ביקורת ספרותית על הרחק מהיעדרו - ספריה לעם #624 מאת שז

---

וואו, קשה ומצמרר ומי שמכיר את שז ואת הופעותיה על במות פתוחות לפני יותר מ18 שנה בבר קטן ברחוב קרליבך, אני יכול להגיד לכם שבדיוק ככה , כמו הכתיבה שלה , היא מקריאה את הטקסטים, בעומק צרוד ומצמרר.
אז לא הבנתי אותה , את האישה הצנומה והממושקפת הזו. הייתי ילדון שבא לראות אמנים על במה פתוחה.
היום אני קורא את הספר ומזדעזע כל כך עמוק, כל מילה שם בספר כאילו היא עומדת על במה לידי וקוראת בהדגשה את מילותיה.

"זה מה שהיה בחלום שלי...
זה מה שהיה בחיים שלי
נחטפת
ונ א נ סת
נחטפת
ונ א נ סת
העיניים שלו אפילו לא מעפעפות כשהוא קם בזריזות מקצה המיטה ובא אלי, מנשק אותי על פי, מחבק אותי בידו האחת..."

כל החיים שלה ככה.
כמה חום ואהבה עטפו את ילדותי, ולחשוב על יום אחד כזה כמו שעברה שז, היה יכול לשבור את כל חיי מן ההתחלה.

העלילה כאן לא קיימת כגוף הארוחה, היא רק הצלחת עליה מוגשת החוויה היומיומית שעברה האישה השבורה הזו שאין לי מושג איך התקיימה אפילו יום אחד בתוך השבר החולני הזה שנקרא משה.
הרוטב הכואב שמלווה את כל מילותיה הוא מכלול ההתרגשות וההדגשה המחייבת של כל מילה שכאבה וכואבת הסופרת , יום יום ורגע , כל חייה.
ספר כואב וחובה.

» ביקורות נוספות של אפס חמש שתיים שבע אפס ארבע אפס אחד שלוש שתיים - נס ציונה
» ביקורות נוספות על הרחק מהיעדרו - ספריה לעם #624