ואוו, כבר זמן רב שלא קרה לי כשזה דבר בקריאת ספר:
מצד אחד הספר מותח, מרתק ובא לי להמשיך לקרוא אותו עד שייגמר (או עד שיגיע הבוקר ואאלץ ללכת לעבוד)
ומצד שני הספר כל כך טוב שלא בא לי שהוא ייגמר ואני מכריחה את עצמי לעצור ולשים אותו בצד, שיישאר לי עוד קצת ממנו לקרוא מחר.
אז על מה הספר? קשה לומר. מצד אחד זהו ספר מתח, אך הוא גם סיפור אהבה, סיפור על כתיבה וסיפורו של סופר שאין לו השראה לכתוב ספר נוסף.
אז הגיבור שלנו הוא מרקוס, הספר הראשון שלו היה להיט אדיר ויש לו עוד כמה חודשים עד לרגע בו הוא אמור להגיש את כתב היד החדש שלו למו״ל. הבעיה היא שהימים עוברים ולמרקוס אין שום כתב יד, אפילו לא רעיון.
אז מרקוס מחליט להתייעץ עם המורה הרוחני שלו- הארי קברט. הבעיה היא שהארי יהיה קצת עסוק בזמן הקרוב- בחצר ביתו נמצאה גופתה של נולה, ילדה שהייתה בת 15 כשנעלמה לפני 30 שנה והארי, שניהל איתה רומן, הוא החשוד העיקרי.
מרקוס חושב שהארי חף מפשע וכדי להוכיח את זה הוא מחליט לכתוב את הספר שלו על הפרשה.
הספר כתוב במבנה יוצא דופן- 31 פרקים כשכל פרק הוא גם עצה שנתן הארי למרקוס כשהיה המורה שלו- ״עצות לסופרים. ולמתאגרפים. ולבני אדם.״
ציטוט ששיעשע אותי- ״אהבה זו מילה ריקה, גולדמן! זו קומבינה שגברים המציאו כדי שלא יצטרכו לעשות כביסה!״

מתה על רולינס, לדעתי הוא גאון בתחום המתח והתענגתי על כל הספרים שלו
(אולי מלבד שער השטן, שקראתי בבית חולים אחרי הלידה ומזכיר לי את השהות מורטת העצבים עד ששוב אוכל לראות את התינוק)
גם הפעם הוא לא מאכזב וטווה כמה עלילות במקביל שיפגשו בסוף.
שוב כוח סיגמא - יחידת העילית הכי שנונה ונהדרת- נקראים לפעולה,
וכעת הפעולה מסובכת במיוחד מכיוון שמדובר בבתו ההרה של נשיא ארה״ב שנחטפה.
חברי סיגמא נאלצים לפעול במהירות-יש להם רק ימים אחדים למצוא את החוטפים בשטח ענק-
ותחת לחץ- הם נושאים על עצמם מצלמות ועל כל פעולותיהם משגיח הבית הלבן בשבע עיניים.
גם כשהבית הלבן מחליט לפטר את סיגמא הם מחליטים להמשיך לחפש אחר החוטפים וכעת מתמודדים מול הבית הלבן ומול החוטפים שלא חוסכים במשאבים כדי לסכל את ניסיונות החילוץ.
גם הפעם העלילה נעה בין היסטורי לעתידי, עם נגיעות של מדע ומעבדות מחקר.
בקיצור- ספר מתח מעולה שקראתי בכיף ובנשימה עצורה בערב אחד.
מזהירה- לא לנשים בהריון!!!!! כל השאר? אל תפספסו

אחרי יום שלם שבו לא עזבתי את הספר (אפילו ביקשתי מאדם זר בתחנת האוטובוס להסב את תשומת ליבי כשיגיע האוטובוס שלי- ברגע שהתחלתי לקרוא שקעתי בו מיד) אפשר סופסוף לכתוב ביקורת!
על העלילה בקצרה-
דיי הוא בלש חדש במחלק הרצח, הוא הגיע רק אתמול וכבר ממונה על החקירה החשובה ביותר; רצח של שוטר.
דיי לא כל כך מאמין בעצמו וחבריו לעבודה לא עושים לו חיים כלכך קלים, קצת מקנאים- כי איך ייתכן שהבלש החדש ביותר מקבל את התיק החשוב ביותר?
אבל דיי נכנס לחקירה בשיא המרץ, ואפילו בתור קוראת יכולתי להזדהות עם החששות ותחושת הדחיפות והבהילות.
המותחן מתרחש בלונדון בשנת 1889, רגע אחרי פרשת ג׳ק המרטש. האזרחים לא סומכים יותר על המשטרה, המורל במשטרה לא מרקיע שחקים והרעיון של רוצח סדרתי שלא מזעזע את כולם.
התיאורים ההיסטוריים אמינים ביותר (אולי מלבד השפה שאינה ארכאית, אבל מצד שני זה מקל על הקריאה השוטפת והקולחת) ושיטות הזיהוי הפלילי והנתיחה שלאחר המוות בחיתוליהן- מה שהופך את הספר למקורי ומרתק.
בונוסים- הדמויות אמינות ושונות אחת מהשניה באופי ובדרך המחשבה וכמעט ואין מידע מיותר שלא מניע את עלילת הספר או תורם רבות לתחושת התקופה.
בקיצור- קריא ומהנה מאוד!

