ספר לא משהו

הביקורת נכתבה ביום חמישי, 4 ביולי, 2013
ע"י נצחיה
ע"י נצחיה
במהלך קריאת הספר הזה חשבתי רבות על מרים ילן שטקליס. כשהייתי צעירה והאחים שלי היו ילדים קטנים, ואח"כ כשילדיי שלי היו קטנים, אהבתי לקרוא להם כסיפור לפני השינה על טול טול בעל חול ועל מיק-מיהוק בעל פיהוק. שני יצורים דימיוניים שעוזרים לרותי-לא-רוצה-לישון להירדם סוף סוף. בשבילי בימים האחרונים היה עורך הדין מיקי (או מיק) הולר בתפקיד הזה. יופי של הירדמויות הוא סידר לי בכל פעם שלקחתי אותו לקריאה לפני השינה.
ההתחלה היתה מבטיחה. תראו את הכריכה. השילוב הנכון של אדום-שחור-לבן, העיצוב המוקפד, שמו של מייקל קונולי (הוא הכותב של "אקו פארק" הראוי לכל שבח), ההוצאה המכובדת. הכל הבטיח מותחן מוצלח. התחלת העלילה הבטיחה מותחן מהסוג המשפטי. מיקי הולר: עורך דין (כמובן), גרוש (אלא מה), בעל קשר מועט מדיי לטעמו עם הבת שלו (נו, ברור), ורגשות חמים אל גרושותיו. בעל עבר של סמים ואלכוהול (גם זה במסגרת הז'אנר) אבל אחרי גמילה, נחוש לחזור אל דרך הישר. ורצח. רצח של עורך דין עמית, שמגלגל אל פתחו של מיקי דנן עשרות תיקים פעילים, כולל הגנה על נאשם מתוקשר היטב החשוד ברצח כפול.
עד כאן טוב ויפה. לא הייתי אומרת שמכאן ואילך הכל מתדרדר, אלא שהוא פשוט נמרח. עוד מחשבות, ועוד הגיגים, ועוד מחשבה, ועוד תיאור דיונים, וקצת קריעות אישיות, רגשיות ופילוסופיות. מרדים. זו המילה. יש כמה טוויסטים עלילתיים, אבל הם צפויים מראש, ואינם מעוררים הרבה פתיעה בקורא. אפילו מתקפת האלימות בשמינית גמר הספר, ההכרחית על פי כללי הסוגה, אינה מעוררת ולו פעימת לב אחת. כלום. בספר מעורב, כדמות משנה, הארי בוש, חוקר המשטרה הנודע מ"אקו-פארק". בעמודים האחרונים מתגלה עובדה מפתיעה באשר אליו. אבל זהו. האם בשביל אותה עובדה היה כדאי לקרוא 400 עמודים תמימים? בוודאי שכן. אמרתי לכם, כבר הרבה זמן לא ישנתי כל כך טוב כמו השבוע.
12 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
לי יניני
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
אהבתי את התגובה של נצחיה לביקורת
|
|
נצחיה
(לפני 12 שנים ו-2 חודשים)
זה סיפור מקסים, אין מה לומר.
ובכל זאת יש ספרים אחרים שיכולים להיות תרופת הרדמה מצוינת.
|
|
נעמה 38
(לפני 12 שנים ו-2 חודשים)
טולטול זורק חול . איזה כיף יש עוד מישהי שמכירה אותו ואת מיק מיהוק.
אין אף ספר משעמם שיעשה את העבודה במקומם
|
12 הקוראים שאהבו את הביקורת