יש לי את הספר חתום על ידי שמעון פרס - מוקדש לרבקה מיכאלי

48 עמודים של משפט אחד לעמוד, שרבוטים חולים ומהוהים.
נרשם בלשון נקבה כאילו שגברים לא יכולים לסבול מאותה בעיה
רדוד, שטחי ומרגיש כאילו מישהו ניסה למרוח שם את כל 48 העמודים
כחובה הכתובה בהסכם מאולץ...
סך הכל ספר מיותר לחלוטין, נטול תובנות מרחיקות לכת, הסרתי מהרשימות.
נושא כל כך עמוק ראוי למינימום התייחסות רצינית ומה שנאמר שם הוא
"יאללה יהיה בסדר" ו "תחתכי לו את הבגדים ותגידי לו כמה הוא לא שווה כלום"
מעבר לאפס שיוויוניות אם ספר כזה היה נכתב על ידי גבר הוא היה נאשם במיזוגניה
לא שווה התייחסות

קראתי כל מילה בפה פעור, החיזוי קרוב מאוד למה שאנחנו חיים בו כיום.

כיף להתבונן בספר כמו זה, שהוא ספק רציני ספק מבודח, ואולי מבודח עם פן רציני או אם תרצו - רציני עם קריצה למבודח.
כך או כך , האייורים נהדרים וממחישים בקומיות את הצד הרציני של הכתוב, נראה כאילו ליקוט ה״חוקים״ התבצע מספרי הליכות ונימוסין השייכים לשנות החמישים ושודרג קצת לחיינו במאה ה 21 כדי שנפסיק כבר להתנהג כמו בהמות בכל מיני טקסים קטנים של החיים.
אני אישית לא טיפוס שהגינונים האלו מדברים אליו , אף על פי כן ועם כל ההתנגדויות שיש לי לעניין הנימוסים והגינונים , מצאתי בספר כמה דברים חביבים ש...וואלה, לא חשבתי עליהם...
כמו
אל תהדק את החגורה כשאתה קם בסוף הארוחה מהשולחן (אצל השולחן)
שזה ממש חביב
אני ממליץ כמתנה לבעלי מודעות מינמאלית אך עם רצון גדול לשינוי.
חוצמזה שזה ממש קליל וכייפי :*)

לעורכי סימניה היקרים.
יש תמונה.
בתמונה כתוב ״צלה וגילה״
למה לא לכתוב במדויק למה? מה הקטע להמציא עוד יוד ואחר כך לך תמצא את הספר!!!
מטריף!
אם זה היה הספר הראשון, נניח...
בלי סוף טעויות

וואו, קשה ומצמרר ומי שמכיר את שז ואת הופעותיה על במות פתוחות לפני יותר מ18 שנה בבר קטן ברחוב קרליבך, אני יכול להגיד לכם שבדיוק ככה , כמו הכתיבה שלה , היא מקריאה את הטקסטים, בעומק צרוד ומצמרר.
אז לא הבנתי אותה , את האישה הצנומה והממושקפת הזו. הייתי ילדון שבא לראות אמנים על במה פתוחה.
היום אני קורא את הספר ומזדעזע כל כך עמוק, כל מילה שם בספר כאילו היא עומדת על במה לידי וקוראת בהדגשה את מילותיה.

"זה מה שהיה בחלום שלי...
זה מה שהיה בחיים שלי
נחטפת
ונ א נ סת
נחטפת
ונ א נ סת
העיניים שלו אפילו לא מעפעפות כשהוא קם בזריזות מקצה המיטה ובא אלי, מנשק אותי על פי, מחבק אותי בידו האחת..."

כל החיים שלה ככה.
כמה חום ואהבה עטפו את ילדותי, ולחשוב על יום אחד כזה כמו שעברה שז, היה יכול לשבור את כל חיי מן ההתחלה.

העלילה כאן לא קיימת כגוף הארוחה, היא רק הצלחת עליה מוגשת החוויה היומיומית שעברה האישה השבורה הזו שאין לי מושג איך התקיימה אפילו יום אחד בתוך השבר החולני הזה שנקרא משה.
הרוטב הכואב שמלווה את כל מילותיה הוא מכלול ההתרגשות וההדגשה המחייבת של כל מילה שכאבה וכואבת הסופרת , יום יום ורגע , כל חייה.
ספר כואב וחובה.

לכל בעלי העניין בצמחי ארץ ישראל - משמש כמגדיר מדהים לזיהוי ולהבנת הצמח הגדל בישראל.
אלבום תמונות מהודר המפרט בתמונות את מראהו הכללי של הצמח, פירותי ופריחתו, כמו כן נמצא תיאור קצרצר אודות היותו רעיל או ניתן למאכל.
ממליץ בחום!

דף אחרי דף אני מתגלגל מצחוק
ספר שנון אודות מה שאין צורך בו ואין בו צורך
משחקי מילים והוראות מצוינות מה לא לעשות לפני דייט
מה לעשות בזמן דייט ובזמן קשר, לפני ואחרי
הסקס הוא חלק בלתי אפשרי וגם הטיפוח לכן אל תעשו בכלל שום תכנון לחיי חברה וזוגיות.
מצחיק עד דמעות

כן, הצצתי, ומיד נשביתי בקסמי הכתיבה הלא קונבנציונאלית והכל כך לא אופיינית לדורנו ועם זאת, מן הדף השני צחקתי יותר ויותר עם כל דף שעבר.
ולא, אני לא חובב ספורט, אדרבא לא כדורגל אבל בכל זאת, התמוגגתי.
כי תענוג להעניק את הזמן שיש לך לקריאה של משהו נקי, כזה שלא עבר בו תככים, שהוא חף משפה בוטה ונעים כל כך בזכות דפי הנייר המצהיבים.
אני ממליץ לכל מי שיש לו עניין בכתיבה תמה, נקייה ומצחיקה כמו שההומור של היום לא יכול עליו.
מומלץ בחום.