ביקורות ספרים על הספר הנער האבוד

אני מרגיש שעוד לא חוויתי מוות של קרוב בתחושה החזקה שלו. כלומר כן חוויתי מוות אחד של סבא שגם השפיע עליי קצת, אבל מלא פניות בחיים שלי הצליחו להסיח את דעתי ככה שהשכול לא פגע בי עמוקות (מה גם הוא גסס תקופה, ולפחות הספקתי לתת לו חיבוק לפני), ואם אני חושב על זה אחרי החברים והמכרים הרבים שאיבדתי ב7 לאוקטובר, גם אז לא הצלחתי להרגיש שכול אמיתי של התבוססות בכאב ואובדן, חוץ מפיקים קטנים של פעם ב- אבל גם אז התחושה הכללית של האדישות הצליחה לסלק ממני את החיבור ומה שאני מנסה להגיד זה שהרגש הבשרני של אובדן ועיכול בריא, עוד לא הופיע אצלי. בד"כ אני ציני כלפי רגשות כאלה, או... המשך לקרוא

oziko

העיסוק בזמן שחולף ובניסיון לתפוס אותו נועד הרי לכישלון ולשברון לב. הנובלה היפיפייה של תומאס וולף פותחת בתיאור מפעים של רגע מסוים כשהגיבור, ספק ילד ספק נער תופס לרגע את ההווה של הרגע החולף, את התחושה האין סופית מבחינת נקודת מבטו של חזרת הדברים הצפויים בסביבתו שוב ושוב. ההתפעמות ורגעי הקסם של עולמו יתנפצו במהרה לבלי שוב. ההתפכחות הכואבת תגיע בשל מאורע שיגיע בהמשך אותו היום. האידיליה נסדקה. בשפתו הפיוטית מצייר המחבר את העיירה האמריקאית ואת הזמן שחולף באופן וירטואוזי. האמצעים הספרותיים שהוא משתמש בהם נפלאים. אך מעל הכול דמותו של הילד-נער נוגע... המשך לקרוא

אוהבת תכלת

הפרק על חנות הממתקים הוא לא פחות מגאוני. זה כל מה שיש לי לומר. ותומס וולף יודע לחבר מילה ועוד מילה, בהחלט יודע.... המשך לקרוא

מארק

כמה יפה הנובלה הזו, קראתי אותה פעמיים ברצף. מרטיטה בכל משפט. כל פיסת זיכרון וגעגוע שהיא מתארת מדויקת ונעימה כמו מוזיקה של ממש וגם מוחשית. כל תיאור על אהבת ילד או אח, וגם כל תיאור סדק ואווירה בעיירה הדרומית, על מילים שנאמרו לפני שנים ואנחנו מפחדים לשכוח את קולן. הילד בן ה-12 שאיננו הוא אחיו של הסופר, וכל אחד מחלקי הספר מתואר בקולם של האח, אמו, אחותו. הם אכן משפחתו של תומס וולף בשינוי השמות. אם קראתם את ״הבט הביתה מלאך״ תזהו את הסיפור, בשמות שונים. הילד יוג׳ין, זה הוא כמובן. הכל עז בנובלה הזו. בניגוד לרומנים שלו שהיו הרים בלתי נגמרים של עמודים שלא קוצרו, כאן ה... המשך לקרוא

טומאי

כל יום אדם מת ויחד איתו מתים בני משפחתו, מה שנותר הם הזיכרונות ולעתים גם הם אינם קיימים. כל יום כשאדם מסיים את חייו מתים איתו חלומותיו, תשוקותיו, תוכניותיו לעתיד והעולם ממשיך בלעדיו ואני שואלת אתכם בשיא הכנות והרצינות: כיצד זה ייתכן?! כל יום לב חדש נשבר לרסיסים וצריך לאסוף את השברים איכשהו. כל יום שעובר הכאב לא נעשה קל יותר אלא ככל שהימים עוברים הכאב רק מתעצם, הקושי נעשה גדול וגדול יותר, גם אחרי חמש, עשר, עשרים ושלושים שנה.. עד יום מותך. כל דקה אדם מהרהר על האובדן הפרטי שלו. כל דקה אדם מאשים את עצמו, יש לו ייסורי מצפון, אולי בי תלויה האשמה? או... המשך לקרוא

