ביקורת ספרותית על גולדה - ביוגרפיה מאת יוסי גולדשטיין
ספר מעולה

---

ניתן לחלק את הקריירה של גולדה לשתי יחידות לא שוות:
הראשונה מבחרותה ועד לפרישתה לגמלאות .
השניה תקופת היותה לראש ממשלה.
התקופה הראשונה ניתנת לחלוקה משנית מילדותה ועד היותה שרה פעילה בממשלה.
אפשר לתת מספר כותרות לתקופה זו:
א. מיפגש של רחובות ומוסדות ציבור.
כל האנשים שפעלו איתה כמו דוד רמז, דב הוז, זלמן שז"ר, אפילו סורוקה, בילינסון ועוד ועוד, קמים לתחיה ורואים בהם בשר ודם.
ב. כותרת אחרת מתייחסת לאופן שבו בדווים משחקים שש בש: בשתי ידיים, האחת למשחק שלהם והשניה לתיקון רמאויות אצל היריב.
כך התיאור של התקופה אצל גולדה. מצד אחד , פעלתנות ופעילות לקידום מטרות האומה ובעיקר מטרות המיפלגה, וקידום האינטרסים האישיים והמיפלגתיים, בכוח בנחישות ובלי גמישות.ומילחמה באויבים. לעיתים היתה לי הרגשה בקריאה כי בלי אויבים גולדה היתה חסרת חיות.
כמו הרבה מהחברה בתקופה ההיא ( גברים ונשים), גולדה אינה מוותרת על מאהבים רצוי מצמרת המיפלגה וההיסתדרות, כך שפעילות זאת היא הנאה ששכרה בצידה.
בעיותיה נפתרות בצורה אירגונית גם כשזה קשור למוריס בעלה המקורנן וצריך למצואר לו עבודה.
הקריאה לעיתים מותירה רושם כי עיקר פעילותה היא תמיכה ב"אירגון"( מיפלגה, תנועות התישבותיות ועוד) וטיפוח הקשרים האישיים, כך ששאלתי את עצמי , מה בדיוק היא תרמה לכלל שאינו חבר מיפלגה או קיבוץ.
הנסיעות המרובות לחו"ל, על חשבון התנועה, המשפחה ואפילו הילדים, היו לתרומות ל"הפועל הצעיר".
וכאן באה היסתיגות לדברי הקודמים. זאת היתה הנורמה. שרידים ממנה אנו מוצאים היום,( תבדקו את ספקטרום המישרות בקק"ל ובסוכנות היהודית).
והכי חשוב הוא החשבון שהיום באים עם המיפלגות הסוציאליסטיות שנובע בחלקו מאותה אווירה ( כמו הפתקים של ספיר: הנ"ל מאנ"ש).
הפרק השני בחייה כראש ממשלה מאופיין באותם מוטיבים של נחישות, נוקדנית אבל הפעם היא מיצגת את המדינה. לא נעדרים מזה השיקולים המיפלגתיים, אולם, עצמתם ומישקלם פחות.
תקופה זו מאופיינת בחיים צנועים, ביזור סמכויות, לעיתים ללא בקרה עד כדי יצירת מחדלים.
למרות הניסיונות ההסבר של מחבר הספר,גם לאחר קריאת הפרק , אין שום הצדקה להתנהלות גולדה במלחמת יום כיפור. הניצחון הצבאי שלנו במלחמה (והיה ניצחון אמיתי), לא הצדיק את הצעדים שלא ננקטו בפתיחתה.
צריך לזכור את הביטוי התנכי "שמלה לך, קצין תהיה לנו". וגולדה לא לקחה אחריות ואפילו התמודדה בבחירות שאחר המילחמה.
המסקנה שלי : צריך אישיות כמו זו של גולדה במנהיגות. אבל צריך גורם סמכותי כמו בן גוריון לידה כדי שתרוסן.
הספר כתוב נפלא. צריך אורך רוח כדי לקראו כי לעיתים הוא מפורט מדי. ( מה מענין מה אמר ברל רפטור בארוע כזה או אחר?).
מאידך, הספר כתוב גם לחוקרים.
הספר חידש לי וריענן את ידיעותי על התפתחות הישות הישראלית הסוציאליסטית והמדינית בתקופה שלפני הכרזת המדינה.
בנושאים האחרים , הספר טוב.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על גולדה - ביוגרפיה