ספר טוב

הביקורת נכתבה ביום שני, 20 במאי, 2013
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
כשקראתי את הביקורת של דן סתיו - זו שגרמה לי להשיג ולקרוא את הספר הזה - חשבתי שהסיפור הוא על שני אויבים, המוצאים את עצמם בעיצומה של המלחמה שטים בסירת גומי קטנה, והמתח בינהם יהיה תשתית הסיפור. טעיתי לגמרי. בסיפור הזה אין שום חשיבות לזמן - 1943 - למלחמה המתחוללת בין אנשים על כדור הארץ, לעובדה ששני הניצולים הם יריבים לפי הגדרת לאומיותם ואמורים לשנוא זה את זה. הסיפור - אם אפשר לקרוא סיפור למצב שבו שני אנשים נסחפים להם באוקיינוס בסירת גומי, כשברשותם חצי בקבוק ויסקי, 64 סיגריות, כמה חטיפי שוקולד וכמה מסטיקים - הוא על זיכרונות וייאוש, תקווה והשלמה. אנחנו לא יודעים אם הסירה אמריקאית או גרמנית (סביר שאמריקאית לפי הציוד...) אנחנו גם לא יודעים את שמותיהם של הניצולים. האחד נקרא "קטוע זרוע" והשני נקרא "האחר". "הרי השם הוא באמת הדבר הכי חשוב" מהרהר אחד מהם "הוא נשאר תמיד גם כשאין ולא כלום מלבדו..."
היו סופרים שתארו את התופת כפי שדומיינה על ידם. דנטה סיפק תאור לא רע, וגם המיתולוגיה היוונית תארה יפה את השאול אליו נחטפה פרספונה למטרת נישואין. רהן מתאר פה שאול אחרת: גלים כחולים מלוא העין, שמש לוהטת מעל ושום דבר אחר היכול לספק עיגון לעין האנושית. מרחב עצום ואדיש שכל רצונות האדם לעשות מעשה כלשהו מתנפצים אל אדישותו הכחולה. התאור הזה והסיפור שלמעשה מורכב מזכרונותיהם של שני המשתתפים, זכרונות שאינם מושפעים או משפיעים האחד על השני, הוא עלילת הספר הזה.
לא מזמן קראתי את "בלתי שביר" בו יש סיפור דומה: שלושה ניצולים מהתרסקות מטוס (בערך באותה תקופה...) מוצאים את עצמם בתוך סירת גומי באוקיינוס. ההבדל בין שני הסיפורים תהומי. ב"בלתי שביר" הדגש על עשייה לכן קל יותר לשאת את הסיפור. בספר הזה אין שום עשייה, שום תכנון. פשוט היסחפות קבועה באוקיינוס בלתי משתנה.
באיזה שלב של הספר תהיתי מדוע אין ניסיון של האיש הצף לסיים את חייו בעצמו. והסופר ענה: "המושג תקווה מבטא משאלה למשהו מסויים, בלי קשר לשאלת היכולת לממש אותה". המסקנה של הסופר היא, שבני אדם עשויים מזכרונות, שאיפות ותקווה. הבשר והעור העוטף אותם שבירים ומתכלים. הזכרונות הם האדם.
הרומן הזה קצרצר. 156 עמודים. כ - 90 דקות של מועקה. הוא כתוב היטב, מעניין מאד, ריתק אותי וגרם לי לחשוב. הוא מוכיח שספר יכול לפצוע. אל תקראו את הספר הזה, אם אתם לא רוצים לקבל מושג נאמן למקור מהי תופת.
35 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
תודה רבה, יוֹסֵף!
|
|
יוֹסֵף
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
מעולה!
אני אחפש את הספר.
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
תודה רבה, טופי!
במקרה הזה לא. הגהינום הוא המרחב הכחול והאדיש המשאיר את האדם טרף למחשבותיו וזכרונותיו.
|
|
טופי
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
הגהנום הוא הזולת?
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
תודה רבה, מתוקה!
אכן, יש לנו מספיק תופת להתמודד איתה בלי להוסיף של אחרים...
|
|
מתוקה
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
ביקורת מצויינת.
