פאבלו <mark>נרודה</mark> (1904-1973), זוכה פרס נובל לספרות ב-1971. מקבץ שירים זה יצא לאור ב-1966. מדובר ב-39 שירים שכולם מתייחסים לתקופה ש<mark>נרודה</mark> חי בבית שבו גר באזור נידח על חוף הים.
הבית שאליו מתייחס הספר ממוקם באיסלה נגרה, אחד משלושת בתיו של <mark>נרודה</mark>, בנוי על גבעה קרובה לים. הבית, שנבנה ב-1938, שימש אותו לכתיבת יצירותיו הגדולות ושימש אותו כמקום מקלט.
אני מאוד אוהב שירת נופים וטבע ולכן רוב השירים כאן מאוד דיבר

"זכרתי אותך ונפשי
חנוקה מעצב שאת מכירה בי".

"אמת, לא עוד אוהבה, אך אולי עודי אוהב.
מה קצרה האהבה, מה ארוכה השכחה".

מילים מרהיבות.
שזורות ב-אמת, כאב, עצבות, פשטות, יופי וכנות.

אלו מילותיו של <mark>נרודה</mark> לאורך כל ספר שירים הנ"ל.
בצורה מופלאה ונובנה הוא כותב ומצייר עולם ומלואו.