סיימתי לקרוא את הספר לפני שבועיים בערך... עברו עליי שבועיים עמוסים מאוד ולא מצאתי זמן כדי לשתף את רשמיי- מבחינתי זה אומר המון...
בכל אופן, הספר הזה הוא בסדר. ממש באמצע: לא פחות ולא יותר. הוא קריא ומשעשע לעיתים, אבל רחוק שנות אור מרב המכר שמבטיחים לנו על הכריכה האחורית. הכתיבה זורמת והעלילה מאוד קלילה ולא דורשת ריכוז מיוחד- מעין אתנחתא קיטשית: הבחורה היפהייפיה שלא מודעת להשפעתה על גברים והבחור המושלם שאותה בחורה מצליחה להמיס את לב הקרח שלו. כמובן שכמו בכל אופרת סבון טובה, גם כאן יש גם מלא אי הבנות וכעס.
הבעיה שלי עם הספר היא קודם כל עבודת העריכה הגרועה, אבל אם נתעלם מזה לרגע אז יש עוד נקודה: לאורך כל הספר הרגשתי שהסופרת פשוט מזלזלת באינטליגנציה שלי כקוראת. הסופרת מאכילה את הקוראים בכפית בטקסט שכבר לעוס מראש. לדוגמא: אחרי כל פעם שהיא מכניסה משפט שנון, ובאמת משעשע, היא חייבת להסביר לנו שמדובר במשפט שנון (משהו בסגנון של "קייט הייתה גאה על דברי השנינות שאמרה" או "הולי חייכה לשמע דבריי השנינות של חברתה" - אילו לא ציטוטים ישירים מהספר). הייתי מעריכה את הסיפור הרבה יותר אם הסופרת הייתה נותנת לי להבין לבד אם הסיטואציה הייתה מצחיקה או לאו. זה מזכיר קצת את הצחוק המזוייף המודבק על כל קומדיית מצבים טיפוסית- מעין סימן כזה שהגיע הזמן לצחוק. העניין הוא שבקומדיות מצבים זה נראה לי מתאים, אבל לא בספרות הכתובה. בנוסף לזה לסופרת יש נטייה לתאר מצב אחד הרבההההה פעמים, לדוגמא: "קייט קשרה עניבה לכלב ואמרה למיטשל: תראה קשרתי לכלב עניבה! והצביעה על העניבה שקשרה לכלב" (שוב זה לא ציטוט מדיוק מהספר אבל זו רוח הדברים.
אני מאמינה שאם הסופרת הייתה מאפשרת לי להשלים את התמונה לבד, הייתי נהנת מהספר הרבה יותר, אבל כל ההסברים האלו הפכו אותו ל"סתאם ספר" שפשוט מעביר את הזמן עד הספר הבא.
נו שויין.














