להיפרדיולנדה נייב548 עמודים של משפט אחד לעמוד, שרבוטים חולים ומהוהים. נרשם בלשון נקבה כאילו שגברים לא יכולים לסבול מאותה בעיה רדוד, שטחי ומרגיש כאילו מישהו ניסה למרוח שם את כל 48 העמודים כחובה הכתובה בהסכם מאולץ... סך הכל ספר מיותר לחלוטין, נטול תובנות מרחיקות לכת, הסרתי מהרשימות. נושא כל כך עמוק ראוי למינימום התייחסות רצינית ומה שנאמר שם הוא "יאללה יהיה בסדר" ו "תחתכי לו את הבגדים ותגידי לו כמה הוא לא שווה כלום" מעבר לאפס שיוויוניות אם ספר כזה היה נכתב על ידי גבר הוא היה נאשם במיזוגניה לא שווה התייחסות
לקראת שנת ;2019 העולם בעוד חמישים שנהשלמה גונן1קראתי כל מילה בפה פעור, החיזוי קרוב מאוד למה שאנחנו חיים בו כיום.
נימוסים נאים לגברות ולאדוניםהדר קמחי6כיף להתבונן בספר כמו זה, שהוא ספק רציני ספק מבודח, ואולי מבודח עם פן רציני או אם תרצו - רציני עם קריצה למבודח. כך או כך , האייורים נהדרים וממחישים בקומיות את הצד הרציני של הכתוב, נראה כאילו ליקוט ה״חוקים״ התבצע מספרי הליכות ונימוסין השייכים לשנות החמישים ושודרג קצת לחיינו במאה ה 21 כדי שנפסיק כבר להתנהג כמו בהמות בכל מיני טקסים קטנים של החיים. אני אישית לא טיפוס שהגינונים האלו מדברים אליו , אף על פי כן ועם כל ההתנגדויות שיש לי לעניין הנימוסים והגינונים , מצאתי בספר כמה דברים חביבים ש...וואלה, לא חשבתי עליהם... כמו אל תהדק את החגורה כשאתה קם בסוף הארוחה מהשולחן (אצל השולחן) שזה ממש חביב אני ממליץ כמתנה לבעלי מודעות מינמאלית אך עם רצון גדול לשינוי. חוצמזה שזה ממש קליל וכייפי :*)
צילה וגילהנירה הראל1לעורכי סימניה היקרים. יש תמונה. בתמונה כתוב ״צלה וגילה״ למה לא לכתוב במדויק למה? מה הקטע להמציא עוד יוד ואחר כך לך תמצא את הספר!!! מטריף! אם זה היה הספר הראשון, נניח... בלי סוף טעויות
הרחק מהיעדרושז4וואו, קשה ומצמרר ומי שמכיר את שז ואת הופעותיה על במות פתוחות לפני יותר מ18 שנה בבר קטן ברחוב קרליבך, אני יכול להגיד לכם שבדיוק ככה , כמו הכתיבה שלה , היא מקריאה את הטקסטים, בעומק צרוד ומצמרר. אז לא הבנתי אותה , את האישה הצנומה והממושקפת הזו. הייתי ילדון שבא לראות אמנים על במה פתוחה. היום אני קורא את הספר ומזדעזע כל כך עמוק, כל מילה שם בספר כאילו היא עומדת על במה לידי וקוראת בהדגשה את מילותיה. "זה מה שהיה בחלום שלי... זה מה שהיה בחיים שלי נחטפת ונ א נ סת נחטפת ונ א נ סת העיניים שלו אפילו לא מעפעפות כשהוא קם בזריזות מקצה המיטה ובא אלי, מנשק אותי על פי, מחבק אותי בידו האחת..." כל החיים שלה ככה. כמה חום ואהבה עטפו את ילדותי, ולחשוב על יום אחד כזה כמו שעברה שז, היה יכול לשבור את כל חיי מן ההתחלה. העלילה כאן לא קיימת כגוף הארוחה, היא רק הצלחת עליה מוגשת החוויה היומיומית שעברה האישה השבורה הזו שאין לי מושג איך התקיימה אפילו יום אחד בתוך השבר החולני הזה שנקרא משה. הרוטב הכואב שמלווה את כל מילותיה הוא מכלול ההתרגשות וההדגשה המחייבת של כל מילה שכאבה וכואבת הסופרת , יום יום ורגע , כל חייה. ספר כואב וחובה.
