ביקורת ספרותית על צופן דה וינצ'י מאת דן בראון

---

יש לי ויכוח ארוך שנים עם מישהי שבדרך כלל אני מעריך את דעתה.
עילת הויכוח הוא הטיעון הבא שהיא טוענת:
"אם זה מצליח - זה טוב".
אני מתפלץ כל פעם מחדש.
אני לא נלאה כל פעם מחדש להזכיר לה את האיידס, את "50 גוונים של אפור", את RC קולה ועוד
דברים שכאלה שזוכים לעשרות מיליוני אם לא מאות מיליוני הצלחות כל יום - אבל "טוב" היא בשום פנים ואופן
לא מילה שיכולה להיות מקושרת אליהם.
אבל כאן כן. כאן הספר מצליח כי הוא טוב.
אני חושב שהוא מצליח כי הוא נוגע בכמה נקודות העומדות בבסיס הנפש המערבית.
יש פה קונספירציה. קונספירציות מצליחות בדרך כלל.
יש כאן חיפוש ולא סתם חיפוש, אלא אחר אחד החפצים הכי מחופשים בהיסטוריה הפיזית והמטאפיזית המערבית - הגביע הקדוש.
יש כאן דת - הקללה הגדולה ביותר שניחתה על המין האנושי מאז שחר קיומו. ויש פה תיאור יפה מה דת עושה לבני אנוש (כן, כל דת, למרות שכאן התיאור עוסק בנצרות).
אבל מעל לכל יש כאן יד מעולה. יד של סופר שיודע על מה הוא כותב, יד של מי שיודע לטוות עלילה המורכבת
מהיסטוריה אמיתית ודמיון עשיר ולספר את הסיפור הנפלא העולה תמיד מהשילוב בין השניים.
בקיצור - זה ספר מצליח כי הוא ממש ממש טוב.

» ביקורות נוספות של ליאור
» ביקורות נוספות על צופן דה וינצ'י