הביקורת נכתבה ביום רביעי, 1 במאי, 2013
ע"י tuvia
ע"י tuvia
אבי זכרונו לברכה , נולד ב1927 במושבה ראש פינה.
זוכר אני שיחות ארוכות עימו בנוגע לילדותו.
אחד הספורים שמאוד נגעו לליבי נגע במרד הערבי שהחל ב1936.
בשנה זאת היה אחיו הקטן של אבי ילדון ששוקם בבית יתומים בטבריה.
כאשר נודע על הפרעות ביהודי העיר והגיעו השמועות לראש פינה, אבי שהיה
ילד בן 9 בסך הכל, פרץ בריצה ורץ עד טבריה ( אני מאמין שבדרך עצר לו רכב).
כשהגיע לבית היתומים ונוכח שלאחיו שלום, ירדה מליבו אבן כבדה.
אבא לקח את נתן והוציאו מטבריה חזרה לראש פינה, לפחות שם היו הסבים
והסבתות שיכלו להגן על הקטנים.
ספרו של אוחנה מנתח לעומק את הסכסוך הישראלי ערבי. הוא חוזר
כמאה וחמישים שנה לאחור, ומתקיל את הקורא בסכסוכים הראשונים בין היהודים
לערבים, לרוב על רקע כלכלי.
יש להקפיד ולציין שעלייה הראשונה התקיימה לפני שפרצה התנועה הציונית
לפני הקונגרס הציוני הראשון ועוד לפני שפרץ הויכוח מה קודם למה, ההכרה של אומות העולם
בזכות היהודים לחלקת אלוהים קטנה משלהם ( הרצל, וייצמן וכו׳), או התיישבות ועליה, דונם ועוד דונם
כך נבנית ארץ מולדת ( על פי האידיאולוגים המעשיים שרובם אף עלו וקיימו בעצמם במה שדגלו בו).
העליה הראשונה היתה מאוד מוצלחת מכוון שהיא הניחה את היסודות לציונות המעשית. וכאשר הגיעה
העלייה השניה כל שנותר לה להניח את היסוד האידיאולוגי, ולכבוש מעשית את העבודה ( עבודה עיברית)
ואת השמירה והביטחון ( ארגוני בר גיורא והשומר).
נהוג לומר ששתי התנועות הלאומיות הציונית והלאומית פלסטינית פרצו באותו זמן בערך.
כאשר השניה היתה תגובה לראשונה ולמאורע אדיר שקרה לעם היהודי ב1918, והוא הצהרת בלפור.
אוחנה מייחס בצדק לתהליך ההצהרתי- משפטי בדרך להכרה בזכות העם היהודי למדינתו חשיבות רבה.
הוא מבסס את הדברים על פני משולש של ארועים שחיזקו זה את זה והיו נדבך זה על גבי זה:
א) הצהרת בלפור- הדגם ההכרתי בצורך לתת ליהודים מסגרת פוליטית שתנוהל על ידם.
ב)הקמת חבר הלאומים - וכתבי ההסמכה של המנדטים בוועידת סן רמו.
כאשר המנדט על ארץ ישראל חייב את המעצמה הזוכה( בריטניה) להוציא לפועל את הצהרת בלפור.
ג) התחייבות- המעצמה המנדטורית מתחייבת להוציא את ההחלטה של בנות חבר הלאומים לפועל: זאת אומרת: לאפשר עליה יהודית לארץ ישראל ללא הגבלה, פיתוח קרקעות ורכישת קרקעות חדשות
כדי לעבות את ההתישבות ואימוץ הצהרת בלפור כמסמך מחייב.
על גבי מסמכים אלה הונח הבסיס הלגיטימי להקמת ישראל כאשר בכתב המנדט נאמר: לאפשר התיישבות בכל רחבי ארץ ישראל עד לגבול הטבעי שמסמן הירדן!
על בסיס חוקי- הצהרתי זה, נבנית הזכות הישראלית להתיישב בארץ, כולל בשטחי יהודה ושומרון, אשר מבחינה של משפט בינ״ל אינם נחשבים לשטחים כבושים.
ומכאן החשיבות הרבה של ההסטוריה המשפטית בנוגע ללגיטימיות של ישראל מהפן הבין לאומי להתיישב ברחבי הארך ללא הגבלה.
אוחנה ממלא את הספר בכל המרכיבים האפשריים של הסכסוך הישראלי ערבי, אהבתי במיוחד את הדרך בה הסכסוך מומשל לבצל עבה, שיש צורך לקלף אותו
שכבה אחר שיכבה כדי להגיע לעומק הסכסוך ולמקורותיו, ובסיום
על ידי חשיפת לב הסכסוך אולי יהיה יום אחד אפשרי לטפל בו בצורה
שתמלא את צרכי שני הצדדים מבלי שיהרסו זה את זה.
שתי הערות אחרונות:
א)אוחנה חוזר בספרו על דברים מסויימים שוב ושוב, ניראה לי שזה נובע כתוצאה מעריכה לא נאותה.
ב) אוחנה תוקף את הבצל בצורה שאיננה מבטיחה טיפול יסודי בדברים.