ותודה על האזהרה בסופה - לגבי התופת - לא אינני מעוניינת לקרוא על תופת ולכן אמנע מספר זה.
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, קורא כמעט הכל!
מצפוני נקי. הזהרתי מהמועקה המתלווה לקריאה
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, יפעת!
אני קוראת מהר.
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
אכן אפרתי.
יש איזו מוסכמה שאומרת שמשהו מעניין לא יכול להיות "אקדמי". חלק מהכותבים (עבודות אקדמיות) לא יודעים לכתוב ומתגאים בזה...
|
|
קורא כמעט הכול
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
אל אחריותך
אני נוח להכנס למועקה מספרים....
|
|
יפעת
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
איך הצלחת לקרוא 156 עמודים של מועקה ב-90 דקות? לי הדברים האלה לוקחים כ"כ הרבה זמן...
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
בנוגע למשמימות של עבודת הדוקטורט, את צודקת לחלוטין...
בתי מבקשת ממני לעזור לה בניסוחים של עבודות אקדמיות (היא מוכשרת ביותר, אך כדבריה היא אפס בכתיבה) ומזהירה אותי שהטקסט חייב לעבור סחיטה וייבוש כדי שיהיה משמים כראוי. וחבל לי, הרי זה יכול היה להיות כל כך נפלא ונגיש לו רק היו מתבלים את הטקסט כראוי. ובעניין ההצחקה, אני שמחה.
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, חני!
במידה רבה הספר הזה הוא סבל: הוא כתוב טוב ומעניין ודווקא בגלל זה הוא מחייב את הקורא לחוות תחושות שהקורא (אני בכולופן) מעדיף לא לחוות.
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה אפרתי!
יש לך מבחינתי תכונה שלא תסולא - את תמיד מצליחה להצחיק אותי...וגם הפעם.
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, בלו-בלו!
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, רץ!
לפעמים נדמה לי שהאנושות המציאה את התקווה כדי להתמודד עם חולשתה.
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, עולם-נפלא-נורא!
אתה יודע איך זה, אצלינו האובססיביים...ולגבי עבודות דוקטורט - אלה שקראתי היו כל כך משמימות, וגרמו לי לתהות על האנשים המוכשרים בעליל שכתבו אותן בצורה כה לא מוכשרת. אם אין הכרח אני נשמרת מחומר הקריאה הזה.
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, נתי ק.
מסקרן אבל קשה מאד לבלוע את מה שהספר הזה אומר.
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
עולם, זה טוב...
כבר מזמן טענתי שליעל יש איזה מכשיר בראש שהיא מקרבת את הספר לראשה המכשיר קולט אותו כמו איזו אפליקציה, ואז בשתי דקות היא קוראת אותו. המצאה חדשנית שהיא שומרת אותו בסוד.
|
|
עולם
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
אפרתי - לכן שמתי סמיילי קטן לפני השאלה.
אני בעצמי כבר שאלתי את זה בעבר...:-) אבל עוד לא קיבלתי תשובה שתסביר לי איך זה קורה. בקרוב נקרא ביקורות של יעל על עבודות הדוקטורט.
|
|
חני
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
יעל
נשמע שקצת סבלת ??90 דק' של מועקה הוא לא מה שאני מאחלת לעצמי בקוראי ספר כל שהוא!
אהבתי את הניתוח המעמיק בקשר לתקווה ולגוף המתכלה,תודה.. |
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
מצויין כרגיל. מה זה עולם, עכשיו אתה שואל אם שאלו את יעל על ההספק?
אני יודעת ממקור מוסמך שבשלוש אוניברסיטאות נכתבת עבודת דוקטורט על היכולת המופלאה שלה לקרוא ברמה כזאת ולבקר ברמה כזאת.
|
|
בלו-בלו
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
עוד ביקורת מצויינת שלך
|
|
רץ
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
מקסים בעיקר ההתיחסות לתיקווה
|
|
עולם
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
יעל, יתכן שכבר שאלו אותך את זה :-) : איך את מספיקה לקרוא כל כך הרבה?!
יופי של ביקורת.
|
|
נתי ק.
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
מסקרן
|
35 הקוראים שאהבו את הביקורת