סקאוט

*** יש שאני נוסע בקו 18 מדי שבוע, ספסל שני מהסוף, מקשיב לשירים באוזניות ובוהה במושבים ההולכים ומתרוקנים, ערב כזה, מעונן וקצת קר, נוסע ורגע לפני שהאוטובוס פונה לעיר תחתית לא יכול לשלוט בעצמי ומגניב מבט חטוף ימינה מבעד לזגוגית החלון, לעבר בניין האבן הישן ההוא, המוקף בשיחים מזדקרים ועשבים שוטים מכל צדדיו, נו, ההוא, הזה שהילד בן השש נהג לשבת על המדרגה הקרה בכניסה הלא מרשימה שלו, ביום אביב חם וספוג שמש, אגודליו תחובים מתחת לרצועות הילקוט על גבו, יושב בחולצה לבנה אחידה וקצרת שרוולים ומחכה לסבא שלו שיחזור מהביקור הקבוע בחנות לחומרי בנייה ואחזקה שעמדה בצד ... המשך לקרוא

Daniel Jeremić

סיפור עצוב ונוגע ללב על נער בן 14, גרובר. נער שמתגלה כמיוחד ומוכשר, שהוא אחיו של הסופר. שלושה מספרים על גרובר , האם האח האחות והסופר , כפי שכל אחד מבני המשפחה זוכר ומנסה ללכוד את העבר בזמן שגרובר היה חי ,אך זוהי התמודדות עם ה"חסר", העבר והזמן האבוד . גם הנער איננו עוד.זה גם סיפור על תקופה שאיננה עוד. האח הקטן של גרובר חוזר לבקר בבית הישן שבו גרו וכיום גרים בו אנשים אחרים. הנובלה היא ניסיון לשמר את העבר להיזכר ולא לשכוח את נער ,אח ,שאבד בצורה טרגית ושלא יחזור . זהו געגוע עצום. סיפור רגשני ופואטי. גם לאחר קריאת הספר , הנער ,גרובר המשיך להיות איתי במחשב... המשך לקרוא

תמיד קוראת

יואב יגאל יצירה בדיונית אינה מתארת בהכרח, אומנם, אנשים קיימים, אך ערכה נמדד לפי אפשרויותיה לגעת באמיתות קיומיות עמוקות ואוניברסליות החורגות מעבר לקיום האינדיווידואלי של אדם זה או אחר. בנובלה המופלאה שלו 'הנער האבוד' נוגע וולף באחד הנושאים העמוקים והסמויים ביותר של הקיום - נוכחות המוות הנפשי בחיים. הנובלה מורכבת מארבעה קולות: המספר, המתאר שבר נפשי שחווה גרובר (ילד-נער כבן 11 - 12) ואת מותו המוחשי כמה שנים מאוחר יותר. שלושת הקולות האחרים הם של בני משפחתו: האֵם, האחות והאח הצעיר (המזוהה ביותר עם הסופר עצמו). שלושתם נזכרים באהבה ובגעגועים בנער הרגיש וה... המשך לקרוא

יואב יגאל

... המשך לקרוא

-^^-

ספר שחייבים לקרוא! זוהי נובלה המחולקת לארבעה חלקים. בחלק הראשון אנו פוגשים נער בן כ – 12 מסנט לואיס, גרובר. נער שקט, עדין, מהורהר־מרצין, שלמד נימוסים טובים ויודע לכבד את המבוגרים. הוא מסתובב בעיירה, בין החנויות, המעדניות וחנויות הממתקים. אנו מתוודעים לריחות העיירה, לתחושותיו ולמראה עיניו. וולף מצליח להעביר דרך עיניו של גרובר את הקורה בעיירה – את מראה אנשיה, חנויותיה ומבניה. מבטו של גרובר תמים. “גרובר עמד על המדרכה. ואור בא והלך ובא שוב אל הכיכר. הנער עמד שם, עגלה משקשקת חלפה על פניו. כמה אנשים עברו. נהג קרון המשלוחים של גארט יצא עם ארגז עמוס מצרכ... המשך לקרוא