נכון שספר של 500 עמו ׳ לא יכול לטפל הצורה עמוקה ויסודית בכל הבעיות, אבל היה צורך להתמקד בחשוב
ולרפרף על המיותר.
וכך היה התאור הרבה יותר צמוד ומהודק לתוכן הענינים.
ביסודו, ספר טוב בעל פוטנציאל בהסברה טובה של הצד הישראלי
ודרכים למציאת פתרון עתידי לסכסוך.
מומלץ
טוביה
20 קוראים אהבו את הביקורת
» ביקורות נוספות של tuvia
» ביקורות נוספות על קו החריש והאש - מאה וחמישים שנות סכסוך על ארץ ישראל 1860- 2010
» ביקורות נוספות על קו החריש והאש - מאה וחמישים שנות סכסוך על ארץ ישראל 1860- 2010
טוקבקים
+ הוסף תגובה
tuvia
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
תודה על הלייק, ושבת שלום לכולם
|
|
חובב ספרות
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
ביקורת מעניינת ובכלל הסיפור האישי הנוגע ללב. אני קורא עכשו את "רקויאם לנעמן" המספר על משפחה בפלשתינא החל מסוף המאה ה-19 ופשוט מתמוגג. זו עוד דרך נהדרת ללמוד על התקופה של טרום המדינה ועל הסכסוך הבלתי נגמר.
|
|
tuvia
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
כן בן אסתר, אז היה שלטון כמעט בולשוויקי כמו ברוסיה.
היו זמנים.
|
|
בן אסתר
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
היו זמנים
הזכרת לי שלפני קום המדינה, שכשאבי הפסיק לעבוד ב"עונג" (מפעל רהיטים שכבר אינו קיים), הוא פתח עם עוד כמה עובדים מתוסכלים מהיחס והשכר, נגריה עצמאית מתחרה לעונג. באותו יום סולק מההסתדרות העובדים כי כי בכך הוא פרש ממעמד הפועלים הפך להיות עצמאי ומעסיק עובדים בעצמו. איזה "פושע". |
|
tuvia
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
היי חני, תודה על הלייק.
את לא יכולה לתאר לעצמך איזה ספורים אבי סיפר לי על תקופת ילדותו!
אבי שהתייתם בגיל צעיר מאוד , נאלץ לצאת לעבודה בגיל צעיר ,14, והוא עבד בדואר של ראש פינה, הן בחלוקת דואר והן במרכזיה של הכפר. יש בידי מסמכים אוטנטיים שהוא קבל מהרשות, לדוגמה, מכתב הפיטורים שלו בשל פרוק המנדאט ביום 14/5/1948 זאת אומרת , יום הצהרת העצמאות על ידי בן גוריון. אבי היה מה שניקרא, עובד ציבור וקבל משכורת פונקציונר מנדטורי. אוח היו זמנים! טוביה |
|
חני
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
ביקורת מרגשת
הסיפורים הללו,צריכים לחפש את כולם ולהעלותם על הכתב לדורות שיבואו..
הייתי יושבת פעם בחדר אוכל כשהיו מסיבות קיבוץ ענקיות ומאזינה לכל מילה מהסיפורים של פעם,לפעמים אני ממש לא מאמינה שאכן הם התקיימו במציאות..זה בפירוש נשמע כמו סיפור פרוע שמשהו המציא. תודה טוביה :) |
|
tuvia
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
קודם כל תודה לכל המלייקים! וחג פועלים שמח למי שעוד חוגג את היום הזה!
בקשר למה שכתב רץ,
אכן, כבר מימיה הראשונים התנגשה ההתישבות היהודית בזאת של הפאלחים הערביים. אוחנה גם כותב בספרו, שהאפנדים בעלי האדמות נהגו למכור את החלקות בעסקת חבילה האדמה והאריסים שהיו צמודים אליה. העבודה השחורה הראשונה היתה לסלק את האריסים מהשטח. אבל לך תסביר לאנשים המסכנים האלה שאתה בעל הבית החדש ואתה רוצה שהם יעופו לכל הרוחות. ( אני חושב שעל כך ההנהגה הסוציאליסטית לא כל כך נתנה את דעתה), אם אתה רוצה, אתה יכול לראות בהתנגשויות האלה את שורש הקונפליקט. טוביה |
|
רץ
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
אהבתי את הבקורת שלך מהזוית האישית
אבי ז"ל נולד בכפר תבור בן למיסדי כפר תבור, ונכד למיסדי זכרון יעקב, שם הם רצו אחרי גנבי הבקר עד לעמק הירדן או טיפסו לפיסגת התבור .
העלייה הראשונה היא סוג של ציונות, מעשית ודתית, וחלק קטן מאוד מזרם ההגירה העולמי. השגיאה של החזון היהודי שאותו הגדיר הרצל - היא שלא ראה את הבעיה הערבית. במועד שאנשי כפר תבור עלו על הקרקע במסחה הם שלחו את הפלחיים לחפש מקום אחר, וכך נוצר בסיס הסיכסוך שהןא קודם לכול הרצון של שני העמים לשלוט על משבצת קרקע אחת . עוזי |
20 הקוראים שאהבו את הביקורת