לפעמים בוחרים ספר עם מחשבה מראש "זה בטוח יהיה ספר מוצלח" אך ככל שמתקדמים בקריאה מרגישים שמשהו לא עובד.
עולות המחשבות: אולי זה התרגום? אולי זה הגיל שלי? אולי זו רק ההתחלה וישתפר בהמשך?
פעם הייתי מכריחה את עצמי לסיים את הספרים האלו כי הם קלאסיקות(אני מסתכלת עליך, 'גטסבי הגדול') אבל הבנתי שאם אני עוברת יותר משליש ועדיין לא מרגישה את 'זה' אז..זה לא ילך בינינו. קריאת ספר לא צריכה להיות מטלה מעיקה. יש מספיק ספרים סוחפים.
אז אחרי כמה ספרים מוצלחים של סדרת הרפתקה, גבעת ווטרשיפ באמת לא הצליח לרתק אותי(ובאמת שחשבתי שזה בדיוק מהספרים שאני הכי אתחבר אליהם)
ועדיין, המחשבות חוזרות. אולי וויתרתי מהר מידי..? (תהייה כללית על ספרים שנטשתי)

יש בספר הזה סצנה שלא יוצאת לי מהראש כבר הרבה אחרי שקראתי ורוב הסיפור מעומעם.

-------------ספוילר
באחד הפרקים המספר רוצה להכריז על שינוי העונה, אך במקום לסגור זאת ב"החורף הגיע", ישנו דיאלוג של שני עלים המתמודדים עם העובדה שינשרו מהעץ בקרוב. מטאפורה חזקה מאד לפחד האדם ממוות.
-------------סוף ספוילר

היכולת ליצור 'תמונה' והתרחשות כדי לספר על עובדה פשוטה(ובאופן לא מעיק) זו ספרות גדולה לטעמי ומה שהופך יצירה לקלאסית.
באמת שהקטע הזה היה מאד עוצמתי ונחרט לי בזיכרון.

באופן כללי ממליצה על הספר. התרגום מצויין ונהנתי מהקריאה(עד כמה שאני זוכרת)

מדהים מדהים מדהים. והחלק השני של הספר..ואו.
כל כך הרבה טוויסטים וכיווני עלילה מרתקים ולא צפויים. מרטין הוא אמן ההפתעות!
הכל מתחבר בצורה מושלמת, ברור שהוא תיכנן את זה זמן רב.
כרגע אני בספר הרביעי וחייבת להגיד שבו יש ירידה גדולה. נראה לי פה השיא של הסדרה כולה.
אחת הסדרות שכל ספוילר בה הוא שוק רציני (;
מומלץ לקרוא או לפחות לראות את הסדרה שגם היא מצויינת.

ספר מדהים, כמו שאפשר לצפות מויקטור הוגו. קראתי את ההוצאה המחודשת של "עלובי החיים"(והתמכרתי למחזמר אח"כ) אז שמחתי לראות שיש עוד תרגום חדש(ואיכותי מאד) לקלאסיקה שלו. אני בהחלט אקרא עוד ספרים שלו.
יש קטעים בספר שקצת מעיקים, כמו קטע של 50 עמ' בערך שהוגו פשוט מספר לנו על הארכיטקטורה של פריז, אבל חוצים גם את זה והספר הוא באמת יצירת מופת.
יש הרבה רגעים שקוראים משפט כ"כ עמוק ומלא משמעות שפשוט חייבים לעצור רגע ולתהות בו. פשוט מעולה..


ספויילר
הקטע שאמא של אזמרלדה נואמת את המונולוג מול החיילים היה פשוט קורע לב, איזו סצנה עוצמתית ועצובה..

ראיתי שיש לספר הזה המון ביקורות טובות, התקציר לא היה נשמע לי מעניין אבל רציתי לתת לזה הזדמנות.
הסיפור די שיעמם אותי מההתחלה וויתרתי אחרי כמה פרקים.
כנראה שיש ספרים שפשוט לא מתחברים אליהם, לא משנה עד כמה הביקורות מהללות.
יכול להיות שאם הייתי ממשיכה דעתי הייתה שונה, אבל החלטתי שאני לא הולכת להמשיך לקרוא ספרים שאני לא נהנית מהם רק בתקווה ש"אולי ההמשך יהיה טוב יותר".

