ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 3 במרץ, 2013
ע"י שרון
ע"י שרון
הספר "דמדומים" מספר על איזבלה "בלה" סוון בת ה 17 שעוברת לפורקס,אחד המקומות הגשומים ביותר בארה"ב כדי לנסות לשקם את מערכת היחסים הסבוכה ביינה לבין אביה.
לאחר מעברה לפורקס היא פוגשת באדוארד קאלן,הבחור המוזר,היפה והמסתורי.בלה מבינה שמשהו מוד מוזר באדוארד,והניסיון לגלות מה עומד מאחורי מסתוריותו של אדוארד תשנה את חיי שניהם לנצח.....
אז ככה....
האמת שאת הספר הזה קראתי אחרי שקראתימהשני ועד האחרון בסידרה(סוג של סגירת מעגל בשבילי-או שדווקא חזרה לנקודת ההתחלה).
היו בספר מס' דברים שאהבתי ודברים אחרים שקצת הרגיזו.
קודם כל את בלה אהבתי יותר בסרט מאשר בספר.
בלה יותר מידיי דרמטית וחופרת(אובססיבית)על אדוארד ברמה כזאת שאני הרגשתי שבלה צריכה ניעור רציני.
אבל סיפור הרקע שלה בהתחלה היה מעניין וקצת נגע לליבי.
חבל שסטפאני לא פיתחה את זה יותר,כי לדעתי אם היא הייתה מפתחת את זה אולי בלה היתה מקבלת מזה טיפה יותר עומק,וזה שבלה אוהבת לקרוא גרם לי קצת יותר לחבב אותה.
דבר שני כמה מהבנים בספר הרגיזו אותי בייחס שלהם כלפיי בלה.חוץ מאדורארד,שאני אפרט עליו אח"כ,היו שני בנים נוספים שממש גרמו לי לרצות להרביץ להם.
נתחיל מטיילר,כי הוא מופיע די מעט.טיילר הרגיז אותי בגלל שהוא היה כ"כ משוכנע שאם הוא יספר לכולם שהוא הולך עם בלה לנשף,אז בלה תגיד לעצמה:"אוי ברור שאני אלך איתו!
בייחוד כשהוא לא שואל אותי עם אני בכלל רוצה ומעוניינת בזה!". באמת !
זה שהוא כמעט הרג את בלה בתאונה ההיא עם הרכב והוא רוצה לפצות אותה על זה ,זה נחמד והכל ,אבל באמת הוא פשוט החליט שהיא רוצה לבוא איתו לנשף! בלי אפילו לשאול אותה! (כן אני יודעת שזה תירוץ.אולי אני מגזימה אבל אני מסכימה עם בלה).
הבחור השני שהרגיז אותי היה מייק.הוא הרגיז אותי כי לא משנה מה בלה אמרה או עשתה כדילגרום לו להבין שהיא לא מעוניינת להיות איתו הוא פשוט לא הירפה!
הוא,מן הסתם,בחר להתעלם מכל הרמזים,מעשים ןהדחיות הדיי ברורות של בלה.הקטע הכי מעצבן לגביו היה כשהוא אמר לבלה שאדוארד לא מוצא חן בעיניו...אם הייתי בלה אז הייתי אומרת לו שזה לא עניינו ...
טוב עכשיו הגענו לאדוארד.ככה-
את אדוארד(בספר)אהבתי ולא אהבתי.
אהבתי ,כמובן את המראה החיצוני שלו(למרות שאחרי הפעם המי יודע כמה שבלה תיארה אותו,כבר לא לסבול את השלמות שבמראה שלו).הוא גם מאוד בוגר (בכל זאת הוא חיי כמה שנים טובות) והשיחות שלו עם בלה לפעמים עניינו אותי.אני מודה שלפעמים המסתורין שלו והעניין שהוא מתנזר מדם אדם גם הוסיף לו כמה נקודות.האמת שפשוט אהבתי אותו מהחלק אדורד ובלה התקרבו.
אני לא אהבתי את האובססיביות שלו כלפיי בלה.נכון,בלה גם אובססיבית אבל הרגשתי כאילו דוארד אובססיבי לגביה בנוגע לחברים שלה(בעיקר הבנים).הוא אמנם צדק בקשר לחשדות שלו שהבנים שסביבה רוצים קצת יותר מרק ידידות(תהרגו אותי ,לא הבנתי מה הם מצאו בה).
היה בספר גם קטע שהוא גורר את בלה למכונית שלו בכוח(אחרי שהיא מאבדת לכמה דקות את ההכרה שלה מהשיעור עם הדגימות דם).הוא פשוט יצא,בעייני,דוחה,לא משנה לי כמה הכוונות שלו היו טובות.
בכלל זה המינוס העיקרי בספר.העניין שכשבלה אומרת/מבקשת/רומזת/מסבירה לכל דמות גברית,שמעוניין בה, משהו בספר הדמויות הגבריות לא מקשיבות לה או דוחות את ההסבר והדעה שלה בנוגע לותו עניין.
בל הסיפור עצמו לא רע(למרות החסרונות שציינתי וכל הקיטשיות שבו).
קורא אחד אהב את הביקורת
1 הקוראים שאהבו את הביקורת
