הערעור האחרוןליעד שהם7ספר מעניין וזורם המתרחש בין כותלי בית המשפט העליון. הספר מכניס אותנו אל מאחורי הקלעים של מערכת המשפט בישראל ואל הפוליטיקה שבה המלאה תככים, סודות ומזימות. בספר תמצאו גם נגיעה בנושאים נוספים כמו התמודדות עם אסון, התמודדות עם מחלה ויחסים בין בני זוג שיודעים עליות ומורדות. היה לי קצת קשה להיכנס לסיפור אבל אחרי מספר עמודים נשאבתי אליו. הספר מלא תפניות מפתיעות וגילויים לא צפויים לכל אורכו. ספר ישראלי שמאד מתאים לימים אלו. ממליצה בחום! משה גילון הוא נשיא בית המשפט העליון. סגנו הודיע שהוא עומד לפרוש ומי שמיועד להחליפו הוא יריבו הגדול ביותר של גילון שמתנגד לדרכו המשפטית. גילון מנסה לשכנע את חברו לא לפרוש אך לשווא. בדיוק בתקופה הזאת גילון מגלה שהוא חולה באלצהיימר ולאור הנסיבות וניסיונו לשמור על בית המשפט העליון בדרך שהוא מאמין בה, הוא מחליט לשמור את דבר מחלתו בסוד למרות שהיא כבר מתחילה להשפיע עליו. אחד השופטים שגילון מינה לצידו הוא דוד ינאי. דוד הוא שופט שגילון לקח תחת חסותו עוד מהיותו תלמיד בתיכון. דוד בא מבית הרוס שקרתה בו טרגדיה. מאז אותה טרגדיה גילון טיפח אותו, דאג לו ושימש לו כאב לאורך כל הדרך. הוא היה בן בית בביתו ואף ניהל מערכת יחסים עם בתו. כשגילון מגלה שהוא חולה, הוא מבקש מינאי בקשה לא פשוטה וינאי נאלץ להיענות בחיוב כאות הוקרה על כל שנות התמיכה בו. הבקשה תגרום לדוד במהלך העבודה הצמודה עם גילון, לאט לאט ינאי נכנס לתוככי מערכת המשפט ולומד להכיר את הנפשות הפועלות בבית המשפט העליון ובכלל. הוא מגלה שקרים, הסתרות, טיוחים ותככים שחלקם אף קשורים אליו באופן אישי ולטרגדיה שחווה ומאיימים למוטט את כל מערכת המשפט במדינה. דוד מגלה סוד גדול שתחילתו לפני הרבה שנים, הקשור בין היתר לצבא, ומעורבים בו כל האנשים שסביבו: גילון, סגנו של גילון, אביו של דוד, הבת של גילון שהוא מאוהב בה ועוד הרבה אנשים. מהו הסוד הגדול שגילה דוד? איך הסוד קשור לטרגדיה האישית שלו? מה הקשר של גילון לאותו סוד? האם יצליחו גילון וינאי להגן על בית המשפט ולשמור על הצדק שאותו הוא אמור לייצג? תקראו ותגלו!
השחור והכסףפאולו ג'ורדנו9ספר מסוג הספרים שאני מכנה "ספר קטן גדול". ספר קצר ונוגע ללב שטמונות בתוכו המון תובנות על החיים, ספר שהשאיר אותי עם המון מחשבות ואני ממליצה עליו בחום! מסופר על זוג צעיר שמצפה להולדת ילדו הראשון. מכיוון שהאישה בשמירת לידה, הם שוכרים מטפלת לעבודות משק הבית אשר תישאר לעזור גם לאחר הולדת התינוק. אותה אישה, המכונה גברת א', מנהלת את כל ענייני הבית והיא משמשת המרכז היציב והבטוח שמחזיק ומתחזק את הזוגיות של השניים. גברת א' דואגת להם בכל פרט ופרט בחיים. היא דואגת למטלות הבית אך היא דואגת גם לשימור הזוגיות והאהבה ביניהם ולתפקודם כמשפחה. אבל הכל מתנפץ כאשר יום אחד גברת א' מודיעה שהיא נאלצת לעזוב את עבודתה עקב מחלה. הזוג ההמום נשאר לבדו וצריך עכשיו להתמודד עם המשברים והאתגרים של מוסד הנישואים והמשפחה שהקים כשאין לו יד מכוונת. כל זאת בנוסף לעצב הכבד של השניים ולחששם לגבי גורלה של מי שהפכה לחלק חשוב ממשפחתם. הזוג מתמודד עם משברים כגון בעיות תקשורת וריחוק פיזי, הן עקב עומס בעבודה של הבעל שהתרכז בפיצוח הקריירה שלו והן כתוצאה מהולדת הילד שדורש תשומת לב וטיפול מסור יומיומי. ספר מרגש על זוגיות, אהבה, משפחה וכל מה שמסביב.
