אלה קרי, ילדה לפלנדית חמודה עם שער בלונדי בצבע החיטה הבשלה,
שחייה חיים קשים הצפון הרחוק, אי שם בלפלנד הרחוקה שהיא בקצה
הצפוני של נורווגיה.
קראתי את הספר הזה כשהייתי ילד צעיר, אולי בן 10 או פחות.
וקבלתי אותו לרגל חג החנוכה, במסיבת חנוכה לילדי העובדים בבתי זיקוק.
החגיגה נערכה בקולנוע אורה עליו השלום, ברחוב הרצל בהדר.
מה שמצחיק, שבתקופה הזאת אורה נחשב לקולנוע מפואר!
טוב, זה היה מזמן, ונותרה רק הנוסטלגיה המתוקה מחיים אחרים,
פשוטים, נעימים ועם הרבה פחות סיבוכים .
הספר עצמו לא היה משהו, ולא כל כך אהבתי אותו, יחסית לסיפורי קרל מאי.
אבל אחותי הקטנה השתגעה עליו ורצתה להיות כמו אלה קרי, עד שקראתי
לה את ספרי תוקידס, ואז היא יצאה מהסיפור של לפלנד, וגם הסברתי לה ששם אין ים כמו
בחיפה.
טוביה

