הרבה זמן לא קראתי מותחן כה מקורי ומטריד.
טום ת׳ורן הוא הבלש שלנו, והוא בלש נפלא- הוא עוד לא איבד את החמלה שלו כלפי הנרצחים, הוא שותה בלילות ועדיין מצליח לקום פיקח לעבודה, והכי חשוב- הוא לא משתמש בקלישאה ״הייתה לי תחושת בטן״.
בספר הזה לא תמצאו תחושות בטן שגורמות לגיבור לפענח את התעלומה סתם ככה. בספר הזה הבלש יעבוד קשה מאוד- יחפש ראיות ויצביע על עובדות.
אז הבלש הנפלא שלנו נקלע לחקירה- במקומות שונים בלונדון נשים נרצחות.

(להירגע, זה לא ספוילר- את הכל תגלו בתקציר ובפרק הראשון)
לכאורה נראה כאילו שלושת הנשים פשוט מתו משבץ, אבל אחד הפתולוגים גילה משהו חשוד בנתיחה שלאחר המות ועדכן את השוטרים: השבץ הזה היה מעשה ידיי אדם.
לנרצחת הרביעית היה מזל- הרוצח עשה טעות ואליסון הצליחה לצאת מזה בחיים. בערך- כעת היא משותקת- היא סובלת מתסמונת הנעילה.
היא יכולה לשמוע, לראות ולהבין אבל היא לא מסוגלת לתקשר.
כשת׳ורן יוצא מבית החולים הוא מגלה שהעניין חמור יותר משחשב- הרוצח לא עשה טעות. להפך.

הרעיון של הספר מחריד ומקורי, ובגלל זה הוא כל כך מרתק.
זה עוד אחד מהספרים שאי אפשר להניח מהיד לרגע.
אמנם הסוף היה צפוי מבחינתי כבר מאמצע הספר, אבל זה כלל לא פגם בהנאה שלי.
מומלץ!

אני אוהבת את דו בראון, הוא גורם לי לחשוב- זה לא רגיל שספר מתח שולח אותך לגוגל כדי להרחיב את ידיעותיך.
אז נכון, לא תמיד הכתיבה שלו מדוייקת, והרבה פעמים היא מאוד מגמתית כדי להניע את העלילה אבל בהחלט למדתי דבר או שניים.
יש לי המון מה לכתוב על הספר, אבל אני לא רוצה לחשוף את פרטי עלילה. רק אציין שיש בספר חלקים שגובלים בגאוניות וגרמו לי להעריך מחדש את דן בראון אחרי כמה ספרים חלשים.
על העלילה בקצרה- (מעט ספוילר, לא משהו שלא תגלו בעמ 100 וחדי המחשבה ביניכם אפילו בעמ 50)
בספר החדש שלו דן בראון שוב כותב על רוברט לנגדון המומחה לסמלים שאהבנו בצופן דה וינצ׳י ומלאכים ושדים.
הפעם לנגדון מתעורר בבית חולים בארץ זרה, סובל מפציעת ראש ומאמנזיה קלה, הוא לא זוכר מה הביא אותו לשם ואיזה יום היום והמתח בספר נבנה כבר מהעמודים הראשונים כשלנגדון נאלץ לברוח כדי להציל את חייו ממתנקשת.
הוא חובר לרופאה שטיפלה בו כדי לנסות לפענח ציור שמבוסס על ״התופת״, חלק מהקומדיה האלוהית של דנטה.
בין חיפושים, טיולים באתרים היסטוריים והתבוננות ביצירות אומנות לנגדון מבין את גודל הזוועה שאיתה הוא מתמודד-
מישהו מנסה לשחרר וירוס קטלני בעולם כדי למנוע את התפוצצות האוכלוסין הקרבה ובאה. מישהו שמאמין שאם לא ייעשה מעשה כעת,בעוד 100 שנה העולם כולן יסבול מעוני, מרעב, ממחלות.
אנשים ירצחו ויבזזו אחד את השני כדי להילחם על מעט משאבים שנשארו בעולם. (כשקראתי את הספר הזה חשבתי הרבה על אלון וחיבתו (או חששו)לעתיד אפוקליפטי).
למרות התמונה הקודרת לנגדון לא מאמין שמגפה שתשמיד חלק גדול מאוכלוסיית העולם היא הפתרון, אז הוא עושה מאמצים כדי למצוא את המגפה הזו לפני שהיא תתפרץ.
הבעיה היא מובן שמי שתכנן את המגפה לא השאיר פתק עם נ.צ מדוייק של המקום בו הכל יקרה, אלא השאיר מסלול של חידות וסמלים לשם- בדיוק המסלול שלנגדון אוהב. כזה שעובר בין אתרים היסטוריים וארכיאולוגיים, יצירות אמנות היסטוריות וספר קלאסי אחד של דנטה.
הספר הזה מעורר מחשבה, כי על פניו נראה שאנחנו אכן על סף פיצוץ אוכלוסין.
אנחנו מדחיקים את זה וממשיכים להביא ילדים לעולם, לכלות את המשאבים שיש לכדור הארץ לתת לנו, להגדיל את החור באוזון והכל למרות שיתכן שילדנו (או נכדנו, או נינינו) יאלצו להילחם על חייהם בעולם אכזר וקשה מאוד. ייאלצו להילחם על קצת מים, או מעט מזון.