שירת סרטני הנהרדליה אוונס7ספר מקסים! ספר מיוחד ומאד מרגש שפשוט לא יכולתי להניח מהיד. סיפור התבגרות נוגע ללב המשלב גם תעלומת מוות או אולי אפילו רצח. סיפור על הישרדות ועל בדידות כשכולו סובב סביב האהבה לטבע. ספר שיישאר איתי עוד המון זמן, ממליצה בחום! הסיפור מתחיל כאשר מתגלה גופה בביצת החוף בכפר שקט למרגלות חופי קליפורניה הצפונית. הגופה היא של צ'ייס אנדרוז, הכוכב המקומי. האנשים בכפר מייד חושדים בקאיה שמכונה "ילדת הביצות". במשך שנים רבות התושבים מרכלים עליה ומתרחקים מקרבתה. קאיה היא ילדה בודדה. היא גדלה לבדה בביצת החוף ששימשה לה כמשפחה. אמה עזבה אותם כשקאיה היתה ילדה, האחים עזבו בעקבותיה. קאיה נשארה עם אביה השתיין שבקושי היה נוכח. קאיה היא ילדה חכמה, רגישה שגדלה ושרדה לבדה בקשיים רעב ועוני בביצת החוף. הטבע הוא כל עולמה, ממנו למדה הכל על החיים. קאיה מאד בודדה והיא כמהה לחום ואהבה. במהלך חייה בכפר היא תפגוש שני גברים ותנהל איתם מערכות יחסים, בתקופות שונות. האחד זה הכוכב צ'ייס והשני זה ילד שהכירה ועזר לה בילדותה. שתי מערכות היחסים מאד מיוחדות, מלאות תהפוכות, אכזבות וגם רגעי אושר. מכל אחת היא תיקח תובנות לחיים, תתגבר ותהפוך לפחות תמימה. הפרקים מסופרים לסירוגין, פעם על קאיה ופעם על החקירה של מקרה המוות. לאט לאט שניהם מתחברים עד לסוף המפתיע. מה קרה לצ'ייס אנדרוז? האם הוא נרצח? התאבד? נפל? האם קאיה קשורה לתעלומת המוות? תקראו ותגלו. אחד הספרים הטובים שקראתי.
הסוד האחרון של איימי סנואוטרייסי ריס20ספר מקסים! סיפור מרגש מאד על חברות יוצאת דופן, נהניתי מכל רגע ואני ממליצה בחום! איימי התינוקת ננטשה עירומה בשלג. אורליה בת השמונה מצאה אותה במקרה והביאה אותה לאחוזה היוקרתית בה היא מתגוררת. בתחילה הוריה האמידים סרבו לגדל את התינוקת הנטושה מכיוון שהיא ממעמד נמוך אבל אורליה התעקשה ובסוף הם נאלצו להסכים. שתי הבנות גדלו יחד כמו אחיות. הן היו החברות הכי טובות בלב ובנפש. החיים של איימי סנואו, כפי שאורליה קראה לה, היו לא קלים. הוריה של אורליה התנכלו לה ולא הסתירו את שנאתם כלפיה. כעבור מספר שנים אורליה חלתה במחלת לב סופנית ומתה בגיל עשרים. (זה איננו ספויילר, כתוב בגב הספר). איימי נותרה לבדה בעולם, שבורה ואבלה. אורליה חששה שאיימי תתפרק לאחר מותה ולכן היא תכננה היטב את החיים שהיא רוצה שיהיו לאיימי כשסופה יגיע. היא השאירה לה בצוואה מתנה מיוחדת שתגרום לאיימי לרצות להישאר בחיים: להכיר אנשים, להכיר את עצמה ולגלות סוד מרגש. היא השאירה לה מכתבים מוצפנים שרק היא תוכל לגלותם בזכות היכרותה המעמיקה עם אורליה. את המכתבים איימי תקבל כל פעם במקום אחר אצל אנשים אחרים. בעקבות המכתבים איימי נוסעת ברחבי אנגליה, בכל מקום מחכה לה מכתב אחר בדרך לגילוי הסוד הגדול והמפתיע. המסע של איימי לא קל, לעיתים גם פענוח המכתבים לא פשוט והיא נעה בין ייאוש לשמחה. למרות שקשה לה היא מאד נחושה ומוקירה תודה לאורליה שהצילה את חייה ולכן היא ממשיכה ולא מוותרת. איימי נעזרת בחברים שאותם היא פוגשת במהלך המסע המרתק והמרגש הזה עד לגילוי הסוד המרגש. מהו הסוד שאורליה הסתירה? תקראו ותגלו. במהלך המסע איימי עוברת תהליך התבגרות במהלכו היא לומדת להכיר את עצמה ומתחילה לפתח לה חיים עצמאיים משלה. היא תחווה אהבות, תלמד כמה חשוב לדעת לשחרר ולסלוח ותגלה סוד מרגש שישפיע על המשך חייה. סיפור על חברות חזקה, על נאמנות ומסירות, על אובדן ועל אהבה.