עץ ושיחעזריה אלוןעץ ושיחעזריה אלון1לכל בעלי העניין בצמחי ארץ ישראל - משמש כמגדיר מדהים לזיהוי ולהבנת הצמח הגדל בישראל. אלבום תמונות מהודר המפרט בתמונות את מראהו הכללי של הצמח, פירותי ופריחתו, כמו כן נמצא תיאור קצרצר אודות היותו רעיל או ניתן למאכל. ממליץ בחום!
בארץ נדמה-ליג'ואן שטיינר1ספר מדהים, יצירתי ומהנה לילדים ולהורים גם יחד משלב בתוכו אמנות יפהפיה של אלפי מוצרים שאנו משתמשים בהם יומיום כחלקים מתמונה אחת גדולה ומשחק לילדים המגרה את חושיהם למצוא כמה שיותר "נדמלים" בתמונות המורכבות. מומלץ +
שחק ודע מין כהלכה : קורס מלא עם דיפלומהברוס איקןשחק ודע מין כהלכה : קורס מלא עם דיפלומהברוס איקן1דף אחרי דף אני מתגלגל מצחוק ספר שנון אודות מה שאין צורך בו ואין בו צורך משחקי מילים והוראות מצוינות מה לא לעשות לפני דייט מה לעשות בזמן דייט ובזמן קשר, לפני ואחרי הסקס הוא חלק בלתי אפשרי וגם הטיפוח לכן אל תעשו בכלל שום תכנון לחיי חברה וזוגיות. מצחיק עד דמעות
הנכדה של מר ליןפיליפ קלודל23קראתם את 'סטונר'? כי אני לא. ורציתי, בעיקר בגלל סימניה למען האמת, הניגוד הגדול הזה של כוכב אחד עם חמישה מאוד סיקרן אותי. זה שלא יצא לי לקרוא אותו עדיין זה עוד עניין, אבל מתישהו אצטרך למרות שאולי מצד עצמו הוא לא היה מסקרן אותי. אז את הספר הנוכחי, שגם מצד עצמו לא היה מסקרן אותי, מצאתי בתוך ערמה מוזרה והכריכה (והעובי) משכה אותי מספיק כדי שאעשה גוגל קצר על הספר ואבין שגם עליו יש איזה ניגודיות מוזרה שנעה בין ספר מדהים למיותר ואקרא אותו כדי להבין משהו. אז כן, הוא נקרא די מהר, ואולי המקום שלו באמצע הזה שכל אחד מושך למדהים או מיותר, דווקא לא כזה מחמיא לו. אני יכול להבין את שני הצדדים, כי כן התרגשתי - אבל מכלום, מקליפה. זאת לא התרגשות טובה כמו זאת של מוסיקת המקרה של פול אוסטר או כל ספר טוב אחר, אבל זה גם לא סתם סיפור שכתוב על נושא מרגש או כואב בשביל להוזיל דמעה בכוח כדי להלך רגש בכוח אצל הקורא, אז שם אני חושב שהספר נמצא. יש שימשכו אותו למעלה רק על הרגש החם שהתעורר אצלם למראה הפליט המסכן ויש שימשכו למטה כשהם אולי יחשבו שמנסים להוליך אותם שולל עם דמויות ריקות וסיפור כואב. ואני? אני בסדר, אצלי הוא עדיין באמצע ואין בי שום משיכה לשום צד, וזאת גם כן הסיבה שמעמידה אותו בשלושה כוכבים אמצעיים ולא ברורים שבטח אשכח עוד כמה ימים.
הנכדה של מר ליןפיליפ קלודל20נקלעתי לבצורה קריאה מסיבות מבורכות, ירח דבש בניו-זילנד, שקוצר קמעה בשל הגעגוע והשלכות המלחמה על ארצנו. נושא שהוא אינטגרלי גם ביצירה זו. מר לין איבד את הכול, את משפחתו, את אדמתו ואת שורשיו. רק דבר אחד נותר לו, הדבר היקר לו מכול, נכדתו עליה הוא שומר בכל מאודו. הוא נזרק לארץ זרה, שם הוא פוגש אלמן שמדבר את שפתו – שפת האובדן. במידה מסוימת מר לין נחשף למנהגי הארץ החדשה ככמו שנכדתו הפעוטה נחשפת לעולם. קלודל מדגיש את ההמון הדוהר לו בלי די, כדי לסמל את אדישות הסביבה לצער האינדיבידואל. אני מודה שלא צפיתי את התפנית בעלילה, ובמבט לאחור היא בנויה היטב. סוף הסיפור מכמיר לב. שלושה וחצי כוכבים.