בקיצור- ספר מתח עם קצת ערך מוסף. מקורי, מפתיע, מזעזע ומרתק.

אז סוף סוף סנדמן תורגם!
כשראיתי פרסום על כך שהספר יוצא בקרוב בעברית התנהגתי כמו מעריצה בת 13 של ספייס גירלז(או כל להקה אחרת מודרנית יותר, הספייס גירלז פשוט היו אופנתיות כשאני הייתי בת 13)-כלומר נופפתי בידיים וצווחתי מהתרגשות.
ההתרגשות והציפיה לא הייו לחינם- סנדמן פשוט אדיר.
מדובר ברומן גרפי עם איורים מושקעים מאוד, המלל הגאוני של גיימן ורעיון מקורי ומתוחכם.
החיסרון היחיד הוא שהספר קצר מדי, וכעת יש להמתין לספרים האחרים שיתורגמו.
על העלילה בקצרה-
בשנת 1900 וקצת מסדר כשפים כלשהו מחליט להיות אדון על המוות- לזמן אותו ולכלוא אותו.
משהו בכישוף משתבש ובמקום המוות הם מצליחים לכלוא את מורפיאוס (סנדמן)- מלך החלומות והסיוטים.
הספר עוסק בהשפעות של ממלכת החלומות על בני האנוש, ומה שקורה כשהדמיון והמציאות מתערבבים,
בהמשך הספר מורפיאוס גם מנסה להשתחרר מכלאו ולהשיב לעצמו את כליו האבודים.

זהו ספר שדורש סבלנות- אבל שווה כל רגע
(הרבה זמן לא קראתי קומיקס, וכבר שכחתי כמה מורכבת הקריאה בו)
הוא מותח, מרתק ומעורר מחשבה.
מומלץ בחום!

בחיי שאני לא מבינה מה משך אותי אל הספר הזה, אבל מרגע שאחזתי אותו אמש ועד עכשיו לא הנחתי אותו ליותר מהזמן הנחוץ בכדי לבצע את מטלותיי.
קראתי באוטובוס (פספסתי תחנה ונאלצתי ללכת ברגל), לקחתי אותו איתי להפסקות הסיגריה מהעבודה, קראתי בו בארוחת הצהריים (מפוררת עליו קצת פירורי לחם) ואפילו ניסיתי לקרוא בו בעודי אוחזת את התינוק (לא עובד, אני קוראת והוא קורע)
אולי זה הקיץ שמביא איתו חשק לספרות קלילה, או שאולי פשוט כל אחד צריך מדי פעם לקרוא ספר קליל ומטופש- אבל זה הספר הראשון מאז פרוייקט רוזי שממש הצליח ״לתפוס״ אותי.
העלילה פשוטה מאוד-
אלי מאבדת את בעלה בתאונה טרגית ומרגישה שעולמה חרב עליה ושלא תתאהב שוב לעולם,
במהלך הספר היא מגלה שאחרי האבל הנורא החיים ממשיכים.
אז מה אין בספר?
אין בו אמינות, כי תיאור הרגשות של אלי אחרי שאיבדה את בעלה לא אמין במיוחד,
אין בו עלילה מפתיעה כי מן העמוד הראשון (ואפילו לפני כן, מקריאת התקציר) די ברור מה יקרה בסוף.
ובכל זאת- הספר קולח וקריא להפליא, הדמויות שנונות ומקסימות, והסיפור מתוק וכייפי לקריאה.
מומלץ לכל מי שמחפשת ספר קליל אך לא ממש מטופש, מתאים לים/ לחופשה/ סתם להירגע קצת