מירב גת

קשה לי מאד לכתוב על הסיפור הקודר הזה כשבתוך כל הקדרות יש פיוט כה רב ותיאורי נוף עירוני ואנושי מהמרהיבים שקראתי. יש הסיפור על הנער גרובר. סיפור שרב בו החסר, למרות שהוא מוצג מזוית הראיה של שלושה בני משפחה וזו של גרובר עצמו, אבל כאן מתערבים שני גורמים מכריעים: הזכרון והזמן. אז כן. זהו סיפור על הנער גרובר, אבל זהו גם סיפור על הזמן, זהו סיפור על זכרון ועל מה שביניהם. "זה היה כל כך מזמן, אבל כשאני חושבת על זה הכל חוזר אלי, כאילו זה קרה אתמול, בינתיים כולכם או שמתתם או שגדלתם והלכתם לדרכם, ושום דבר כבר לא כמו שהוא היה אז. אבל כולכם הייתם שם איתי באותו בוקר, ובט... המשך לקרוא

דן סתיו

אני לא חושב שאי פעם קראתי משהו שמתאר כל-כך יפה את הגעגועים לזמן האבוד של הילדות המוקדמת. את הניסיון לתפוס את שברי התמונות, הצלילים, הזכרונות והריחות, שכמעט וחוזרים אבל שוב ושוב נשמטים מבין הידיים. השפה לירית ונקייה, והתרגום יפהפה. פנינה אמיתית בפרוזה, שאני מאמין שקוראי שירה יאהבו מאד.... המשך לקרוא

עמית לנדאו

נובלה , או ליתר דיוק ארבע נובלות, המספרות סיפורו של האח גרובר מנקודת מבט של שלושה בני משפחה וגרובר עצמו, ילד מוכשר חושב רציני כמעט דמות לא ריאלית. מת מטיפוס. בן 11. הספרון, מתייחס בעיקר לזכרון שלנו. מה אנחנו ( הקוראים ) זוכרים מהילדות ( לא מה שסיפרו לנו)? כיצד למשל חום הקיץ ( בלי מאווררים),נקלט ונספג בתוכנו? סבלנו? או זה היה חלק מאיתנו? את הדברים האלו מחייה תומס וולף בארבע נקודות מבט (וכאן אני גונב קטע קצר מניתוח מעולה בסוף הספר),הוא "לוכד מין זיכרון חמקמק" של חוויה. בצד זה אנו מקבלים תיאור של חיים בעיירה דרומית, חוויה של נדידה המשפחה לסנט לואיס ליריד ענק ב... המשך לקרוא

אורי רעננה

הלכתי לספרייה להחזיר ספרים וגם בתקווה למצוא את "פרנסוס על גלגלים" הספר הראשון שהוציאה הוצאת הספרים החדשה "זיקית". לדאבוני לא מצאתי אותו, אבל אני לא מצטער משום שמצאתי ספר אחר וקסום של אותה הוצאה, את "הנער האבוד". סיפורו של הנער שקפא והפך למצבה בגלל מחלה ומשפחתו שסופדת לו ממרחק הזמן. הרבה ספרים מעלים אצלנו תמונות מחיינו, לנובלה הקצרה הזאת יש כוח לחולל שינוי תודעתי ולעלות תמונות מילדותינו, כל אחד ומשפחתו הוא. זה מה שקרה לי עם הספר הזה, הוא החזיר אותי במהירות האור לחדר שבו גדלתי, לילדותי ולאחיי שישנתי איתם באותו חדר ולסיפורים מאותה עת. קריאה אחת לא הספיק... המשך לקרוא

חובב ספרות

כשמשהו נקרה בדרכינו ומחזיר אותנו לתחושת הילדות -אין כדבר היותר חזק ממנו בחיים , ו- תחושה המוות של הורינו . קשה מאוד להעביר בקוהרנטיות את הנובלה הזאת ,היא כל כולה תחושות ורגשות. והנה במה שאפשר ליצור ממנה ציר עלילתי של משהו,ורק את תחילתו : גרובר הוא נער כבן 12 בעיירה דרומית -סנט לואיס,התקופה -1904 ,הרקע הסיפורי -התרחשות חגיגות אמריקניות ביריד גדול ופטריוטי על רכישת לואיזיאנה מצרפת .גרובר הוא נער רגיל ,בן למשפחת קשת יום אשר מפעמת בו תחושה בלתי מתפשרת של צדק מול מעשי מבוגרים וקטנים כאחד,אולם בו בזמן יש בו בנער הזה משהו -בלתי רגיל .באופן שבו הוא מסתובב בע... המשך לקרוא

