ספור על קבוצת נשים מיפן, שמפליגות לאמריקה כדי להתחתן עם גברים יפנים. ספר על תקוות וחלומות של נשים, לחיים טובים יותר, גורל טוב יותר, תקוות וחלומות שמתנפצים באכזריות. ספר על חיים של מהגרים, על ניצולם ככוח עבודה זול, על אבדן המסורת והמורשת
ועוד. הספר כתוב בלשון רבים. אין בו ספור ולא עלילה או דמות מתפתחת. למרות זאת הוא מצליח לעניין ולרתק.

מאוד אהבתי את רודף העפיפונים ואלף שמשות זוהרות, לכן בלי לחשוב או להתלבט לקחתי מהסיפריה את קולות מן ההרים. ההתחלה הייתה ממש יפה אך באיזה שהוא שלב הרצף של הספור הולך לאיבוד, יותר מדי אנשים מזדקנים להם שם מהר מדי. משהו לא עובד בספר, איבדתי עניין די מהר והתחלתי לדלג ולרפרף. ספר פחות טוב של חאלד חוסייני לא ממליצה

קודם כל הספר מעולה. שלפתי אותו מהמדף בספריה, ספר קטן וישן, של פעם. פשוט נהניתי מכל מילה. במיוחד התרשמתי מדמותו של אטיקוס, אב המגדל את שני ילדיו בגפו. הרוגע והביטחון בו הוא מחנך את ילדיו, החינוך לאהבת כל אדם, להיות נאמן למצפון שלך וללכת עם זה עד הסוף, גם במחיר לעג ואיומים סביבתיים, שלוות הנפש והערכת רוח האדם באשר היא. כל אלה הם מרכיבים באישיותו של האב אותם הוא משתדל להעביר הלאה לילדיו תוך מתן דוגמא אישית. מה שעוד מעורר התפעלות שזה הספר היחידי שלי הרפר כתבה, כנראה היא הכניסה בו את כל תמצית נשמתה, יותר טוב מזה אין, אז בשביל מה לכתוב עוד...

זוכרים את השיר "הוא זכאי הוא זכאי",בזמנו באמת האמנתי בכך שמעלילים עליו עלילות שווא. השד העדתי, השד הדתי...וכו'. גם זו בעיה בפני עצמה, אני יכול לגנוב ולגזול כאוות נפשי וכשתופסים אותי... מה רוצים ממני, זה בגלל שאני מזרחי, זה בגלל ששונאים ונטפלים לחרדים. על הגל הזה מאד קל לרכוש אמון של ציבור שלם, של המון עם חרדים ומזרחיים. דרעי הוא לא היחיד. פעם היו מנהיגים, היו צדיקים, גם היום יש, אבל הם בדרך כלל לא אלו שיושבים בראש. היום יש רבים שההנהגה משחיתה את נפשם, שהיתה אולי מושחתת גם קודם, יותר מדי אנשים דואגים ועושים לעצמם על חשבון קופת הציבור. רואים את זה בכל מקום. עמותות שלמות שקמות כביכול לרווחת ציבור מסוים ובעצם גורפות את רוב הכסף לכיסם הפרטי. מה שעוד מזעזע בכל הפרשה הזו, זו מסע הכוחנות והאלימות של דרעי וחבריו מש"ס כנגד כל מי שסייע לפרשה לצאת לאור. מסע נגד מערכת המשפט עצמה. לא יאומן שפעמים רבות הם כמעט הצליחו להשקיט ולמחוק את הפרשה. בקיצור אנשים כאלה הם באמת קללה למדינה, הספר טוב, מעניין, באיזה שהוא שלב הוא קצת אפילו מותח, אבל הכי חשוב, שהוא חושף את האמת, לא רק על דרעי, אלא גם על איך המדינה מתנהלת. לא אשכח ציטוט של רבין שמאד ניסה לגונן על דרעי "כולם גונבים למה דווקא אליו נטפלים".