אל תאמינוצ'רלי דונלי7ספר מתח מהנה עם המון טוויסטים והפתעות. הספר מעניין וזורם והסוף עושה חשק לעוד ספר. עד אמצע הספר הסיפור נשמע מוכר, כמו הרבה ספרים דומים שקראתי בעבר. בחורה שמרצה עונש בכלא על רצח בן זוגה וטוענת שהיא חפה מפשע. כשחוקרים את המקרה שוב, מגלים שהחקירה הראשונה הייתה רשלנית וכנראה שהיא באמת חפה מפשע. אבל כאן מגיע ההבדל. כשהכל נראה ורוד, מתגלה פרט מפתיע שמעמיד בספק את כל התגליות החדשות ויכול להפוך את הקערה על פיה. יופי של ספר, ממליצה בחום! סידני היא יוצרת סדרות דוקומנטריות. דרך הסדרות היא חוקרת אנשים שהורשעו וטוענים שהם חפים מפשע. כבר מספר פעמים, במסגרת הסדרה והחקירות, היא גילתה ראיות חדשות והביאה לזיכויים של אנשים שישבו בכלא. במשך השנים היא קיבלה מספר מכתבים מגרייס ומחברה שלה. גרייס יושבת כבר עשר שנים בכלא על רצח בן זוגה והיא טוענת שלא היא זאת שרצחה אותו. סידני מחליטה לחקור את המקרה ומגלה שהחקירה הייתה רשלנית עקב הרצון לסיים אותה כמה שיותר מהר כדי להחזיר את אתר התיירות המבוקש,שבו בוצע הרצח, לשיגרה. סידני מפיקה את הסדרה "הנערה משוגר ביץ'" שבמהלכה היא מעלה כל פעם ראיות חדשות שתומכות בכך שגרייס אכן חפה מפשע. בעקבות כך הסדרה הופכת להיות מאד פופולרית והרייטינג מרקיע לשחקים. כשהסדרה מגיעה לפרקים האחרונים, סידני מקבלת מכתב שבעקבותיו היא מבינה שהמסקנה אליה הגיעה בעקבות החקירה, שגויה. עכשיו היא מבולבלת, מבוהלת ונראה כי בקרוה היא תאבד את כל התהילה שלה זכתה ואף את מקום עבודתה. סידני ממשיכה לחקור על עברה של גרייס ובעיקר על חבריה הקרובים. לאט לאט היא עולה על משהו ואז חייה בסכנה. אז מי באמת רצח את בן זוגה של גרייסי ולמה? תקראו ותגלו. מודה שלא הייתי בכיוון לגבי זהות הרוצח וזוהי גדולתו של הספר. אהבתי את הסוף המיוחד והמפתיע שמצד אחד סוגר קצוות אבל מצד שני הותיר אותי עם רצון לעוד ספר ועם המון מחשבות.
סיפורו של יתוםפאם ג'נוף8ספר מדהים! סיימתי לפני כשלושה שבועות ואני עדיין לא מפסיקה לחשוב עליו. ספר מרתק על חברות והקרבה יוצאות דופן של שתי נשים בתקופת מלחמת העולם השנייה. בסוף הספר ישנה אחרית דבר מעניינת שבה הסופרת כותבת שהסיפור אמנם לא אמיתי אבל הוא מבוסס על מיקרים שאירעו במציאות שהיא שילבה ביניהם והפכה אותם לסיפור אחד מרגש וחזק במיוחד. ספר שלא יכולתי להניח מהיד, ממליצה בחום! בתקופת מלחמת העולם השנייה, בשנת 1944, נערה הולנדית צעירה בשם אינה נכנסת להריון כתוצאה מרומן עם חייל גרמני. אינה נאלצה למסור את התינוק לאימוץ, סולקה מביתה בבושת פנים והחלה לעבוד בניקיון של מסילת רכבת. יום אחד עבר קרון של תינוקות יהודיים בדרכו למחנה ריכוז. בהחלטה של רגע, אינה חטפה את אחד התינוקות והחליטה לנסות להצילו מהגורל הצפוי לו. אינה מצטרפת לקרקס גרמני נודד כדי שיהיה לתינוק מקום מחבוא. היא נאלצת להשתלב בעבודות הקרקס וללמוד את אמנות הטרפז כדי להצדיק את היותה שם. הלוליינית הראשית מקבלת אותה בהססנות ומתייחסת אליה בקרירות, דבר שמאד מקשה על האימונים שלהן יחד. עם הזמן אינה מגלה שגם הלוליינית הראשית היא יהודייה ולכן גם היא, כמו התינוק, מסתתרת מהגרמנים בקרקס. הסוד המשותף שלהן מחבר ביניהן ולאט לאט נוצר ביניהן קשר חברות חזק עד כדי כך שכל אחת מוכנה להקריב את חייה בשביל השנייה. הן מתקרבות וכל אחת מספרת לשנייה את סיפור חייה הקשה והעצוב. הסיפור של שתיהן ביחד וגם של כל אחת בנפרד, מרתק ומלא תהפוכות. השתיים חייבות לתת אמון אחת בשנייה בשביל לשרוד את המלחמה. מה יקרה בסוף? האם החברות ישרדו? האם התינוק ישרוד? תקראו ותגלו. סיפור על סודות, על חברות ונאמנות, על הקרבה, על הישרדות ועל אהבה. ספר שנגע בי חזק ויישאר איתי עוד המון זמן.