הנכדה של מר ליןפיליפ קלודל33סיפור על על פליט אלמן ממזרח אסיה שמגיע למדינה מערבית כשאיתו תינוקת של בנו שנהרג (גם כלתו נהרגה) אמור להיות סיפור מרגש, נכון? הבעיה שקל מאוד לסופר לסחוט את בלוטת הדמעות של הקורא במסחטת רגשנות. כאן בא לעזרתי גב הספר, שם כתוב "תיאור מעודן, מאופק וחף מכל סנטימנטליות". נשמע טוב, נכון? אז זהו, שלא. מה אהבתי בספר? 1. את העטיפה. גם זה משהו. 2. הספר קצר מאוד. כולה מאה ומשהו עמודים מרווחים מאוד. 3. את השם. מר לין נשמע לי כמו שם יהודי, לא ככה? מה לא אהבתי בספר? 1. טוב, הוא באמת "מאופק וחף מכל סנטימנטליות" כפי שכתוב בעטיפה האחורית. אבל אתם יודעים מה? אולי דווקא זו הבעייתיות שלו. הוא פשוט לא מצליח לעורר אמפתיה בקורא. אני לא אומר שספר צריך להיות אמוציונלי באופן מוגזם, אבל הוא כן צריך לרגש את הקורא. הספר הזה לא ריגש אותי. הוא שיעמם אותי. 2. את המחיר שלו. 88 ש"ח עלה לי השיעמומון הזה - אותו קניתי בגלל המלצה של חבר. אין שום הצדקה שכזה קטנצ'יק (110 עמודים), גם הוא היה מעולה, יעלה כמעט כמו עב כרס בן 500 עמודים. הספר הזה הוא אולי לא מסחטת דמעות, אבל הוא בטוח מסחטת כסף. בשורה התחתונה: מר לין השאיר אצלי תחושה מרה.
הנכדה של מר ליןפיליפ קלודל2קראתי מספר ספרים של קלודל. הנכדה של מר לין הוא המרגש ביניהם. שאר הספרים הרבה יותר קודרים. בספר הזה יש הרבה יופי, בתמימות והאהבה של גיבור הספר, והקשר בין שני גברים שמבינים אחד את השני, ללא צורך במילים. הרבה פעמים מבקשים ממני המלצה על ספר לקרוא, והנכדה של מר לין הוא תמיד "הימור בטוח". ספר קצר, מרגש מאד, וכמובן ההפתעה שבסוף, והסוף הפתוח. מומלץ מאד
הנכדה של מר ליןפיליפ קלודל32אני אוהבת לרקוד, אבל מעולם לא רקדתי עם ספר. עכשיו זה קרה. תמיד יש פעם ראשונה, גם בגילי המופלג. רקדנו ריקוד זוגי. הוא עמד מולי, צנום מאד, מניע את מילותיו וסיפורו. אני חוללתי את אשר חולל הוא בנפשי. לא היה זה ריקוד חושני כמו טנגו, גם לא ריקוד קצבי וסוער כמו רוקנרול ואפילו לא ריקוד איטי, צמוד ומחבק כמו סלואו. הריקוד היה מאופק. פעמים מעטות תנועותיו התעצמו ועוררו את נפשי להתקרב, להושיט לעברו את ידיי, לאחוז בדף או בשניים שהצליחו לגעת בנשמתי, להרגיש את חומם ולהחזיר להם חיבוק של תודה. לעיתים חשתי שהנה זה מגיע... רקדתי פסיעות ראשונות לעברו, ידיי כבר יוצאות אליו, והוא - לפתע משהו השתנה בו ובחר להרחיק אותי ממנו, אולי נבהל וחשש מהאינטימיות המתקרבת. פעמים אחדות ניסה לתעתע בי בתנועותיו המפותלות, אך אלו היו גמלוניות דיין כדי שלא אאבד את המרכז הפנימי שלי. ברגעים רבים בהם רקדנו יחד היינו מרוחקים זה מזו, מכונסים כל אחד בריקודו הוא. תנועותיו היו קצרות וחסרות הבעה, מבטו לא מצליח לחדור את עיני. ספר כמעט נוגע, לא נוגע ומעט נוגע, שסגנונו המינימליסטי בעוכריו. הסופר מנסה להציף נושאים חשובים רבים, אך מרפרף מבעדם ונוגע ברובם רק בקצות אצבעותיו. לכן התקשה לגעת עמוק בלבי. גם סגירת הסיפור שאמורה היתה להפתיע לא היתה הפתעה גמורה עבורי. לאורך כל הקריאה תהיתי על מהותה של ה"דמות", וייחסתי לה מאפיינים דומים לאלה שהתגלו בסיומו של הספר. חבל! יש בסיפור יסודות נהדרים ופוטנציאל. לו טופלו בדרך אחרת היה זה אך מועיל. בכל זאת חסתי עליו מעט ואת השניים וחצי כוכבים שלי עיגלתי לשלושה.