גרגור אמור להיות ילד רגיל בן 11, אבל מכורח הנסיבות (אביו נעלם לפני שנתיים, אמו עבדת קשה כדי לפרנס אותם) הוא נאלץ לוותר על הקייטנה ממנה כל בני גילו נהנים בכדי לשמור על סבתו הסינילית ואחותו התינוקת בת השנתיים.
בוקר אחד, כשהוא צריך לקפל את הכביסה, גרגור מבחין שאחותו נופלת לתוך פתח קטן מאחורי מכונת הכביסה, וכמובן בתור המבוגר האחראי הוא מיד קופץ אחריה,
אבל במקום לנחות במרתף גרגור נדהם לגלות שהנפילה נמשכת ונמשכת.
לבסוף הם נוחתים בעולם אחר, עולם שנקרא עולמטה.
בעולמטה יש ג׳וקים ענקיים (שגם מדברים), עטלפים שמשמשים בתור כלי תחבורה, ועוד עניין מטריד-
התושבים שם בטוחים שגרגור הוא המושיע שלהם, הגיבור שעליו מבוססת הנבואה החשובה שלהם,
אבל גרגור שלא השתתף אף פעם בחוג אמנויות לחימה, ובכלל- אין לו שום כישורים נראים לעין מלבד החלפת חיתולים, לא בטוח שהם צודקים.
ובכל זאת כדי לחזור למעלה לאמא שלו, ואולי למצוא את אבא שלו יוצא גרגור למסע מטורף, תוך כדי החלפת חיתולים לאחותו, בכדי להציל את עולמטה.

כמו במשחקי הרעב קולינס שוב יוצרת עולם מרתק, כזה שאמנם לא היית רוצה לחיות בו אבל אתה משתוקק לקרוא עליו עוד ועוד.
הספר מותח, מרתק ומצחיק בטירוף.
מומלץ לגילאי 8-13(אבל לא רק)

ללא ספק הספר הטוב ביותר שקראתי השנה!
על העלילה בקצרה-
דון הוא פרופסור לגנטיקה, הוא גאון אך יש לו תסמונת אספרגר שמבטאת בכך שיש לו יכולות פנומנליות בתחומים מסויימים כגון מדע, בישול ולמידה של דברים חדשים,
מצד שני הוא כישלון חרוץ בתחום החברתי- הוא אינו יודע איך מתנהגים באירועים חברתיים, קשה לו ליצור קשר עם הסטודנטים שלו ואין שום יכולת להזמין בחורה לדייט, או לשרוד דייט.
עקב כמה כישלונות רומנטיים מחליט דון שכדי למצוא בת זוג כדאי לו להשתמש בכישוריו המדעיים ומוציא לפועל את פרוייקט רעיה-
כל המועמדות לדייט יענו על שאלון בכדי לראות אם הן מתאימות לו וכדי למנוע מפח נפש בעתיד.
פרוייקט רעיה אמנם יוצא לפועל אך לא בהצלחה יתרה- אף מועמדת לא עונה על כל השאלות נכון, אז בינתיים דון מקדיש את עצמי לפרוייקט אבא: לעזור לרוזי.
רוזי היא ברמנית שנכשלה כשלון חרוץ בשאלון ועל כן לא מיועדת למערכת יחסים, אבל משום מה דון מעוניין לעזור לה להגשים את החלום שלה ולגלות מי הוא אביה האמיתי.

אני נורא עייפה כי מרגע שאחזתי את הספר (בשעות הצהריים) עד עכשיו לא עזבתי אותו לרגע, לכן לא אכביר במילים:
דון הוא גיבור מקורי, רגיש, חכם, מרתק, מעורר מחשבה, מאתגר ומצחיק בטירוף - וכך גם הספר.
קשה לי לספור את הפעמים בהן צחקתי בקול במהלך הקריאה,
ממליצה לכם בחום לא לפספס את הספר הגאוני הזה.