ביקורת ספרותית על צופן דה וינצ'י מאת דן בראון
ספר מעולה

---

כשאנחנו מתים אנחנו לא חושבים הרבה. למען האמת, הדבר היחיד שאנו חושבים עליו הוא שבעוד רגע כל מה שעברנו בחיים, נגמר. וזהו.
אבל בספר זה אנו מגלים דמות ושמה ז'ק סונייר שמצאה לה דרך מאוד יצירתית למות.
ז'ק סונייר השאיר צופן סתום בעודו שוכב עירום וגופו כצורת המחומש ובו כתוב רצף של מילים חסרי כל משמעות.
אך במהרה העלילה מסתבכת ורוברט לונגדון חוקר סמלים מוצא את עצמו נמלט לנפשו יחד עם חוקרת הסמלים סופי נווה ומטרתם היחידה (מלבד להשאר בחיים) היא לפתור את הצופן.
הכתיבה משובחת, העלילה מלאה באקשן (למרות שלפעמים העלילה קצת הזויה וקיטשית אבל אפשר לסלוח...) דמויות שקל להזדהות עימם ועומס של מידע (לרוב מרתק ומעניין. בהחלט שינה לי קצת את תפישת העולם).

לא כל אחד יוכל להינות ממנו אבל אני נהנתי. ומקווה שגם אתם (:

» ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו
» ביקורות נוספות על צופן דה וינצ'י