ספר מוזר לכן כל התייחסות שלי ושל כל קורא אחר היא תהיה סובייקטיבית לחלוטין. מכאן שרק קוראים הרפתקנים בהמוכנים לנסוץ ז׳אנר לא ברור זה מוזמנים לפתוח ספר זה, אחרים חפשו רומנים אחרים.

הספר המקסים והחמוד הזה של גיימן קנה אצלי מקום בלב, תחילה כלל לא רציתי לקרוא אותו, אחר כך בכל זאת נמשכתי אליו וניסיתי לקרוא אותו באנגלית, אבל בסוף לאחר התלבטויות נוספות החלטתי ללכת על זה עד הסוף ואני בהחלט יכול לומר שהיה שווה לחכות בשביל הספר המתוק הזה.
אבל זהו לא ספר מתוק במלוא מובן המילה, כי איך בעצם אפשר באותה הקטגוריה לשים מתיקות עם בית קברות ורוחות רפאים, עלילת מתח ומסתורין ורוצחים ומפלצות שמסתובבים חופשי, עם המילה חמוד, ובכן, גיימן מסוגל לעשות זאת.
השפה הנפלאה של גיימן והתרגום של חן עמי, האיורים המשולבים לאורך הספר והדמויות הנפלאות של גיימן עושים אותו לספר נפלא אף יותר ומלא תום וקסם. גיימן מכניס אותנו לעולמות אפלים של בית קברות יחד עם סיפור התבגרות נוגע ללב של "הילד" - כפי שמכירים אותו שוכני העולם הבא. העלילה מרתקת ומלאת ביעותים, אל מתים ושומרים מגינים שמהלכים בין המתים לחיים.
הדמות הנפלאה של באד שגדל ומתפתח ומגלה בכל פרק דברים מעניינים חדשים על החיים ועל המתים, והדמות החזקה של סילא השומר-מגן שהוא גם האפוטרופוס שלו, מלווים את הקורא לאורך הספר ובעצם מחיים את בית הקברות. כל דמויות הרפאים וההשלכות של הסיפורים שלהם על חייו של באד ממלאים את הדמיון והמחשבה של הקורא על העולם ועל המקום של כל אחד מאיתנו בחיים.
גיימן כותב נהדר והספר הזה הוא בהחלט פנינה מקסימה בעולם הפנטזיה.
תהנו...

לא נעים להודות, אבל הספר הזה הוא לא ההברקה הגדולה ביותר של ניל גיימן, במיוחד לא כשמשווים אותו ל"אלים אמריקאים".
הספר עוקב אחרי ילדותו ותחילת גיל ההתבגרות של ילד בעל רקע מיוחד, שלאור התרחשויות משונות מוצא את עצמו חי בבית קברות. הוא נמצא על גבול כלשהו בין החיים למוות, שכן הוא חי, אולם רחוק מהעולם האנושי, מתקשר עם רוחות וכמעט בלתי נראה בעיני האנשים.
זה ספר מעניין וכתוב היטב, מסתיים לפני שמבחינים בכך- כמו יין מתוק שאתה רוצה רק לקחת לגימה ממנו ולפני שאתה מבחין רוקנת את הכוס- ולמרות זאת הוא לא מדהים.
הוא לא נורא מפתיע ולא מזעזע בשום רמה, דברים שמופיעים בו לא מקבלים הרבה הסבר והוא לא עושה הרבה חוץ מלהיות נחמד ונעים. בוודאי שלא מזדחל מתחת לעור או מזיז משהו בפנים.

פנטסיה מקסימה, מעין אגדה נחמדה קלילה ומהנה, גם אם יש בה אירועים קשים, מוות, וסכנות.
סיפורו של תינוק ששרד כנגד כל הסיכויים מרצח של משפחתו, הילד גדל בסביבה אחרת, מתפתח, לומד, חווה וחי, ובדרך הוא (והקוראים) לומדים על חשיבות החברים, המשפחה, ובכלל.

ספר מדהים,מדהים,מדהים!!!!!
נובאדי אואנס,גר בבית קברות,ההורים שלו שם הם זוג רוחות,האפוטרופוס שלו הוא מן יצור מוזר-לא ממש חיי אבל גם לא מת...יש לו כמה חברים,אבל יש לו גם אויב שמחפש לרצוח אותו-מה,למה איך????
את התשובות הללו-תוכלו בספר המדהים הזה!!!!!!!!!!!!!!!

ספר מוזר.
ניל גיימן, כמובן, לא ציפיתי אחרת, אבל הפעם מוזר באופן לא ברור.
הכתיבה והעלילה בנויים לילדים, אבל נראה שמאחור יש חשיבה עמוקה כלשהי שלא ממש מתבטאת בסיפור, מה שפשוט משאיר בתחושה של אי בהירות לא שלמה.
אולי פספסתי משהו...

טוב, הדבר היחיד שיצא לי מהפה אחרי שקראתי את הספר הייתה המילה א-כ-ז-ב-ה.
כשראיתי את הספר על אחד ממדפי הספרייה היקרה בעיר שלי, חשבתי שהוא הרבה יותר מעניין ממה שהוא באמת, היו לי צפיות, והוא שלל את כולן אחת אחרי השנייה.
התקציר הוא בערך מה שאתה בונה עליו את הספר, אני באמת לא יודעת איך נפלתי כשהגעתי לספר הזה, התקציר מעניין, וגם נכון, אבל הוא נותן לקורא ציפיות, וגם לי הוא נתן.
ניל גיימן, למרות שזאת הפעם הראשונה שנתקלתי בשם של הסופר, הבנתי עד כמה הוא סופר טוב, אבל הספר הזה היה פחות ממה שצריך, ובאחד הרגעים המשעממים שגרמו לי לרצות להתאבד הנחתי את הספר בצד, לא היה לי כוח לשום בלבולים באותו היום, (זה היה יום כיפור, הצום השני שלי, ורציתי למות מרעב וצמא.)
נטשתי את הספר, והוא נחל כישלון מבחינתי, אבל ההתחלה שלו הייתה די טוב, בגלל זה הציון שלי אליו הוא כזה.
אין לי המלצה אל חובבי ספרים כלשהם, מצד אחד הספר הוא פנטזיה, ומצד שני הוא מתפלג בין האימה לעל-טבעי.

ספר מתיש ומשעמם... בכול זאת הרעיון מגניב, סוג של.