בבין השנים 1958 ל 1962 נספו בסין בין 20 ל 40 מיליון בני אדם ברעב. הגורם לכך היתה מדיניות קומוניסטית מטומטמת ומרושעת ששכונתה הקפיצה הגדולה קדימה. על רקע תקופה זו נכתב הספר חלומות של אושר, שהוא בעצם ספר המשך לספר נערות שנחאי. הספר מספר על מרד נעורים של נערה, שעולמה מתהפך עליה, ומאידך על האם המסורה שרודפת ומסתכנת למען ביתה, ורואה בעיניים כלות את ביתה הולכת לחיי אבדון. אפשר ללמוד מהספר רבות על סין בשנים הללו. הספר נכתב בצורה מרתקת, קראתי אותו בנשימה עצורה. בקיצור ספר טטוב ומומלץ.

יום אחד מגלה צעיר ממוצא אלג'ירי גרמני, שחי בצרפת, שאביו היה קצין נאצי. הסוד מתגלה לאחר שהאב והאם כבר אינם בין החיים.
הדבר גורם לטלטלה עזה בנפשו של הצעיר. חייו שעד כה היו מסודרים ושאננים, אשה נאה ואהובה, עבודה מצליחה ובית חלומות, יורדים ממסלולם לגמרי. הוא מתחיל לחקור וללמוד על השואה, על נאציזם, על שיטות ההשמדה, עורך מסעות לאושוויץ וכו' כאשר בינתיים אשתו נוטשת אותו ומפטרים אותו מן העבודה. הוא מנסה להיכנס למוחו של אביו, להבין את הרוע אך הרגש שמציף אותו באופן טוטאלי הוא רגשות אשמה. לדעתו אביו לא היה ראוי לחיות ומשום כך גם לא היה ראוי להעניק חיים, הוא מתחיל להזדהות עם הקורבנות של אביו, לובש כתונת פסים מגלח את ראשו וחונק את עצמו בייסורים בגז. הספר מעולה, חכם כתוב בצורה מעניינת, אחד הספרים הטובים שקראתי בזמן האחרון.

ספר יפיפה, אפשר פשוט לקרוא בו ולהנות מעצם התאורים היפים של הנופים הדמויות השונות, הירידה לפרטים של השונויות בין סוגי האנשים והתרבויות, מזרח ומערב, מעמדות חברתיים שונים, הכל מתואר בשפה עשירה ובדקויות.

ספר יפיפה על עולמן של נשים בתרבות שהיתה ואינה עוד. מנהג קשירת הרגלים של הבנות מתואר מן הזוית האישית של הילדה שנאלצת לעבור את מסכת הגהינום מזאת ומאידך מן הזוית של האם שמחויבת לבצע בבתה את התהליך האכזרי הזה לטובת הילדה כי אם לא, היא לא תוכל להנשא ומעמדה יהיה מאד שפל. בתוך עולם פטריארכלי זה מוצאות להן הנשים מערכות יחסים מיוחדות הנקראות לאוטינג או ברית אחיות כדי לתמוך אחת בשניה נפשית ורגשית. יש המון יופי בתוך העולם הזה. ספר קסום ומענין.

אירן נמירובסקי היא סופרת יהודיה ממוצא רוסי שחיה בצרפת. אירן נספתה באושויץ בשנת 1942. זה הספר הראשון שקראתי מן הספרים שאירן כתבה וממש נהניתי. גבור הספר הוא אדם שבא מרקע של עוני ומצוקה, היגר לצרפת למד רפואה ומנסה להתפרנס. בתור מהגר מזרחי אין לו כל כך פצינטים וגם אלה שיש, אינם משלמים. הספרמתאר את מאבקו ההשרדותי, מדותיו וחולשותיו. באיזה שהוא שלב הוא מתחיל להצליח ואז בעצם מתחילה הדרדרותו המוסרית. הספר כתוב בצורת מותחן מסוימת. קשה לעזוב אותו הספור קולח וזורם. שמחה שגיליתי את הסופרת הזאת, עשה לי חשק לקרוא עוד מספריה