דירת שותפיםבת' אולירי7ספר רומנטי, קליל ומאד זורם. הספר מלא בהומור וציניות אבל מצד שני יש בו גם רגעים לא פשוטים של התמודדות עם קשיים ובעיות שגרמו לי להזיל דמעה. הגיבורים הם טיפי וליאון, שני טיפוסים שהם הפכים אבל אי אפשר שלא להתאהב בשניהם כי בסופו של דבר שניהם כל כך רגישים, אכפתיים וטובי לב. ספר שנקרא בנשימה אחת, קיטשי אבל כייפי! ממליצה בחום! טיפי נפרדה מהחבר שלה בצורה לא יפה והיא נאלצת לעזוב את הדירה שלו ולמצוא מקום לגור בו כמה שיותר מהר וכמה שיותר בזול. טיפי מוצאת מודעה על דירת שותפים של בחור בשם ליאון. ליאון הוא אח בהוספיס ועובד משמרות לילה. טיפי היא עורכת בהוצאת ספרים קטנה והיא עובדת במהלך היום כך שלכאורה הם לא אמורים להיפגש בתקופת המגורים המשותפת בכלל. טיפי תשהה בדירה בלילות ובסופי שבוע וליאון ישהה בה במהלך היום. כל ההתקשרות ביניהם נעשית באמצעות כתיבת פתקים זה לזו ולהיפך. הפתקים שהם משאירים אחד לשני הם מצחיקים ומשעשעים כמו הוראות לגבי יום איסוף האשפה, לגבי האוכל שהם משאירים אחד לשני, לבגדים, וכמובן לגבי הורדת האסלה. מערכות הזוגיות של שניהם מתפוררות ולא בריאות. לליאון יש חברה שמאד לא מרוצה מהזמן המועט שהוא מקדיש לה לעומת הזמן שהוא מקדיש לעבודתו. האקס של טיפי אובססיבי כלפיה והוא בא והולך ויודע איך לשכנע אותה כל פעם מחדש לחזור אליו. כל אחד מהם חוות אירועים לא פשוטים בחייו, אחיו של ליאון מרצה עונש בכלא וטוען שהוא חף מפשע, האקס של טיפי עוקב אחריה ומתכנן לה "תרגיל" ערמומי, מטופל של ליאון בסוף חייו מחפש את בן זוגו האובד מימי המלחמה ועוד. לאט לאט, דרך הפתקים, הם לומדים להכיר אחד את השני ומתחילים לשתף זה את זו בבעיות האישיות שלהם. הם מתקרבים, מגלים אכפתיות אחד כלפי השני, דואגים זה לזה והופכים לחברים הכי קרובים ואולי הם ... מאוהבים? הסיפור מלא בתהפוכות, אי הבנות, עליות ומורדות, רגעי עצב משולבים ברגעים שמחים. מה יקרה בסוף? האם טיפי וליאון ייפגשו? הסוף כמובן אופטימי ורומנטי והשאיר אותי עם חיוך רחב על הפנים.
מה יש לאהוב בדורון מירב הלפרין4הספר הזה בא לי בדיוק בזמן. אחרי כמה ספרים כבדים ועצובים, חיפשתי ספר קליל כדי לנקות את הראש והספר הזה הוא בול כזה. הוא קליל, הומוריסטי, קיצבי ומאד זורם. סיפור על אישה בשם גלי שבעלה רוצה קצת לגוון את חיי הנישואים שלהם בצורה של חילופי זוגות. גלי המרובעת המומה מעצם הרעיון אבל בלית ברירה היא נאלצת לזרום איתו. זה ישמש לה מעין קלף ביטוח בעתיד אם וכאשר תנהל רומן עם הגבר שבו היא מאוהבת, דורון אמסלם, שעובד איתה בערוץ הפצפונים למגזר החרדי. כרגע עדיין אין ביניהם כלום אבל היא מפנטזת על רומן או איזו הרפתקה איתו מתישהו. וחוץ מזה, אם היא מתכננת ליהנות עם דורון אז לא אכפת לה שבעלה גם ייהנה קצת, העיקר שיעזוב אותה בשקט. ביחד גלי ובעלה יוצאים למסע חיפוש אחר הזוג המתאים להם. זהו מסע מצחיק, הזוי ומשעשע. הם פוגשים טיפוסים מכל הסוגים והמינים וגלי תמיד הורסת כל סיכוי למימוש. בינתיים דורון משחק את הקשה להשגה עד שיום אחד הוא סוף סוף מזמין אותה לצימר. מאותו יום, הכל מתחיל להסתבך. כשהם בצימר באמצע האקט, דורון מפסיק לנשום ולא זז. גלי המבוהלת בורחת מהמקום בלי לדעת מה קרה לדורון ובלי לקרוא לעזרה. הפרשה הולכת ומסתעפת, גלי לא מספרת מה קרה, היא חיה עם פחדים באשר לגורלו של דורון וכן תוהה מה יהיה עונשה אם וכאשר תיתפס, הן על ידי המשטרה והן על ידי בעלה. היא נאלצת לשמור על סודה ובמקביל להמשיך לנהל את חיי המשפחה שלה. מה עלה בגורלו של דורון? מה עלה בגורלה של גלי? תקראו ותגלו. הסוף מפתיע.
