מצא חן בעיניי הכפילות של שם הספר - להתאהב במישהו בסנט מרטין, וגם להתאהב במקום סנט מרטין...

הספר עצמו הוא מה שנהוג להגדיר "ספר טיסה", אבל במובן החיובי של המילה, כזה שחביב ונעים לקריאה. מעין רומן רומנטי משודרג, עם תוספת של עלילת מתח חיננית, בעיקר במחצית השנייה שלו. אז כיאה לאופרת סבון, נוכל למצוא כאן תככים, מזימות, פרשת רצח, סודות, אינטריגות, עבר אפל ואי הבנות קטנות, וכמובן סיפור אהבה סוחף שבסופו של דבר מחפה על הכל והפי אנד - איך לא.

הספר נעים לקריאה, מותח, הכתיבה קולחת. אבל שום דבר מעבר.
לקרוא, ליהנות ולשכוח.

ספר רומנטי מאוד, מותח במיוחד, סיפור אהבה מרגש ומקסים.
גיבורי העלילה נפגשים במקרה, מתאהבים ומתחברים לפרק זמן קצר, נושא מסוים מביא לפרידתם , ולא מאפשר להם להיות יחד כפי שרצו.
קיים בסיפור רצח, עם המון שאלות , מיהו הרוצח ? ומדוע רצה במותו של הנרצח ?
התיאורים של סנט מרטין מעוררים יופי מיוחד, שלווה, אווירה קסומה ועוד...
סוף הסיפור נפלא ומפתיע.
מומלץ מאוד, אהבתי.

מי שמחפש רומן רומנטי פלוס קצת מתח - ימצא בספר זה את מבוקשו.

גיבורת הספר היא קייט דונובן, יפהפיה ג'ינג'ית ממוצא אירי הבאה לאי אנגווילה כדי להתאושש מהטראומה של מות אביה האהוב. היא מתאכסנת בווילה ששכר ארוסה עורך הדין אשר היה אמור להצטרף אליה אך נתקע בשיקגו בגלל משפט חשוב.

קייט פוגשת את מיטשל ואייט, שובר לבבות עשיר בעל עבר בעייתי, והם מתאהבים. הם מבלים יומיים אינטנסיביים וקסומים ומתכננים עתיד משותף, אולם גורם חיצוני מתערב ומשבש הכל. יותר לא אפרט מאחר ומדובר בשרשרת אירועים המסתיימת בטוב.

על כריכת הספר נכתב "רב המכר של הניו-יורק טיימס" ואני אומרת : אם כך לדעתי זו תעודת עניות לעיתון המכובד!

על הכריכה האחורית נכתבו שבחים מופלגים למחברת, ג'ודית מקנוט, אשר ספריה נמכרו ביותר משלושים מיליון עותקים ברחבי העולם. זהו ללא ספק הישג מכובד אך אינני מתפעלת ממנו מאחר ויש מספיק אנשים האוהבים סוג זה של ספרים אשר נהוג לכנותו "ספר טיסה".

משהו, בכל זאת, למדתי מן הספר : לא שמעתי מימי על סנט מרטין ואנגווילה. הלכתי למיודענו גוגל וממנו למדתי שסנט מרטין הוא האי הגדול והמתוייר ביותר בקבוצת האיים הקאריביים ואנגווילה הוא אי קטן, קסום ופרטי, השייך גם הוא לקאריביים ומשמש כמקום משכנם של אנשי האלפיון העליון. כך הרחבתי את ידיעותי בגיאוגרפיה...

האב דונבון עונה על השאלה בשאלה,
איך ייתכן ששני אנשים שהכירו זה את זה רק כמה ימים יכולים להיות כל כך מאוכזבים זה מזה,אבל לא מסוגלים לשכוח זה את זה גם כעבור שלוש שנים?
קייט ומיטשל נפגשים ליומיים ונפרדים,
סיפור נחמד למי שאוהב לקרוא ספרים כלילים וזורמים,
שני הגיבורים יש להם אופי מיוחד.
קייט בחורה רצינית וממש גיבורה,
ומיטשל בכלל גבר עם סגנון מיוחד.
ספר רומנטי ממש חמוד.

קראתי את הספר להתאהב בסנט מרטין,והתאהבתי בספר!!
סיפור אהבה ממש רומנטי קסום ומתוק.נהניתי מהמתח הקליל,מהרומנטיקה ובחוש ההומור שבדיאלוגים.

ספר יפה מעניין ומותח. עם פשע ואהבה קנאה ורומן. יש בו רשת מזימות מהמשפחה הקרובה והסתרת העבר. ספר שקשה לעזוב מסקרן מה יקרה איך הבעיות יפתרו ובאיזו צורה. ממליצה.

לזכות הספר יאמר שהעטיפה נראית נהדר אבל, אני זוכרת שבסביבות גיל חמש נתקלתי לראשונה בממתק צבעוני עשוי סוכר רך. אני לא זוכרת את שמו כרגע, אך הספר הזה מעביר את אותה התחושה. מתקתק עד בחילה, מפוספס בצבעים סינתטים וסתמי לחלוטין. איחס.

ספר טיסה וכו'.
מצטערת, אבל הסופרת הזאת תמיד נוהגת לתאר אנשים כמושלמים ביופיים, וכמובן שכולם עשירים ויש להם מטוס
ואיכשהוא גם כשהם בוגדים בבני זוג שלהם ללא שום סיבה נראית לעין (גם אם הבני זוג הם מלאכי השרת) היא מוציאה אותם
כמושלמים
בקיצור- לא מציאותי.
אבל רומנטי מאוד.

סיפור יפה, שנראה לי כמתאים יותר לסרט מאשר לספר, וזאת על שום מה?
לצערי, ולעניות דעתי הצנועה, לא ראיתי כאן סופרת גדולה שהצליחה להעביר את העלילה הטעונה בהורמונים, לפסים רומנטים מרטיטי לב - כפי שזעקו המילים הכלואות שבתוך השורות.
הסגנון הילדותי, הפשוט להחריד, וללא כל מעוף - יכול היה, מן הסתם, לקבל איזה Upgrade במדיה החזותית.
פעולות רגילות, כמו דיבור וצחוק, מְלֻוּוֹת במחוות (ג'סטות) מוגזמות ומגוחכות שמקומן בקונטקסט לא תמיד ברור - ייתכן ולא היו עוברות דרך מסננת המדיה הקולנועית.
די פתטי לקרוא כמחצית הספר ולראות את ניסיונות הגיבור 'להכניס את ידידתנו למיטה'...נו, שיהיה.
הסיפור עצמו זורם, די מעניין ומחזיק את הקורא במתח מסוים, כאשר כל הנ"ל יכול היה להיות מעולה (ולא רק טוב), בידי סופר אחר, שזה בדמו, כדוגמת... ניחשתם: ניקולס ספארקס...
לסיום, כפי שמספר קוראים העירו, אין קשר הדוק בין הכתוב בגב הספר לנעשה בין דפיו, כמו כן תמוהה בעיני העובדה שהוא ספר רב המכר של ה'ניו-יורק טיימס'.
ספר 'טוב' - שעם הקפדה על כל מה שציינתי, ותיקונם של הדברים, היה זוכה ממני לציון 'מעולה'.
בשורה תחתונה: לא סבלתי, ואף נהניתי.