ביקורת ספרותית על אישה (אשה) שבורה מאת סימון דה-בובואר
ספר טוב

---

לא קל לקרא ספר כזה, ובאמת כמעט הנחתי אותו אבל לא ממש יכולתי לעזוב. הספר כתוב כשלושה קטעי יומן אישיים של נשים שונות, אך שלושתן לא ממש הצליחו להתמודד עם אכזבה בחייהן, עם אשליות מנופצות ועם חיים תלותיים שאיבדו את נקודות האחיזה שלהם. המסר החד משמעי שעולה מתוך סיפורים אלה פונה לנשים שלא בנו לעצמן חיים עצמאיים, קרירה, תחומי עיניין מחוץ לביתן ומשפחתן. הכתיבה של סימון דה בובואר מאד ישירה. היא לא מעגלת פינות ולא עוקפת שום מחשבה או תחושה גם אם אלה מותירים את הכותבת עירומה ולחלוטין חשופה לכל פגמיה הראליים והמדומים רגשיים כפי שאשה מסתכלת במראה (ואולי גם גבר). התפישה המסורתית שכל צרכיה של אישה, החמריים, הרגשיים והנפשיים ימצאו בטיפוח ביתה ומשפחתה לא משכנעת את ס.ד.ב. היא לא מאמינה באהבת נצח ללא תנאי, ולא משלה עצמה שהאהבה לילדים ואהבת ילדים להוריהם יכולות למלא את כל החללים. ולמרות שאין כאן חידוש של ממש בכל זאת עדין היה לי קשה לקרא מילים חדות וחשופות כמילותיה אולי משום שבאיזה מקום עדיין יש דופק ל"אגדה המתוקה" אי שם בנשמתי.

» ביקורות נוספות של pen
» ביקורות נוספות על אישה (אשה) שבורה