אני כותבת את הביקורת הזאת רק כי יש עוד שני ספרים בסדרה, ואני אולי ארצה לכתוב עליהם ביקורת בעתיד.
אז ממש לא אהבתי את הספר הזה.
איכשהו יצא והסתכלתי על הדירוג של הספר הזה וראיתי כמה אנשים נתנו לו 2 כוכבים וזה היה ממש קצת ואז שאלתי את עצמי אם אולי מגיע לו 3 כוכבים ממני, אבל-
אוקיי אז כרגע אני בעמוד 284 מתוך 364 עמודים.
dnf כשאני כל כך קרובה לסוף זה פשוט מגוחך, אבל אני ממש לא נהנית ממנו.
בזמן שהסתכלתי על הדירוג ותהיתי אם לתת לספר דירוג יותר גבוה איכשהו ירדתי ונתקלתי בביקורת הראשונה בעמוד שהייתה 2 כוכבים.
אני בדרך כלל לא מרשה לעצמי לקרוא ביקורות של אחרים לפני שכתבתי את של עצמי - אבל יצא ופשוט תפסו אותי המילים: "היא לגמרי הרסה את הדמויות", וכל כך הסכמתי.
בגלל שזו הפעם השנייה שאני קוראת את הספר, חשבתי שזה שאני יודעת מה הולך לקרות הורס לי את הספר, וגורם לי לשים לב ולהתעצבן יותר מדי על נורה, שבפעם הראשונה לא זכור לי שהייתה כל כך מעצבנת.
אבל אני מניחה שהבחורה שכתבה את הביקורת תיארה את החוויה הראשונה שלה מהספר.
אז אם היא אומרת שהדמויות היו גרועות וגם החוויה שלי הפעם אומרת את אותו הדבר, אז כנראה שזה נכון והן באמת שונות מהספר השני, ואני לא סתם פתאום לא מתחברת אל נורה.
כמובן שפאץ' נשאר אהוב לבי.
הוא הקראש האולטימטיבי לנערה מתבגרת.
אני חושבת שהייתי יכולה למות היום בשלווה אם הייתי יוצאת עם מישהו כמו פאץ' כשהייתי בת 16.
בכל אופן, בחזרה לביקורת.
אז נורה פאקינג מעצבנת, אבל למה? מה השתנה בה?
היא עדיין אמיצה ועושה דברים מטופשים בשם ה-"אני חייבת לדעת את האמת".
זה הצד העיתונאי שבה ואיתו אין לי שום בעיה, אבל אין לה שום אמון בפאץ'.
*אז ספוילרים לספר הראשון*
פאץ' ונורה עכשיו ביחד אחרי שבספר הראשון פאץ' שהתכוון להקריב את נורה בשביל גוף אנושי התאהב בה והחליט לא לעשות את זה.
אני לא ממש זוכרת מה קרה בספר הראשון, אבל נורה סוג של הקריבה את עצמה עבור פאץ' כשהיא קפצה מאיזה סלום או משהו אבל פאץ' דחה את ההקרבה ובזכות זה קיבל כנפיים והפך להיות המלאך השומר שלה.
אז בנקודה הזאת אנחנו מתחילים את הספר.
ואז, כל כך מהר, הכל מתפרק.
ומי אשם?!
מי עושה את המצב יותר גרוע ממה שהוא?!
מי מסרב להקשיב לצד השני ובכך יוצר בעיות בתקשורת?!
מי פשוט מחליט שמה שהוא חושב נכון ולא מסכים אפילו לנסות לחשוב על אפשרות אחרת?!
נורה.
פאקינג נורה.
באמת, היא הייתה קרציה כאן.
אבל זה לא נורה עצמה, ההתנהגות שלה עדיין חיננית, מה שמעצבן זה המחשבות שלה.
למה אני צריכה לשמוע אלף פעם את החוסר ביטחון שלה?
אז אין לה אמון בפאץ', סבבה, אבל היא אפילו לא מנסה לבנות אותו!
לעשות ספוילרים?!
אוקיי.
*ספוילרים*
אז נורה אומרת לפאץ' שהיא אוהבת אותו, בדיוק באותו הרגע שפאץ' מתחיל להרגיש שמתבוננים בהם, ונורה פשוט מעצבנת חושבת שהוא מנסה להתחמק מזה שהיא אמרה לו שהיא אוהבת אותו.
אז היא אומרת לו את זה שוב, והוא לא אומר את זה בחזרה ואומר לה בצורה נורא סבלנית אך רצינית שהוא חייב ללכת.
כמה עמודים אחר כך היא נפרדת מפאץ', יש לה איזושהי סיבה לעשות את זה, אבל זה מרגיש מאולץ.
זה מרגיש שהיא לא באמת רוצה להיפרד ממנו, ושעמוק בפנים היא הייתה מעדיפה לדבר על זה ולרדת לשורש הבעיה, אבל הסופרת החליטה שנורה לא כזאת חכמה ובוגרת. היא חטאה לדמות.
