מי היה אבי פצצת האטום רוברט אופנהיימר? גיבור ומושיע, שהעם האמריקאי
העריץ והעלה על נס? או בוגד וסיכון בטחוני, שהעם האמריקאי שנא והעלה
על המוקד?

אופנהיימר היה מדען מבריק שהוביל את בניית הפצצה בהא הידיעה - זו
שהשמידה את הירושימה ואת נגסקי, וחוללה מהפכה ביחסי הכוח בעולם;
פרומתאוס של אמריקה, שעמד בראש המאמץ האנושי לחלץ מהטבע, למען
ארצו, את אש השמש הכבירה. אבל עם תום המלחמה, השמיע אופנהיימר
דברים נבונים על הסכנות הטמונות באש הזאת, ועל התועלת הפוטנציאלית,
כך קיווה, העשויה לצמוח ממנה. אחר–כך, כשהיה קרוב לייאוש, השמיע דברי
ביקורת על ההצעות ללוחמה גרעינית שאומצו על ידי הצבא. "מה אפשר
לחשוב על ציוויליזציה”, אמר, "שראתה תמיד במוסר חלק מהותי בחיי אדם,
]אבל[ על תחזית השמדה מוחלטת כמעט של בני אדם לא הייתה מסוגלת
לדבר אלא במונחים כלכליים ובמושגי תורת המשחקים?"

הביוגרפיה המאלפת של אופנהיימר, יצירת מופת בתחומה, פרי של 25 שנות
מחקר, מאות ראיונות, עיון באלפי עמודים של מסמכים, וכישרון כתיבה
ספרותי, היא סיפור של אדם מיוחד ויחיד בדורו – מדען שאפתן, פורץ דרך,
איש מעשה, וגם איש אשכולות, בעל חוש מוסר וביקורת, שאת צפונות לבו
ורגשותיו ביקשו המחברים לגלות. אבל כפי שכותבים המחברים, קיי בירד
וג'יי מרטין שרווין, זהו גם דיוקן מורכב של האומה האמריקאית ושל יחסיה עם
נשק ההשמדה ההמוני: "סיפורו של אופנהיימר מזכיר לנו כי זהותנו הלאומית
קשורה קשר אינטימי בתרבות הגרעין. 'הפצצה קיימת בתודעתנו מאז 1945 ',
ציין א. ל. דוקטורוב. 'תחילה היא הייתה הנשק שלנו, אחר–כך הדיפלומטיה
שלנו, ועכשיו הכלכלה שלנו. כיצד נוכל לצפות שמשהו בעל עוצמה מפלצתית
כזאת לא יהיה מרכיב עיקרי של זהותנו? הגולם הגדול שיצרנו נגד אויבינו הוא
תרבותנו - תרבות הפצצה - הוא הגיוננו, הוא אמונתנו, והוא חזוננו”.