סודה של מספרת הסיפוריםסג'אל בדאני11איזה ספר מקסים! נהניתי מכל רגע וממש לא יכולתי להניח מהיד עד לסיום המרגש. סיפור על אישה אמיצה שנאלצה להיאבק בין רצונותיה והליכה אחר תחושות לבה לבין נאמנות למשפחתה ולמה שמצופה ממנה בתור אשת איש ואם לילדים בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים בהודו. הספר מעורר הרבה מחשבות על החיים, על הגורל, על החלטות, על הזכות לאהוב, על נאמנות, על התמודדות עם אובדן, על נחישות ואומץ ללכת עם האמת שלנו והוא מסתיים עם חיוך שטומן בתוכו המון תקווה לעתיד הצפוי. ספר מרגש, מעניין וזורם. ספר שיישאר איתי עוד הרבה זמן. ממליצה בחום! ג'אנה היא עיתונאית שגרה בניו יורק. היא עברה הפלה בפעם השלישית וכתוצאה מכל מה שכרוך בהתמודדות עם האובדן ושברון הלב, התרחקה לאט לאט מבעלה ונישואיה התפרקו. יום אחד מגיע מכתב מהודו לאמה של ג'איה שאביה, סבה של ג'איה, גוסס. אמה מתעלמת מהמכתב ולא מוכנה לנסוע אליו אבל ג'איה רואה בכך הזדמנות להתנתק קצת ועל הדרך אולי לגלות פרטים על עברה המסתורי של אמה ומשפחתה והיא מחליטה לטוס בעצמה להודו. ג'איה רואה בכך הזדמנות לגלות את הסיבות לכך שאימה התנהגה אליה בקרירות כל חייה. היא דאגה לה ואהבה אותה אך ללא כל גילויי חיבה. אמה מעולם לא סיפרה לה על עברה, על הוריה, שאותם ג'איה מעולם לא פגשה. כשג'איה מגיעה להודו היא מגלה שסבה כבר נפטר. ראווי, המשרת המסור שלו, מקבל את פניה ומחליט לספר לה את סיפורה המרגש והסודי של סבתה. מסתבר שראווי היה החבר הכי טוב של סבתה ואיש סודה למרות שהיה ממעמד שנחשב נחות מאד בהודו שנקרא מעמד "הטמאים". ג'איה מגלה לאט לאט את סיפורה של סבתה האמיצה מספרת הסיפורים, את הכוח הרב שהיה לה ואת מאבקה ונחישותה לממש את רצונותיה בתקופה שבה ציפו מנשים להיות בבית ולגדל ילדים. ג'איה לומדת על עברה של משפחתה, על סבתה ועל אמה ועל הדרך נסחפת לתרבותה וניחוחותיה המשכרים של הודו. מדוע אימה של ג'איה לא בקשר עם אביה, סבה של ג'איה? מה הסוד הגדול שסבתה הסתירה? מדוע נפטרה סבתה ואיך? מה יעלה בגורל נישואיה של ג'איה? עם איזה תובנות ג'איה תחזור? תקראו ותגלו! סיפור על כוחה של האהבה, על סודות, על נאמנות יוצאת דופן ועל חברות ראויה להערצה, על הקרבה, על אומץ ועל מימוש עצמי. אסיים בכמה ציטוטים שנגעו ליבי ושיש להם מסר חשוב לחיים, אותו למדה ג'איה במהלך המסע: "מאבקה ונחישותה (של הסבתא) לימדו אותי שכל יום הוא יקר מציאות ושאהבה היא דבר שיש להגן עליו כפי שמגנים על אוצר שערכו לא יסולא בפז, שרק בני המזל מוצאים ונהנים ממנו". "אני חוזרת עם מטרה ועם הבנה שלא היו בי קודם לכן. אולי החיים הם סדרה של החלטות שהגורל מעורב בהן. אולי הם קבלת העובדה שהבלתי אפשרי פירושו שדלת אחרת נפתחת. ואולי המשמעות היא שצריך להיות הכי חזקים דווקא בזמנים הקשים ביותר בחיים." אני חוזרת עם ... "הכרת תודה על כל מה שיש לי ועם ניצוץ של תקווה בגלל מה שאני יכולה להיות, אני משחררת את עברי וצופה אל העתיד".
הקרקס הגדול של הרעיונותמיקי בן-כנען21גורל מוגדר, בדרך כלל, כמהלך אירועים שנקבע מראש בלי יכולת לשנותו. יש אומרים שאין דבר כזה ויש המאמינים בכך אמונה שלמה. כך או כך מגורל אחד אף אדם חי לא יכול להימנע - מן הזקנה. ומהי זקנה? קצת חיים והרבה זיכרונות. כי גם אם יחליט הזקן בן ה-80, למשל, שהגיעה העת לשוט מסביב לעולם, הרי שבסופו של דבר, גם בתוך הטיול הזה, ימצא עצמו בעיקר מספר את זיכרונותיו ומתאר את חייו לצעירים ממנו. הקרקס אותו מתארת בן-כנען מספר על 4 זקנים, שעברם כצעירים מכתיב את חייהם היום. ככה זה בדרך כלל, בשנות הבגרות אין זמן לזכור, אז עסוקים בפרנסה, משפחה ושאר חובות, אבל הזקנה מותירה את האדם עם התחייבות רק לעצמו, ובדרך כלל גם ללא כוח, כך שכל מה שנשאר לעשות זה להתרפק על העבר ואולי גם לנסות להגשים חלומות שהיו וחמקו מאיתנו. העבר של הזקנים בספר מעניין מאוד. גם צירופי המקרים של חייהם. צירופים שחלקם מהשמים וחלקם מעשי ידי אדם. ואולי הכל שייך ל"תוכנית הגדולה". מי יודע? ולכן קפיצות הזמנים שבספר וגם הקפיצות ממקום למקום - שבדרך כלל אני לא אוהבת - חולפות כאן בקלילות, ויוצרות מתח מעניין. כשבתוך המתח אפשר ללמוד איך להיות זקן אבל גם להנות מהחיים בלי יסורי מצפון, כי למרות הכל אין לנו ממש שליטה על מה שקורה בחיינו. אני לא בטוחה שיש סוגה (ז'אנר) של ספרים לזקנים, אבל את הספר הזה חייב לדעתי לקרוא כל מי שעבר את גיל 60. יתכן שהוא יתאים גם לחלק של צעירים יותר, אבל אני בטוחה שבמקרה זה משהו ילך לאיבוד. אפילו אם מיקי בן כנען (הצעירה בגילה) לא חשבה על זה.