או עכשיו נהייתי כל כך עצבנית.
אז נכון, נורה בת 16 וזה נורמלי שבנות 16 יהיו קצת חסרות ביטחון ודרמטיות.
אבל הפיצול שזה יוצר בדמות של נורה...
זה פשוט לא הגיוני שחצי חכם, אמיץ והחצי השני שלה, הוא נורה מעצבנת, חסרת ביטחון, שקופצת מסקנות והורסת לעצמה.
כי שנייה אחרי שנורה נפרדת מפאץ', היא מתחרטת על זה!
היא לא מבינה למה היא בכלל עשתה את זה, ואומרת לעצמה שזה לא רציני ושזה רק ריב ושהם בוודאי יפתרו את זה.
ראיתם אי פעם פיצול כזה?!
הסופרת הזאת מרשעת.
אני יודעת שיכולות להיות בנות נוער כאלה מפוצלות, שחצי מהן אומר משהו אחד בעוד החצי השני מרגיש משהו אחר - אבל ממש לא אהבתי את זה על נורה.
וואו, חשבתי שהביקורת הזאת תהיה קצרה ואחת שעדיף לדלג עליה אבל מסתבר שיש לי מה להגיד עליו.
הרגעים היחידים שנהנתי בהם, היו הרגעים שפאץ' חזר אל התמונה.
הוא היחיד מהדמויות שנשאר לגמרי עצמו, וזה כמעט מגוחך.
אני חושבת שנורה בלי פאץ' היא לא ממש נורה.
כי ברגעים שפאץ' היה לידה, היא הייתה הרבה פחות מעצבנת.
אבל שוב, מה שמעצבן בה זה לא הפעולות שלה, פשוט המחשבות שלה.
המונולוג הפתטי שמתרחש לה בראש כל כך הרבה פעמים.
שפאץ' עשה, ופאץ' הוא השטן, והכל בגלל פאץ' - זה מרתיח אותי.
כאילו, ביץ'. עופי מהספר ותני לי להחליף אותך למה הראש שלך התעקם לגמרי.
אבל זו לא אשמתה.
היום, קל לשכוח שלסופר יש אחריות על הדמויות שלו, ואומנם הוא לא אחראי על המילים שיוצאות להן מהפה ועל המחשבות המטומטמות שלהן - אבל עצם זה שנורה כל כך ילדותית כאן אבל לפעמים בספר יוצאת ממנה הדמות החכמה והבוגרת בו - מראה שזו לא הדמות עצמה שמעצבנת, אלא איך שהסופרת החליטה לכתוב אותה.
טוב, התלוננתי מספיק, יש לי עוד מה להגיד על הספר הזה?
עוד דקה חצות, אז התאריך על ביקורת הזאת כבר יהיה ה-17.5.
הנה, בדיוק התחלף ונראה לי שאמרתי את כל מה שהיה לי להגיד.
-
חשבתי לעצמי שזה לא ייתכן שבדיוק בחצות סיימתי להגיד את כל מה שהיה לי להגיד, אז ניסיתי לכתוב עוד דברים, אבל מסתבר שצדקתי ועכשיו כבר 00:17.
אני צריכה לסמוך על עצמי יותר, אם אני מרגישה סיימתי ובדיוק השעון מראה 0:00, או 11:11 ו-22:22 - אז סיימתי.
זה פשוט מעצבן, לפעמים אני לא יודעת אם זה השעון שמסונכרן איתי או אני שמכריחה את עצמי להתאים אל השעון.
בחיי, אני לא יודעת למה אני מנסה לשכנע את עצמי להאמין בצירופי מקרים.
אני מנסה למצוא עוד משהו לומר על הספר בכוח, אבל באמת שאין.
המחשבות של נורה מעצבנות, פאץ' מקסים ואין לי עוד משהו מעבר לזה להגיד.
כן. כשאני רואה כמה קשה לי לומר דברים אחרים, בעיקר חיוביים, כבר אין לי ספק שזה ספר של 2 כוכבים.
הסוף שלו לא ישנה את זה עבורי, הרי כבר קראתי אותו פעם אז אני יודעת לאן כל זה מוביל.
זו הדרך אל הסוף וסגנון הביצוע שלא אהבתי, אז שום דבר שאולי יקרה בסוף לא ישנה את החוויה שלי.
זה כמו לצאת עם מישהו רק בשביל הסיכוי להיות מאושרת איתו בעתיד.
אם אני צריכה לעבור כל כך הרבה, להתבאס ממנו כל כמה רגעים, רק בשביל שבעתיד אני אולי ארגיש כלפיו גם דברים אחרים...
טוב, אני מניחה שזה לא הסגנון שלי.
הסדרה הזאת היא כמו רומן לנערות, ואני מניחה שזו הסיבה שפחות אהבתי את הספר הזה, כי הרומן פה פחות נוכח.
הפרידו בין פאץ' לנורה מהר מדי, והאי תקשורת שלהם לאורך כל הספר נורא מעצבנת אותי.
