, וגמרתי אותו תוך כמה שעות.
עושה חשק להמשיך לקרוא את הספר הבא.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•eliya
דם קר

דם קר

רישל מיד

האם פעם חשבתם מה יקרה לעולם ספרות הנוער כשסופרי העולם יחליטו סופסוף לעזוב את הערפדים לנפשם? על מה ייכתבו? האם עדיין תהיה אותה תבנית של נערה שמתאהבת בנער כנגד כל הסיכויים וכל המכשולים שעומדים בדרך לאהבתם? או שהעלילה תהיה עמוקה יותר עם תובנות לחיים? לי אין תשובה לשאלות הללו, למרות שאני חייבת להדות שלא פעם הירהרתי בנושא.

אבל בזמן שרוב סופרי הנוער ממישכים לכתוב באותה תבנית, אני מנסה להנות ממה שיש. אני חייבת להודות שלא תמיד זה מצליח (אהמ דמדומים אהמ)...

את "דם קר" קיבלתי כמתנה ליומולדת מחברה שזכרה שדי התלהבתי מקודמו, "האקדמיה לערפדים". די הרבה זמן לא קראתי אותו, יותר מ-3 חודשים כי די פחדתי שהספר הזה לא יעמוד בציפיות שפיתחתי עבורו. אבל בסופו של דבר אזרתי אומץ, התחמשתי בשוקולד, סידרתי את הכריות, התיישבתי והתחלתי לקרוא.

למרות שנהנתי לקרוא אותו ולשמחתי הוא כן עמד בציפיות שלי אני חייבת להודות שאין פה שום דבר חדש. כלום. נאדה.
נערה שהתאהבה במנטור שלה (אהמ מפוצלים אהמ) והם נמצאים בפנימייה ליצורים על-טבעיים (אהמ מסומנת אהמ) והיא אוהבת אותו והוא אוהב אותה אך, אבוי, משהו עומד בדרך לאהבתם... מזכיר משהו? לא חדש, כבר אמרתי??

עכשיו לגבי החלק הביקורתי של הביקורת:
קל להתחבר לדמויות: לרוז, לדימיטרי, לליסה, לכריסטיאן.
הכתיבה מסמרה אותי ליום שלם לכורסה, בלי יכולת לקום. כלומר, עבורי זה היה ספר טוב.
הבעיה היחידה של הספר הזה הוא שיש קטעים קצת נמרחים אבל חוץ מזה הוא זורם וקליל ומומלץ.

בשורה התחתונה, ספר מומלץ ליום גשום (וכן.. אני מודעת לעובדה שעכשיו קיץ..) או כדי ליום ישיבה על הכורסה עם שוקולד ביד מתחת למזגן :))

לפני 12 שנים•
★★★★★
•תולעת ספרים מס' 1
דם קר

דם קר

רישל מיד

מלא זמן חיפשתי תספר השני בסימניה והנה אני כותבת את הביקורת הראשונה :)
וואו זה ספר מעולה יותר טוב מהקודם לא חשבתי שזה יהיה הגיוני בדרך כלל הספר השני
משעמם מהראשון אני סוגדת לסופרת הזאת היא יודעת לכתוב ספר.

ספויילרים:
אין סיכוי שאני אכתוב את הביקורת הזאת בלי ספויילרים אז ככה שהתקציר לא יטעה אתכם
דמיטרי לא יהיה עם טאשה רצו שהם התחתנו אבל דמיטרי בסוף אמר לה לא כי הוא אוהב את
רוז וואו זה ריגש אותי ~
החלק הכי טוב בספר זה לקראת הפרקים בסוף לוכדים את רוז מייסון סבסטיאן ועוד סטריגוי בתוך מרתף
והם משתמשים בקסם אסור כדי לברוח ורןז הורגת את שני הסטריגוי הראשונים שלה וואו איזו צמרמורת
מייסון מת אני ידעתי שזה יקרה כי הוא הפריע לרוז ודימיטרי, יש כמובן את יסוד הנשמה שמתגלה אצל עוד
ערפד. למרות כל הדברים הטיפשיים שרוז עושה בספר לפעמים אני עדיין מתה על הדמות הזאת במקום דמות
חמודה וחכמה ומשעממת.

נגמרו הספויילרים
בקיצור קחו את הספר הזה ממליצה! :)

לפני 12 שנים•
★★★★★
• אָרִיָה קארו (one piece forever <3)
דירוג
5.0
לפני 12 שנים

“אין ספק שהספר הזה הרבה יותר טוב מהקודם אפילו שהרעיון של ערפדים באמת מיצה את עצמו...יש בספר הזה משהו”

4/15
ביקורות על דם קר
הבאה
emi273
לפני 12 שנים

“יש ספרים מרגשים, כמו אשמת הכוכבים. יש ספרים שגורמים לך לחשוב, כמו 1984. יש ספרים מורכבים ויפים כמו”