ביקורת ספרותית על מומו - מרגנית # מאת מיכאל אנדה
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 29 במרץ, 2013
ע"י שונמית


לקרוא את הספר הזה זה כמו לעזוב את הגוף שלך לרגע ולרחף בעולם מקביל, עם קצב איטי ופעימות עמוקות..

מה יש בספר הזה? מה גורם לו להיות אהוב כל כך ולשרוד במאבק על המדפים??
עומק רב יש בספר הזה. הוא מעניק לנו הזדמנות לצאת רגע משגרת החיים שלנו ולהסתכל ממבט על על חיינו ועל העולם בכלל.
הוא רצוף תובנות ונקודות מחשבה מתחילתו ועד סופו. לדעתי, הספר הזה יקבל חיי נצח.
היום, כשכל כך קל להוציא ספר, כל אחד יכול לחרבש איזה סיפור. מה שבא לו. כאן לדעתי ההבדל- ספרים שמשאירים חותמם על ההיסטוריה, ועל הלב שלנו, הם הזכאים להשאר קיימים לאורך זמן.

הוא עוצר נשימה ביופיו.
כל אחד יכול למצוא בו את הלימוד בשבילו. -ובכך קסמו- אין בו מסר שחור ולבן כמעט.
כמה מן הדברים שנגעו בי:
* הדמות מומו- היא הדמות הראשית, ובכל זאת אם נתבקש לאחר הקריאה לתאר אותה, נראה שיפלט מפינו רק תיאור פיזי של המראה שלה (מקטורן גברים גדול מדי, חצאית גדולה ממידתה, שיער מתולתל ומלוכלך...). היא זו שאמורה למעשה להוות את "מסמר הספר"!
וואי, זה עמוק! אדם יכול להיות משמעותי גם ללא יותר מדי מילים! אדם משמעותי וחשוב רק בגלל עובדת היותו עצמו, בגלל אישיותו הייחודית (זה בולט במיוחד בהתחלה, בכך שהיא אהובה על כולם בשתיקותיה המקשיבות).
אולי זה קצת התפלספות, אבל זה מה שאני ראיתי...

* הכותב כביכול מיישם את המסר העיקרי שלו בעצם כתיבתו! שמתם לב לזה? זה מגניב!
הרעיון העיקרי של הספר בעיני זה עצם היופי והחשיבות ברגע עצמו, בעשייה האפורה- היומיומית.
עכשיו אתה אוכל. זה בזבוז זמן? והרי עכשיו אתה יכול להפוך את העולם, או לפחות לעבוד יותר על הפרויקט שלך במחשב.
אתה שומר על הילדים. חבל על הזמן, לא? (במובן הפשוט..). וזה קצת מייגע.
אז זהו, שלא. מיכאל אנדה מבקש ממך רגע לעצום עיניים.. ולשנות את הדיסק. הקסם בחיים נמצא ברגעים הקטנים, התמימים, המשעממים אולי.
בספר, הדמות של בפו לדוגמה - מנקה הרחובות, שהוא חבר קרוב של מומו- מתוארת כדמות איטית, חושבת, שאת ניקוי הרחובות עושה באופן יסודי ואיטי, תוך הנאה ואושר בכל רגע. (איך שזה כתוב בספר זה הרבה יותר מדהים מהתיאור שלי..)
השליחות שלנו נמצאת לא רק בניצול הזמן המירבי, בפעולות הגדולות והחשובות, אלא ביום יום. ברגעים הקטנים- השכבת הילדים, אכילה, טיול, שיחה עם בן/בת הזוג, שטיפת כלים. שם אנחנו נמדדים. (אגב, זו גישה מאוד יהודית)
ונחזור לתחילת דברי- כתיבתו של אנדה מיישמת אחד- לאחד את הרעיון הזה. מיכאל אינו נחפז לשום מקום. התיאורים, הסיפורים, ההרחבות שלו, נעשים בנחת ובפירוט. הוא אינו ממהר להגיע לפואנטה, הוא מעביר אותנו חוויה של סבלנות, של הנאה מהרגע.
מלבד זאת, השימוש בצורת הכתיבה הזו מעניינת ומיוחדת לקריאה בכל אופן, אם באים עם סבלנות.

נראה לי כמו ספר שחובה שיהיה בבית...
קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



1 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