הקרקס הגדול של הרעיונותמיקי בן-כנען21אני גרה ממש קרוב לירושליים ולמרות הרכבת הנהדרת אני ממעיטה להגיע למרכז העיר. מרכז העיר ירושליים הפך בשנה האחרונה למקום שממש כייף להסתובב בו, מעיין מדרחוב גדול עם מלא בתי קפה וחנויות זולות וחביבות. נאלצתי ללכת לבדיקה ומצאתי את עצמי בעיר ובכדי לא לבזבז את עצמי לדעת החלטתי אחרי ששתיתי עם עצמי אמריקנו בבית קפה חביב, לקחת רכבת חזרה הביתה אבל מה? בדרך לתחנה עניי צדו חנות ספרים, (אתם חברי לסימניה בטח מבינים שלא עמדתי בזה) ונכנסתי... חנות לא גדולה וזולה עם מוכר חביב ודברן שאוהב ספרים ולמרות היותו בעל חנות שנים רבות לא איבד את הניצוץ והחדווה מלדבר על ספרים. וכך אנחנו מפטפטים והוא ממליץ לי על " הקרקס הגדול לרעיונות" המלצה חמה ואישית ,מאוד נילהבת עד שלא היה לי כבר נעים וקניתי אותו עם עוד כמה חברים. יומיים אחרי התחלתי לקרוא. תשמעו, הספר פשוט חמק לי מהאצבעות, עוד לא נשמתי והנה אני באמצע, לקחתי עוד נשימה והוא ניגמר.. ספר מעולה, הסופרת אורגת עולם חצי הזוי על סף הבדיה , בונה אותו שלבים שלבים ויוצרת עלילה אמינה למרות המוטיבים הלא שפויים. בגדול, בסופו של דבר ספר שואה. השואה נכנסת בעדינות, לא לוחצת אך עם זאת נוגעת בנימים הכי קטנים. ארבע דמויות שמתחברות יחדיו ,שמתחברות דרך עברן השואתי. נהנתי כל כך! מומלץ בחום גם למי שנימנע מספרות שואה מסיבות כאלה ואחרות. נותר לי להודות לאותו מוכר חביב שממש אילץ אותי לקנות את הספר הזה.
הקרקס הגדול של הרעיונותמיקי בן-כנען17יש לי בעיה עם הספר הזה. נתחיל מזה שנהניתי ממנו. מרובו. השם של הספר מצוין, אני אוהב שמות כאלו. העטיפה יפה ומאוד מזמינה. אבל ... יש בספר מספר בעיות שכדי ליהנות הייתי צריך לעצום את העיניים. חלקן, ואולי רובן , אם רואים את השבחים באתר הן אולי דברים שמפריעים לי יותר מלאחרים ואנימודה שאני ביקורתי יותר בזמן האחרון . העלילה מתארת חבורת זקנים בבית אבות ומשתרעת מתחילת המאה הקודמת עד לימינו אנו. אפשר להגיד שהעלילה נחצית בין סיפורי הרקע של כל דמות לשנים בבית האבות. המספרת מתבוננת בדמויותיה אבל שומרת מהן מרחק. ככל הסגנון הזה מקשה עלי את הקריאה. הכתיבה לאורך הספר אינה אחידה, לא בסגנון ,לא בזמנים ולא בפיזור הדימויים והמטאפורות. לעיתים משתנה הזמן והסגנון בין מקטע למקטע. בכלל יש מעט הרגשה של קרקס בכתיבה: למרות שהעלילה ברובה היא לינארית (אני מתכוון בהתפתחות הסיפור לא בזמני העלילה ) יש מקטעים שנשזרים בלי קשר מיוחד כאילו היו שאריות שנחתכו בעריכה ואז הוחזרו. המספרת לקחה על עצמה סיפור רחב יריעה כדי לכסות את סיפורי הרקע אבל הם מסופרים בקפיצות כמו שקופיות, דבר שיצר אצלי ריחוק מהדמויות וגם סוג של חוסר סיפוק. קצת כמו בצק שרודד יותר מדי. ואם במטאפורות ודימויים עסקינן אז הם זרועים לאורך הספר , אם כי לא באחידות. בקטע הראשון של בית האבות יש מקבץ מרשים שכמעט גרם לי להפסיק לקרוא , אחר כך יש הידלדלות. למיקי בן כנען יש משקפיים מיוחדות בהן היא רואה את העולם , כמעט כל תנועה או זוית ראיה מזכירה או נדמית לדבר אחר. אלו משקפיים נהדרות, אני חייב להתוודות שגם לי יש זוג כזה, רק שאצלי זגוגית אחת מכוסה בפיח. הסופרת מנדבת את זווית הראיה המיוחדת לאורך הספר והאמת שרבים מהם מעוררים מחשבה ויפים אבל אני חושב שבדיוק על זה אמר פוקנר " הרוג את יקירייך" , מישהו היה צריך לקרקס ולצוד את הטווסים היפים שפשטו בו. זה אחד הדברים שאני יודע שבו אני חלוק עם הרבה קוראים וזה מעלה אצלי שתי שאלות: 1. למה זה כל כך מפריע לי? תשובה: בראיה שלי מטאפורות ודימויים נועדו להעביר או להעצים הרגשה או דבר מה שקשה או מסורבל להעביר בתיאור רגיל. זו בהחלט דרך פיוטית יותר לתאר דברים ואני מסכים שאפשר גם להשתמש בה לקישוט