חמדת

יש משהו נוגע ורגיש בנובלות שכתובות היטב. איזשהי תמציתיות שהיא מהות התוכן, שהיא ספרותית מובהקת. דווקא הסיפור הקטן שמובא בקטן ופותח כל כך הרבה דלתות רגשיות אצל הקורא, שם נמצא הגודל והאיכות של הנובלות האיכותיות בכלל ושל זו בפרט. הפריטה העדינה על נימי הנפש עם האפיזודה העצובה הזו מהעבר, יש בה כדי לגעת לעומק ולהשאיר את הקורא מעורב רגשית באיזשהי חוויה קשורת זמן, אך אישית כל כך בו זמנית. נובלה מופלאה ורגישה.... המשך לקרוא

scoe

הספר הקטן הזה הוא תמצית מלוטשת, ביטוי ספרותי נפלא לרעיון שמעסיק כמעט כל אחד בזמן זה או אחר. זמן, זיכרון ואובדן. האם הזיכרון יכול להחזיר את הזמן שעבר ובכך למלא חלל שהותיר אובדן. בארץ שלנו אנחנו מתמחים במצבות זיכרון אך למודי נסיון בחללים שהותירו אובדנים. בספר הזה שכל מילה בו נבחרה בקפידה שכל דימוי בו מכוון לרעיון הנושא. השאיר אותי משתאה מהיופי העצוב. אין כאן זעקת שבר יש געגועים למה שלא יחזור, יש זיכרון שהוא יפה מהמציאות, ויש תחושה חזקה של חוסר אונים מול הריק שמותיר מה שלא ישוב לעולם. מה שעוד מצא חן בעיני היו הרמזים הקלים כנוצה למציאות קשה שאולי היתה של ... המשך לקרוא

pen

קשה להסביר מדוע הספר הזה הוא ספר כה יפה, כה מצליח לגעת... ואולי לא כדאי לנסות, כי כדי לדעת את התשובה פשוט צריך לקרוא אותו ולהרגיש אותו! ממליצה בחום!... המשך לקרוא

MM

הביקורת הזו לא מיועדת לכולם. הביקורת הזו מיועדת רק לאוהבי ספר. הכוונה באוהבי ספר היא לא רק כאלה שאוהבים סיפורים, הכוונה היא לא רק לאוהבי המילה הכתובה, למצב התודעה החמקמק שמשיתה עלינו הקריאה בספר. מעל הכול הביקורת הזו מיועדת למי שאוהב את הספר עצמו, כן הכוונה לדפים, עליהם מודפס הסיפור, ספונים בין שתי הכריכות. הנער האבוד, סיפורו של תומס וולף, יצא לאור בעיברית בהוצאת "זיקית". מסתבר שמדובר בהוצאה עצמאית (מהספר הזה הודפסו במהדורה הראשונה 1000 עותקים). עוד מסתבר שבהוצאת זיקית אוהבים את מה שהם עושים ועושים זאת באהבה. הספר קטן, מעוצב בקפידה הפונט נעים, הדפים בצב... המשך לקרוא

קורא כמעט הכול

הנער האבוד הוא הספר השני שרואה אור בהוצאת "זיקית" העצמאית והייחודית בנוף ההוצאות המקומיות. הייחודיות של ההוצאה מתבטאת אל רק בבחירת הפורמט היפה (גודל של ספר כיס, דפים בצבע קרם, עיצוב עטיפה מינימליסטי) ובאופני ההפצה (רכישת ספרי ההוצאה אפשרית בחנויות פרטיות בלבד או באתר ההוצאה, תוך שמירה על מחיר אחיד – 50 ₪), אלא גם בבחירה התוכנית האמיצה; כמה הוצאות ספרים יוציאו היום נובלה שמתרחשת בתחילת המאה ה-20 בדרום ארה"ב ופורסמה ב-1937 ע"י מחבר לא ידוע שמת בדמי ימיו? מעט אם בכלל. אבל הנה, כאמור, קיבלנו את הוצאת "זיקית" בברכה (ובצמא) וכפי שהנובלה הזו קלעה הישר כחץ מפלח אל ת... המשך לקרוא

נטעלי