איזו הפתעה !
לא ייאמן !
הם עדיין נלחמים.
הם לא השתכנעו מהסברי המנהיג הדגול (שלנו)
הם לא מקשיבים לדברי המנהיג הדגול (שלהם)
מה הם רוצים מאיתנו?
למה הם דוקרים?
ושאלת השאלות - איך זה יכול להיות שאנחנו
מאמינים בכל לבנו שעם הזמן המזדחל וחולף
הם ישכחו - והם משום מה לא שוכחים?
מה זה צריך להיות?
איך יכול להיות שאנחנו יושבים
פה כל כך הרבה שנים והם עדיין לא הבינו את זה?
למה הם דוקרים?
מה כל כך רע להם, שם במחנות הפליטים, שכונות הביוב והבתים המטים?
שיגידו תודה שאנחנו מואילים להאציל עליהם מטובנו.
את יובל ארנון אוחנה הכרתי - כלומר את ספריו - בתואר
הראשון שלי, במזרחנות ואסלאם. את יכולת ההבעה, הניסוח והבאת
הדברים במלואם ובהירותם, לא שכחתי.
הוא משרטט יפה את מה שלצער רובנו ושמחת מיעוטנו
ישאר כאן ב-500 השנים הבאות.
המצב.
מי מכן/ם שיצליח להפסיק לצבוע חוברות צביעה למבוגרים
ולשפשף את הטלפון ואיברים אחרים שלו
לפרק זמן שיספיק לקריאת הספר הזה, יעשה לעצמו/ה טובה גדולה.
קריא, בהיר ובעיקר ילמד את מי שיקרא אותו, כמה דברים
חשובים שלא תלמדו מהנייד גם אם תשפשפו אותו עד זוב.