הכתיבה אבל זה צריך להיות במידה ולתרום לעלילה. בספרות בישראלית יש נטייה להעמיס את הכתיבה במטאפורות ודימויים לדעתי מתוך רצון ליצור שפה מליצית. אבל אם צריך לדייק לא שבירת החוקים הספרותיים היא זו שהכי מפריעה לי, ריבוי הדימויים והמטאפורות פועל עלי כמו הערות שוליים, אחת שתיים מדי פעם זה נחמד אבל ריבוי גורם לי לעצור לדלות את הדימוי בראשי ולנסות להתאים אותו לסיטואציה. זה פוגע ברצף הקריאה ומרחיק אותי מהכתוב. מעבר לזה במקומות מסויימים המטאפורות או הדימויים מגבילים את הדמיון בכך שהם כופים עלי לראות דברים מסויימים בדרך אותה המחברת רוצה ומקשים לדמיין את הסיטואציה ובכך משיגים פעולה הפוכה מהמטרה המקורית שלהם. זה נשמע פלצני אז אנסה להסביר בדוגמאות : - "...הטלפון צרצר כמו להקה של ציקדות בתיק שלי" - המילה צרצר כבר מתאר את טורדניותו של הצלצול. לכל אחד מאיתנו יש בראש צרצור טלפון אחר שאותו אנו נחבר בראש כאשר נקרא שהטלפון צרצר. הדימוי של הציקדות לא תורם כלום לעלילה ואינו עוזר לתאר את הסיטואציה. הוא מאלץ אותי לזנוח את הצירצור שלי ולחפש צירצור ציקדות ואם לא שמעתי צרצור ציקדות אז כל התיאור חלף מעל ראשי. אני יודע. אני קטנוני. - "...אחרי האלונקה שאופניה יבבו ככלבים נדרסים. גוויתו המתוכרכת של ... נרעדה- רוטטת כרגל קרושה" . את הכלבים הנדרסים אני יכול לקבל למרות שיבבו היה מספיק – לי ישר עולה האלונקה החורקת מהסרט האסונות של נינה אבל הרגל הקרושה כאילו מוחקת את כל מסע ההלוויה ומה שנשאר זו רגל קרושה . אין גופה , הראש שלי עבר למטבח של סבתא ומי שהתמזל מזלו ולא פגש רגל קרושה. איך תרטוט לו הגופה? זה מיותר ומעמיס. הרגי את יקירייך! 2. למה אנחנו כעם שמתגאה בדוגריות שלו כל כך אוהב בספרות שלו מטפורות ודימויים? אין לי מושג . אולי בגלל שאנחנו דוגריים. אולי כי עברית היא שפה שהוחייתה וסופרים מרגישים שאין מספיק מילים. אולי כי לומדים עגנון בתיכון או סתם כי אנחנו מלאים בפאתוס. אני מוכן לפתוח את זה לדיון. אני חושב שיש מספר סופרים ישראלים שמצליחים לכתוב בשפה מליצית ולהשתמש בדימויים ומטאפורות רבים ( מהאחרונים שפגשתי היו חיים סבתו ובתרגום של קנז ומהעבר עולה לי רביניאן אבל יש עוד ) אבל המפתח לכתיבה כזאת הוא אחידות ומינון נכון ומדויק ויתכן שחוסרם בספר הזה הדגיש לי את הבעיתיות שלו. בסופו של דבר נתתי לספר ארבע כוכבים גבוליים כיוון שכן נהניתי והספר קרא לי לשוב אליו בין הפסקות הקריאה( היי בתוך עמי אני חי ) וזה מדד חשוב אצלי לספר. העלילה מעניינת ופתלתלה בצורה לינארית. והסוף לפני אפילוג הקרקס היה אפל למרות שהיה ידוע מראש , מהסוג שגורם להרהר.
הקרקס הגדול של הרעיונותמיקי בן-כנען15אחלה ספר, אבל איכשהו... יותר מדי אחלה. תקראו לי פראנואיד (זה בסדר, גם הפסיכיאטר שלי עושה את זה) אבל לכל אורך הקריאה הייתה לי איזה הרגשה מלאכותית, כאילו הספר נכתב בהזמנה במשרד פרסום או יח"צ. לא יודע איך להסביר את זה, אולי זו החלוקה המוגזמת לראשי פרקים (להערכתי כל 40-50 עמודים יש שער שמתפרס על עמוד שלם) שמטרתה להקל על הקריאה, אולי אוצר הדימויים המלוטש מדי, ואולי זו העובדה שגם במקומות הכי מלוכלכים, הכי נוראיים בסיפור לא הרגשתי את הטינופת. יש איזו עננה סינתטית מעל הכל וכמה שנהנתי מהרעיונות על מרהיבותם הקירקסית (והם באמת גדולים מהחיים) היה חסר משהו שיעגן את תודעתי לעומקו של הסיפור. הנסיון מלמד שלפעמים דווקא היצירות שבקריאה ראשונה היו ככה-ככה הן אלו שפורצות עמוק פנימה בקריאה הבאה, ואני מבטיח לדווח אם תהיה קריאה כזאת. ברשותכם אחתוך כאן את בילבולי המוח לטובת השורה התחתונה: מבחינה אובייקטיבית זה כנראה ספר מצויין שמצליח להמריא ולהחזיק מעמד באויר ואני ממליץ לכם להתעלם מהביקורת המוזרה הזאת ולקרוא אותו.