אחרי המלצות משלושה מכרים שונים כששאלתי "איזה ספר פנטזיה כדאי לקרוא" חשבתי שאי אפשר לטעות עם הספר הזה וההנאה מובטחת.
לא זכורים לי עוד ספרי פנטזיה 'הארדקור' שקראתי(אולי קורות קצעולם שדי אהבתי) אבל אחרי מעבר על הביקורות פה חשבתי שזה ספר טוב להתחיל.
ואז מישהו שאני מכירה בדיוק קנה את הספר אז יכולתי להשאיל אותו. הופתעתי ממש מהגודל של הספר. 700 ומשהו עמודים!
אני חייבת להגיד שהתאכזבתי..אפילו שקלתי להפסיק את הקריאה כמה פעמים אבל כן סיימתי אותו בסופו של דבר.
משהו פשוט לא עבד בשבילי בספר הזה. לא היה אכפת לי מהדמויות ואם הן יצליחו או לא..הטוויסטים היו די ברורים, היו המון קטעים שלא תרמו לשום דבר ורק משכו את הזמן וגם..לא היה שום הומור. לקראת עמוד 300 זה התחיל להיות יותר מעניין, כשהציגו את הרעים, והעלילה כן המשיכה לשמור על רמת עניין מסוימת עד הסוף --ספוילר!!-שבו יש סצנת I'm your father אנטי-קליימתית --סוף ספוילר-- מה שכן היה זה סדיסטיות מטורפת. באמת יש שם איזה מאה עמודים שמישהי מענה את הגיבור. זה היה פשוט מדכא..
בכל מקרה אחרי שסיימתי ראיתי קטעים מהסדרה שמבוססת על הספר the legend of the seeker וזה היה נראה די נחמד, אבל אני לא הולכת להיכנס לסיפור הזה שוב.
חוץ מזה מסתבר שיש עוד המון ספרי המשך(באנגלית בכלל) בהצלחה לכל הממשיכים,
אני יורדת פה(:

ספר כבד, גם מבחינת אורך וגם מבחינת תוכן.
זאת לא הייתה קריאה קלה ויש הרבה קטעים משעממים אבל אני כן שמחה שקראתי את הספר. הייתה תחושה ממש מציאותית, והיה לי קל מאד להאמין אם היה כתוב "מבוסס על סיפור אמיתי" או משהו כזה בהתחלה.
הקריאה בספר מלווה בתחושה של חוסר אונים. אנשים פשוטים וישרים, למה דבר כזה צריך לקרות להם? האם הייתה דרך למנוע? אבל תמיד יש תקווה שדברים יסתדרו.
למרות שהוא לא נוקב בשמם, הסופר מסביר הרבה מושגים שאני בטוחה שנלמדים בשעורי כלכלה. בזמן הקריאה הייתה תחושה שהספר מיועד לניתוח- יש הרבה דברים שהסופר ניסה להעביר על התקופה,על החברה,הכלכלה וכו' וקשה להבין את כל המסרים בלי קריאה נוספת.
אני ממליצה מאד לקרוא את "של עכברים ואנשים"(אותו סופר) שגם מתעסק באותה תקופה אבל יותר זורם וגם מפתיע בסוף(;
דברים שהפריעו לי:
1. כל תיאורי הרכבים ואיך מתקנים אותם לא כ"כ עיניינו אותי.
2. (יכול להיות ספוילר) סוף פתוח! אבל-ממש פתוח. כאילו הוא עצר את הספר באמצע. אני בטוחה שהוא עשה את זה מסיבה מסוימת אבל עדיין, אחרי שליווינו את הדמויות כ"כ הרבה זמן רוצים לדעת מה היה בסופן.
1. ההערות- מידי פעם הופיעו בהערות בתחתית העמוד קישורים לאינטרנט. בחירה תמוהה - למה שאני אעצור את רצף הקריאה כדי להקליד כתובת (ארוכה!) בשביל לראות איזו תמונה..זה היה נראה לי ממש מיותר.
ולפעמים היו הפניות לטקסטים דתיים. באחת הפעמים באמת לקחתי תנ"ך וחיפשתי את ההפניה אבל לא הצלחתי להבין את הקשר לספר. בכלל ההערות בהתחלה היו אינפורמטיביות ואז זה פשוט נהיה מיותר.

לדעתי הספר מחולק לשני קווי עלילה.
העלילה הפשוטה והקלישאתית: רצח מזעזע, בלש חוקר מוצלח שעולה על סיפור גדול ממנו ומנסה להוציא את הצדק לאור.
והמיקום המרתק בהיסטוריה: לפני עליית הנאצים לשלטון. (ציינתי שהבלש יהודי?) כל מה שלומדים בתיכון מקבל מעין תיאור ממשי. תחושת החוסר אונים מתגברת ככל שמתקרבים לסוף הבלתי נמנע. כמה פעמים יצא לי במהלך הקריאה לומר לעצמי "אם הוא רק היה יודע"
מה שכן ספוילר הפריע לי הכיוון שלקחה העלילה כשהוא התאהב ביצאנית..זה פשוט היה לא אמין ולא אהבתי את הקשר ביניהם. היה גם לא הגיוני שכשוטר ותיק הוא באמת ישלח אותה למשימה שבה היא יכולה למות בצורה כזו מחרידה.
עדיין מאד נהנתי מהצד ההיסטורי של הספר, וזה הרבה יותר מהנה מאשר לקרוא היסטוריה יבשה.

ספר ילדים מקסים ומלא דימיון.
העלילה עצמה מאד פשוטה. שני החברים יוצאים לחלץ את הנסיכה החטופה מעיר הדרקונים ובדרך מתגברים על מכשולים שונים עד לסוף הטוב והידוע.
השם היה נשמע לי מוכר מתוכנית ילדים שהייתה פעם בטלוויזיה, ולהפתעתי הסופר-מיכאל אנדה- הוא זה שכתב גם את "הסיפור שאינו נגמר" המפורסם (שאני עוד צריכה לקרוא יום מן הימים)
אני בטוחה שילדים יהנו ממנו מאד..הבוגרים יותר יכולים לוותר (: