ביקורת ספרותית על פרומתאוס אמריקאי - כעת # מאת קאי בירד
ספר מעולה

---

בגילי "המתקדם" ולאור "עברי -הספרותי" בקריאת "קילומטראזים" של ספרים ,נדיר שאני מתוודעת לספר שעושה לי "רוח -פרצים" בראש ,במחשבות ונשמה. והכי מוזר ולא צפוי שזה יקרה מצדו של ספר ביוגרפיה על מדען בפיזיקה. אני ומדעים מדויקים כמו שמן ומים -לא מתחברים ולא מובנים על ידי מקדמה -דנא,מה -לעשות כל אחד ומגרעותיו הוא. קריאת ספר נמשכה שבועיים שזה הרבה זמן מבחינת ההספק הרגיל שלי, אבל, הקריאה בספר הזה הייתה כל -כך מרתקת שאינני מצטערת על אף רגע .

הספר הנו ביוגרפיה על רוברט ,ג'יליוס אופנהיימר,(1904 - 1967),מדען -פיזיקאי תאורטי. כבר בהיותו בן עשרים וחמש, מונה למשרת פרופסור לפיזיקה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, הוא עסק במכניקת הקוונטים וחקר את התנהגותם של חלקיקים. אופנהיימר או בשם החיבה -"אופי" -היה אדם ופיזיקאי מורכב .היו לו תכונות כריזמטיות של מנהיג ואסתטיקן שנטה לחוסר בהירות בחברת תלמידיו והקולגות שלו,היה מדען מבריק ואדם נאיבי, תומך נלהב בצדק חברתי שהמיט עליו אסון בהמשך הקריירה שלו,יועץ בלתי נלאה לשני נשיאים לממשל ,לקונגרס, ולצבא. בן -זוג אוהב אבל לא נאמן,אב-אוהב אבל רחוק מלהיות בקשר טוב ותומך עם שני ילדיו.

בתחילת שנות ה-30 -40 נודע לממשל ולמקורות המודיעין של ארה"ב שמדענים גרמנים {שהיו חבריו וקולגות שלו ללימודי פיזיקה בשנות ה-20 בגרמניה }פיצחו את הנוסחה לביקוע האטום -דבר שמוביל לאפשרות יצירת פצצה אטומית .הרעיון -כי בידי הנאצים יהא סוג של נשק כזה אשר יכריע את גורל המלחמה ,יאפשר את כיבוש כל אירופה ויאיים על ארה"ב,רעיון שכזה -היה בלתי נסבל בעיני הממשל האמריקאי . אופנהיימר נעתר לעמוד בראש פרויקט - "מנהטן" מהבחינה המדעית ויישומה בפועל צד בצד עם גורמי הצבא. "אופי"-ראה בכך אפשרות אישית מצידו למצוא עזרה בפתרון כלשהו לגורלם של יהודי גרמניה שחלק מבני משפחתו המורחבת נלקחו אל המחנות {הוא בא ממשפחה יהודית ,אבל ללא מודעות לדת,אם כי סבל מהפלייה בלתי רשמית מצד ראשי- האוני' בארה"ב שלא רצו לקבל אותו כפרופ' בשל היותו יהודי}ולמצוא צדק לאומי וחברתי לעוולות הנאצים ולכיבוש המתפשט באירופה ,כאשר חלק מחבריו המדענים נאלצו לברוח בדרכים לא דרכים ולהגיע לארה"ב .

פרויקט "מנהטן" התבצע בין השנים 1942 - 1945,במדבר בניו -מקסיקו,במקום שהתפתח לעיר קטנה ובה חיו פיזיקאים, מהנדסים ,טכנאים ובני משפחותיהם בשם -"לוס -אלאמוס " ואופנהיימר בראש - הוא היה המנהיג ללא עוררין שם .

לקרוא את האירועים ב"לוס -אלאמוס" בתקופה הזאת מבחינה מדעית ,מדינית,צבאית וחברתית היה מבחינתי מהחלקים המדהימים בדינמיות שלהם בספר .

ב - 16 ביולי 1945, בוצע באתר -הניסוי הגרעיני הראשון – "ניסוי -טריניטי" {ע"ש השילוש הקדוש מהספר- "בהגאוואד -גיטה", לדת ההינדו :בראהמה בורא,וישנו השומר על הבריאה,ושיווה ההורס ".אופנהיימר לא סתם בחר את השם,
כיוון והספר הזה ליווה את חייו והשפיע על שקופותיו},הניסוי התקיים במטרה לבחון את יעילותה של הפצצה החדשה בטרם ייעשה בה שימוש צבאי במלחמה .
עוצמת הפיצוץ בניסוי הייתה שקולה לכ-20 קילוטון TNT.

התגובות הראשונות של אנשי צוות הניסוי היו של הפתעה, שמחה והקלה, אך עד מהרה פינתה האופוריה את מקומה לפיכחון קר. אופנהיימר משהבין את עוצמת ההרס הטמונה בפצצה, עלה במוחו שוב ציטוט מתוך הספר "בהגאוואד גיטה" האומרת: "Now I am become death, the destroyer of worlds" (בתרגום חופשי: הנה הפכתי למוות, הייתי למחריב העולמות). אחד מעוזריו אמר: "Now we are all sons of bitches".

http://www.youtube.com/watch?v=x39eRJA1aVU


בשלב זה של התקופה -גרמניה כבר הייתה מובסת והמלחמה מולה הסתיימה ,אבל בממשל הצבאי והמדיני האמריקאי היה ברור כי הם רוצים בפצצה כדי ליצור לארה"ב עמדת בכירות מדינית וצבאית בעולם . המלחמה מול יפן נמשכה בשלב זה .
אופנהיימר וחלק מחבריו המדענים העלו רעיונות ,מחשבות ואמירות מול הממשל /הצבא להפסיק את הפרויקט אבל זה כבר לא היה בשליטתם.
המדענים יצרו "מפלצת-מלחמתית" שתשנה את גורלות עמי- העולם שאין ממנה חזור ,אבל הם כמדענים הוסטו הצידה מבחינת"הכושי עשה את שלו".אופנהיימר עצמו נקלע למצב -רוח עגמומי וקודר כי הבין שאין הדבר בשליטתו עוד ,אולם כשבירר מול הצבא והממשל לגבי הקורה ביפן -הוא הוטעה ולא ידע כי בשלב הזה כבר מתקיימים מגעים בין שתי המדינות על כניעת יפן ,אבל היפנים רצו לשמר את כבודו של הקיסר בהסכם הכניעה הזה ,עובדה שעליה היה מו"מ באותה תקופה. על רקע חוסר ידיעתו של אופנהימר לגבי המו"מ עם יפן בנקודת הזמן הזאת ובמקביל על הרצון הבלתי-נלאה של הממשל והצבא להטיל את הפצצה בכל מקרה למען יראו ויראו אומות העולם ולהשיג בכך את בכורת ארה"ב,ראה אופנהיימר נחיצות בהטלת הפצצות על הירושימה ובנגסאקי.
שנים לאחר מכן החזיק בדעתו ואמר לכל מי שרצה לשמוע שהטלת הפצצות הללו לא היו כורח המציאות. מצמרר!!!

כשקראתי בשלב הזה את הספר הבנתי שפשוט הפצצה האטומית "חיפשה לה בכל מחיר" כתובת להטילה: בפעם הראשונה על גרמניה הנאצית ,אח"כ -יפן,ואח"כ -להפחיד את רוסיה הקומוניסטית של סטלין,וכל זאת בעידודם של ראשי הצבא האמריקאי .איזו מחשבה מחרידה !!!!

לאחר המלחמה, עבד אופנהיימר בוועדה לאנרגיה אטומית של ארצות הברית והיה מהאנשים הבולטים והמשפיעים על כל זרועות הממשל :מהנשיאים ועד אחרון המדענים בתחום.
משהפנים אופנהיימר שהוא הולך -שולל ע"י הממשל על כל זרועותיו לגבי -יפן,הוא החל להתנגד ציבורית ומעשית לפיתוח של-פצצת המימן. הן משיקולים פרקטיים - הוא פקפק באפשרות לבנות מתקן כזה - והן משיקולים עקרוניים - הומניטריים, בהיותו מזועזע מהתוצאות ההרסניות של הפיצוצים הגרעיניים בהירושימה ובנגסאקי.

על רקע התנגדותו הזאת ופעילותו הציבורית הבלתי -נלאית להביא לצמצום כמות ייצור פצצות - האטום ולמסד מערכות מידע בין ארה"ב לבריה"מ על בסיס העברת מידע באופן גלוי וכן בתחום הגרעיני, ועל רקע שנות ה-50 בארה"ב -בתקופת מקארתי, החלו גורמים אישים וממשלתיים לנסות להאשים את אופנהיימר בריגול למען בריה"מ והעברת סודות גרעין עוד מהתקופה בה עמד בראש פרויקט -"מנהטן".
אופנהיימר היה מודע לשינוי הרוח הממסדית כלפיו לאור ההיסטוריה האישית שלו. כשהיה סטודנט וגם פרופ' בשנות -20 חבר לארגונים שהזדהו כקומוניסטים פעילים ואוהדי -קומוניסטים והשתתף בכנסים חברתיים ובמתן תרומות כספיות אם כי לא באופן גלוי. אולם מעולם לא היה לו כרטיס-חבר של המפלגה הקומוניסטית. במשך כעשור שנים בין שנות ה-40 וה-50 אופנהיימר היה נתון למעקבים צמודים ,לציטוטי טלפונים בכל מקום שחי ועבד של סוכני -FBI בראשות הובר .
אופנהיימר היה מודע למעשים הללו אבל קיווה שפרסומו האגדי והשפעתו הגדולה בקרב הממשל והקונגרס -ימנעו להביאו למצב של נאשם בריגול. הוא המשיך בפועלו הציבורי לצמצום הנשק הגרעיני ולאי פתוח פצצת -המימן .אבל אופנהיימר טעה ובגדול !!
בינואר 54 נעשה לו שימוע ציבורי,שבמהלכו הדרדר מצבו הנפשי ופיזי. בסופו של התהליך הגיעה הועדה להסכמה כי הוא אומנם אזרח נאמן לארה"ב אבל הנו מהווה סיכון ביטחוני ,ומשכך נשלל ממנו הסיווג הביטחוני לעסוק בתחום הזה .

החלק הזה של קדם- השימוע ,השימוע ולאחריו בחיי אופנהיימר ,התככים, השקרים,המעקבים וסגירת הטבעת עליו היה - מהמדהימים והמרתקים בספר והוא כולל תמלילים אותנטיים מהועדה.

אופנהיימר -מהמדען בעל ההשפעה מספר אחד במסדרונות הממשל הפך להיות מוקצה עד אי- קבלת משרת- לימוד באונ' מסוימות, ומהבחינה החברתית בחוגים מסוימים. אולם מעמדו בקרב רוב המדענים נשאר כפי שהיה .

רק בשנות ה-60 בימי ממשלו של הנשיא ג'ונסון -קיבל אופנהיימר רהביליטציה מחודשת למעמדו ולחלקו ההיסטורי בתחום הגרעין בארה"ב ובעולם . אבל זה היה מאוחר מדי,אופנהיימר היה כבר אדם חולה ,שבור נפשית וגופנית .

מה אהבתי בספר הנהדר והמרתק הזה ?
ראשית- אישיותו המיוחדת של אופנהיימר. את דמותו הרב גונית,את תהפוכות חייו וגורלו: בעיני הליברלים הוא הפך לקדוש מעונה הנודע ביותר בתקופת ציד- המכשפות של מקראתי,סמל השנאה נטולת העקרונות של חוגי הימין.
בעיני המדענים הוא היה "סמל הטרגדיה של המדען הגרעין המודרני" ולא רק בשל הדרתו ממשרתו וממעמדו ,אלא גם בהיותו חלק מ"טרגדיה -יוונית" של אדם אשר מצא את נוסחת פצצת האטום והבין את השלכותיה הנוראיות על היקום האנושי.
חבר מדען דימה את אופנהיימר לפאוסט של גתה - שניסה להתמקח על הברית שכרת -ונכרת בשל כך. שכן אופנהיימר הוביל את הניסיון לשחרר את כוח האטום ,אבל כשביקש להזהיר את בני -עמו מהסכנות ,כאשר רצה לרסן את תלותה של אמריקה בנשק הגרעיני ,הטיל הממשל ספק בנאמנותו והעמיד אותו למשפט.

חבריו שיוו את השפלתו הציבורית לגורלו של גלילאו גלילי שנשפט ב-1633 ע"י הכנסיה החשוכה של ימי -הביניים .
אחרים ראו במשפט את התעוררות רוח -הרפאים האנטישמית והזכירו את דרייפוס .

בעיני אויביו הפוליטיים הוא היה קומוניסט שלא יצא מהארון,ושקרן מוכח .

הביוגרפיה הזאת התגבשה ונכתבה במשך 25 שנים ,לאחר מותו של אופנהיימר . המחברים מציינים כי בהחלטתם לתת את שם הספר :"פרומתאוס אמריקאי",הם כיוונו למעשהו של פרומתאוס אשר גנב את האש והעניק אותה לבני -האדם .כך להבנתם, אופנהיימר, העניק למין האנושי את אש -האטום ,אבל אח"כ כאשר ניסה לרסן אותה ,כאשר חיפש דרך להחדיר לתודעת האנושות את סכנותיה הנוראיות,קמו השלטונות בזעם כמו זאוס להעניש אותו באמצעות שלילת הסיווג הביטחוני שלו .

"רוח -הפרצים" שחדרה למחשבותיי הייתה בשאלה מהי הרלוונטיות למדענים שלנו ולפצצה ?!עד כמה הם חרדים ומוקעים מהממסד במידה והם משמיעים "מחשבות כפירה"?!
עד כמה רבה השפעתם אם בכלל, על השלטון ומנהיגינו השונים באמירתם לשלילה או לחיוב לנושא ? נכון, זה לא אחד לאחד באשר לאופנהיימר -אבל המחשבות עברו במוחי כל הזמן בזמן קריאת הספר.

התרגום הנה מעשה -ידיה של רחל אהרוני והקריאה בספר קולחת ,שוטפת ובהירה ,ועל כך מחמאות רבות שלי כקוראת .

אהבתי יותר את עטיפת ספר בהוצאה באנגלית-בתמונת הפורטרט הפשוטה כל-כך והידועה של אופנהיימר שצולמה ע"י אלפרד אייזנסטאדט. תמונת פורטרט ישירה ועוצמתית .
בעטיפת הספר בהוצאה העברית נראה כאילו נעשה ניסיון "להאכיל בכפית" את הקורא -בשביל מה היה צריך את תמונת המחשת הפצצה בחצי התחתון של העטיפה?! וכי מישהו לא יודע מי אבי הפצצה האטומית?!,אפשר היה להסתפק בתמונת פורטרט כזאת או אחרת של אופנהיימר.

להוצאת הקיבוץ המאוחד -מגיעה מחמאה גדולה מבחינת הקוראים הישראלים,שנזדמן לנו -להתוודע לאישיות מיוחדת במינה-אופנהיימר ,לאירועים של פעם בהיסטוריה המודרנית -פיתוח פצצת האטום ,ולתקופה מרתקת ומזוויעה בארה"ב של מקראתי שבה הועלו על מזבח -הפחדים אנשים על לא עוול בכפם.

» ביקורות נוספות של חמדת
» ביקורות נוספות על פרומתאוס אמריקאי - כעת #