הקרקס הגדול של הרעיונותמיקי בן-כנען13מזמן לא נהניתי הנאה רבה כל כך מקריאת ספר. מזמן לא חוויתי כאב רב כל כך בקריאה. עלילת הספר וירטואוזית ומוגזמת, כמו בקרקס הדמויות צבעוניות מאוד ואקזוטיות. כמו בקרקס יש גם אחורי הקלעים, יש חדרי הלבשה שבהם מסירים הליצנים את האיפור ואז אפשר לראות את הדמעות האמתיות שלהם. בספר הזה יש הרבה צער ואבדן. הרוע המתואר פה הוא רוע חסר גבולות וסיבה, נורא בסתמיותו. מצד שני, בספר מתוארים גילויים של אהבה רבה, חמלה ורוך המאירים את שנותיהן האחרונות של נשמות מיוסרות. האם יש סיבה למתרחש? האם יש במאי להצגת הקרקס הזאת? איך הגיעו האנשים לבית האבות הירושלמי הזה? האמת נחשפת שכבה אחרי שכבה, עד שהתעלומות נפתרות בסוף הספר. חיפשתי פרטים על המחברת, מיקי בן כנען, אבל הכריכה לא פירטה הרבה. רק בסוף הספר, ברשימת התודות, מצאתי משהו. המחברת מודה לאימה, מניה הלוי. האם זו אותה מניה הלוי של הספר הקטן (בהוצאת תרמיל אם אינני טועה) שקראתי לפני שנים רבות, הרבה מוקדם מדי - הלינו אותי לילה? אם כן זו אולי דרך נוספת של הדור השני לשואה לעבד את חוויות ילדותו וסיפורם של הוריו. אזהרה לקוראים: מי שאינו אוהב פנטזיה, יסבול. כדאי להימנע.
הקרקס הגדול של הרעיונותמיקי בן-כנען11מסוג הספרים שאין לי מושג איך מתחילים בכלל להסביר כמה הוא מרתק, מפתיע, מרגש וכתוב מעולה. על מה לספר? על הפילים? העורבים? הכסאות שצומחים מהאדמה? עזבו... זה יישמע אידיוטי... קרנבל מוטרף שנפש האדם נחשפת בו על שלל גווניה: רוע, בוגדנות, חמדנות, לצד ייסורי מצפון, געגועים, חלומות, אהבה. בן כנען פורשת בקולה הייחודי 4 סיפורי חיים של דיירי בית האבות ידליצה נורברט. סיפוריהם נעים בין העבר (אירופה של שנות השלושים והלאה) להווה המשותף בבית האבות הירושלמי, על הציר שבין הריאלי לפנטסטי. במהלך הסיפור מתגלים בדמויות עוד ועוד רבדים, סודות ושלדים שמסתתרים שנים בארון. אף אחד הוא לא מה שנראה במבט ראשון. מתחת לחזות שמוצגת כלפי חוץ יש עולם שלם שחייב להישאר בחושך לטובת השפיות. אמונה וכפירה, זכרון והדחקה, חיים ומוות, אחדות ופילוג, חוסר כל ושפע מטמטם הם חלק מהיתדות שבהן משתמשת בן כנען בהקמת אוהל הקרקס הגדול של הרעיונות. והערה לסיום: כשקוראים את הספר הזה צריך להשאיר את הציניות מאחור, כדי שהאוהל לא יפול לנו על הראש...
הקרקס הגדול של הרעיונותמיקי בן-כנען10הדבר הראשון שאהבתי מיד מהעמוד הראשון הוא השפה, אבל בסופו של דבר מה ששבה את ליבי הוא הסיפור שמצד אחד הוא הדמיוני שבדמיוניים ומצד שני מי ייתן לנו שלא כך בדיוק קרה. הסופרת הופכת למספרת סיפורים המדלגת מנקודת מבט אחת לשנייה וכולן אנושיות ומרתקות והסיפור נרקם מעמוד לעמוד ולא נתן לי להניח את הספר - קראתי אותו בישיבה אחת. הספר הזכיר לי ספרים של מאיר שלו, סופר שאני חוזר אליו כל הזמן, ואני חושב שמי שאוהב את הסגנון יאהב גם את זה. הנאה אמיתית - ארבעה כוכבים מתוך חמישה.
הקרקס הגדול של הרעיונותמיקי בן-כנען6"ילד ניצול שואה לעולם יישאר ילד" עמ' 238. אין ספר מדהים יותר שריכז את דבריו ודרך פעולתו של אבי הפרטיזן ניצול אושוויץ, יליד מזריץ שבחבל פודלבסקה שבפולין. אין ילד דור שני ושלישי לשואה שיפספס את קריאתו של ספר זה... ספר חובה לכל אדם שהטרגדיה שזורה בעברו. אין ספק שהחיים הם קרקס של רעיונות...או אם תרצו אין זו אגדה.
הקרקס הגדול של הרעיונותמיקי בן-כנען5קודם קראתי את "אם החיטה", אז באתי עם ציפיות גבוהות ביותר, אבל הן כולן התממשו, איזו תנופה לשונית ועלילתית מרהיבה, ממליצה על הספר בחום לכל מי שרוצה לקרוא ספרות עברית משובחת!