ביקורת ספרותית על פוטין - האיש ללא פנים מאת מאשה גסן
ספר טוב

---

ספר שלכאורה מזעזע את אמות סיפי המחשבה ובעצם במחשבה שניה, לאחר קריאתו אפשר להגיד מה חדש?
בלימודי בתיכון, למדתי היסטוריה אצל מורה שטענתו העיקרית היתה כי אופיו של עם אינו משתנה. ברוסיה יש מסורת של עבדות וחיפוש מנהיג חזק או אפילו רודן.
כאשר יש סטיה מהקו הזה , דואגת ההיסטוריה ל"התישר" עם המתודה.
ועם זאת, כמו שהרקליטוס אמר " הכל זורם, ואין אדם נכנס לאותו נהר פעמיים", כך ההיסטוריה הרוסית משתנה .
לאחר מבוא פילוסופי כזה , קצת על הספר.
לכאורה מדובר במהלך חייו,ובינתיים רק עלייתו של ביריון שהתחנך להיות קצין ק.ג.ב בינוני והעלאתו לדרגת נשיא רוסיה על ידי אוליגרכים בעלי ענין.
פוטין, בועט בכל ה"שלבים" שעזרו לו לעלות והופך לרודן, מושחת מנצל ארועים ומצבים בצורה מיטבית לטובתו.
בספר לא מצויינת ניצול המצוקה המדינית שישראל נהיתה מצויה בה ומסירת "חצר סרגיי" בירושלים ב"מתנה" ממשלת ישראל ובברכה של בית המשפט העליון שלנו.
ספר מענין.
הבעיה בו היא הקוטביות שבדמויות.
גם האוליגרכים הנצלנים ביותר כמו גוסינסקי,ברזובסקי ואחרים, מוצגים קצת כמסכנים שפוטין רימה,גזל ועשק ולא היא. גם הם עלו בדרכים " מיוחדות" כך שכאן מתקיים הפסוק על גולגולת ערופה " די אטפט יטופון וגו..".
גם ילצין מוצג כדמוקרט בלתי נלאה.הלוא הוא זה שדחף, התרועע וחיזק את האוליגרכים.
הדבר העיקרי שחסר לי בספר הוא חוסר ההתייחסות לעובדה שכנראה לממזר פוטין יש איזשהו כשרון.
לפי המתואר (ואני מקבל את זה), איש מדנים, קצין ק.ג.ב בינוני, נקלע לתפקיד חסר חשיבות באוניברסיטת פטרבורג להיות נציג קשרי חוץ הופף בבת אחת למטפס במעלית סופר אקספרס להיות נשיא ברית המועצות ולהחזיק בתפקיד.
ברית המועצות אינה חוזרת לימי הצאר אלא הופכת למעצמה שהמונים ברוסיה מסכימים איתה.
לזה צריך כישרון, יכולת ניהול, עורמה ופוליטיקה גבוהה.
הדבר הזה אינו ברור בספר ולכן דמותו של פוטין, בסופו של דבר אינה ברורה כלל.
דבר נוסף הבעייתי בספר הוא הסתמכות הכותבת על זיכרון וידע הקורא. לכן,ארועים בולטים מוזכרים רק בדרך אגב. למשל טביעת הצוללת קורסק, הטבח בבית הספר בצ'צ'ניה ועוד ועוד.
קיצורו של דבר, אני מאמין לכולם, גם לפוטין בדבריו על האוליגרכים וגם לדברים שנאמרים על פוטין ועדיין חידת פוטין לא בהירה כל כך.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על פוטין - האיש ללא פנים