בפעם הראשונה שראתה את פני אהובה, היתה לנה בת שש. כבר אז ידעה שאינה ילדה רגילה, שהיא נושאת את "גן המרפאות", ושהבית שלה הוא סככת הצמחים המסתורית של סבתא, המכשפה מאוהיי. שם המתיקו השתיים רזי רזים של עולמות אחרים כפי שעברו בשושלת הנשים המשפחתית. לנה זכתה לטקס חניכה ארוך ומרתק, שבסופו תהפוך למכשפה לבנה. ואולם, השביל שבו פסעה עם סבתא החל להסתעף בלוויה של סבא – כשנגלו בעשן פניו של האחד, אותו הוסיפה לחפש בכל גבר שפגשה.

בסיפור חייה והתפתחותה של לנה, שזורים ביד אמן סגולותיה המרתקות המובילות את מטופליה מכאן ועכשיו לגלגולים קודמים. הדרך שהיא הולכת בה עם המטופל האחרון מביאה לשיאו את סיפורה המהפנט של לנה, הזורם כטקס אינדיאני קדום: התופים לוחשים לאט לאט, עד שהם הולמים בקצב מסחרר, הדם סוער בלהט החושים – והנשמה נרגעת.

ברומן הרואה ברוחות, מושלת המחברת ביד בוטחת בשפה הנפרשת כמניפה מרהיבה ככל שעוד ועוד דלתות נפתחות אל מצולות הנפש ואל עולמות רחוקים וזמנים אחרים. גלית לידסקי-יפה מגישה לנו פרוזה רבת-פנים בה המציאות היא פרשנות, והרוח המנשבת בשורות היא הכנף המאפשרת להמריא אל מחוזות בראשית.