הנכדה של מר ליןפיליפ קלודל31את הספרון הזה שמספר על פליט אסיאתי זקן שמגיע למדינה מערבית כשאיתו תינוקת של בן שנהרג חשבתי שאסיים במהירות. זה לא קרה. כשהגעתי לעמוד 105, עשרה עמודים לפני הסוף, פשוט נשבר לי. הלכתי לד', שכנה, חברה וזאת שסיפרה לי כמה הספר הזה יפה, להתלונן. על הדרך גם לשתות קפה קר כי אצלה תמיד יש קרח במקרר. מצאתי אותה שותלת פרחים בערוגות החדשות שהיא עדרה במהלך ימי האבטלה הארוכים שיש לה עכשיו. אצל ד' זה ככה. בכל שנה שנתיים, כשהיא מובטלת מעבודה שיש בצידה שכר, מתווסף עוד אלמנט לבית שלה, תוצר של עבודה קשה לא פחות. פרגולה, ארון, תמונות, עכשיו, בנוסף לחפירות שהיא עושה היא אפילו התחילה לתפור. מיד כשראיתי אותה סיפרתי מה אני מאחלת לאותו מר לין, כי באמת לא היה לי אכפת מה יקרה לו. מהחיוך שלה הבנתי שאני בכיוון, אבל ד' אמרה לי להמשיך לקרוא ואני סומכת עליה. המשכתי. אז נכון, הסוף מפתיע. אם הייתי מרצה לספרות והייתי צריכה להדגים לסטודנטים שלי תהפוכות נארטיביות הייתי אולי משתמשת בו. אבל זה פחות או יותר הכל. כי טכניקה זה יופי וכתיבה יפה זה גם יופי אבל כשנדמה שהם הופכים להיות העיקר וסיפור שיש בו לכאורה כאב גדול עובר לידי בלי להזיז בכלל זה מרגיש כמו הפירסומות האלה שיש בהן אחלה סרטון רק שאני לא בדיוק זוכרת מה זה המוצר שהן מפרסמות.
הנכדה של מר ליןפיליפ קלודל4הספר שהצליח להוציא אותי מקיבעון קריאה 07/10! נפלא. פשוט נפלא. קצר, מצחיק, מפתיע.
הנכדה של מר ליןפיליפ קלודל9ספר מהפך קרביים. במיוחד בימי מלחמה אלה. כתוב ניפלא ברגישות רבה ובהבנה לגודל האסון. מר לין מגיע בספינת פליטים למדינה לא מוכרת, לשפה לא ידועה, למנהגים שונים משלו, לנוף אחר ולריח אחר. בידיו הוא נושא את נכדתו שהיא מושא כל דאגתו ונושאת איתה את כל הזכרונות של כפר הולדתו. מר לין חולם ללא הרף על מדינתו ומשפחתו שנהרגה וכפרו שנשרף ויודע שאין לו דרך חזרה. בטיוליו מחוץ למגורי הפליטים הוא מתידד עם אדם שונה ממנו לחלוטין. אין להם שפה משותפת אבל שניהם חולקים אסון ובדידות. הידידות הזו מחזיקה את שניהם ומחזקת אותם. הסיפור קורע לב ורק בסופו מתבהרות שאלות רבות שעולות לאורך הקריאה. ההשקה לימינו אלה פשוט לא תאומן.
הנכדה של מר ליןפיליפ קלודל8זהירות ספוילרים: ספר קצר ונחמד. בסביבות מחצית הספר הבנתי את הסיפור של הכנדה של מר לין, וחזרתי אחורה לדפים הראשונים בהם מתואר בקצרה כי מר לין מוצא את בנו וכלתו מתים מהפצצות, ואת הצעצוע של נכדתו עם רסיס בראש, ואז מבינים, וההבנה מעציבה עוד יותר- ומחדדת את הטראומה של המלחמה והבדידות. לפעמים טראומה מתעתעת בחושים, ולפעמים דווקא התעתוע הוא מה שמאפשר להמשיך לקחת עוד נשימה ועוד אחת... עצוב... אבל יש שביב תקווה בדמותו של מר בארק, שכנראה גם הוא בודד וזקוק ליד מנחמת ולעיניים טובות שיביטו בו בחום וחיבה. מקווה שבסוף הלא כתוב של הספר, מר לין ומר בארק יתגוררו יחד ויעבירו את ימיהם בשמש, על ספסל ברחוב, בטיולים על חוף הים, יחד- דואגים לנכדה של מר לין עד שיגיע הזמן לעבור הלאה.