איתנו זה מתחילקולין הובר5ספר המשך לספר "איתנו זה נגמר", שללא הקריאה של הספר הקודם לא ניתן להבין על מה העלילה. לעומת הספר הראשון, "איתנו זה מתחיל" מתמקד הפעם בשתי זוויות ראייה- זווית הראיה של לילי וזווית הראיה של אטלס. אני בד"כ לא אוהבת סגנון כתיבה כזה אך בגלל אהבתי לסופרת וסקרנותי להמשך העלילה לא הייתה לי ברירה אלא לקבל את הסגנון החדש. חייבת להגיד זה לא גרע מהספר לרגע, אלא אפילו להפך- הוסיף לו והמון! הפעם אנחנו הקוראים זוכים לצלול לתוך המחשבה והרצונות של אטלס ולהכיר קצת יותר בבירור סיפור אהבה מרגש משני צדדי המטבע. הספר פחות מתמקד בדברים הרעים ונותן במה לאהבה יפה חסרת מעצורים. הוא גורם לך להתאהב בדמויות הרבה יותר ממה שחשבת שאהבת אותן מקודם ומשאיר אותך עם כאב של לב שבור מההבנה שאתה צריך להיפרד מהדמויות בגלל שהגעת לעמוד האחרון. בעיני, הספר הזה הרבה יותר טוב מהראשון. הכתיבה שלו יותר ריאליסטית ותואמת את התקשורת האמיתית של בני אדם (ולכל מי שתוהה- קראתי את הספר בשפת המקור ולא בתרגום. כך שהשפה לא יכלה ללכת לאיבוד), הריגוש בו הרבה יותר חזק, הדמויות הרבה יותר בשלות והקו עלילה הרבה יותר מרצה. כמו בכל ספר של קולין הובר, מאוד קל לצלול לקריאה, השפה מאוד נוחה וקלה להבנה, הדמויות מאוד פשוטות להזדהות והעלילה טובה ולא מתאמצת מדי. לסיכום- ספר מצוין, הרבה יותר מקודמו. מומלץ מומלץ מומלץ!
המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה (מהדורה לנוער)מארק האדון14כשהייתי בכיתה ו', חברה שלי סיפרה לי על הספר הזה. אמרה שהיא קראה אותו וזה הספר הכי מוזר שיצא לה לקרוא והיא לא מבינה איך בכלל אפשר לאהוב אותו. בכיתה ט', הלכתי להצגה על הספר וגם לא הצלחתי להבין מי נגד מי, מה קו העלילה ולמה היא ככ מוזרה. לפני שנה, מצאתי את הספר הזה באחת הספריות ברכבת והחלטתי שאני חייבת לקרוא אותו כדי לגבש עליו דעה אישית ולהבין מה ככ מעניין בו שכולם ככ מדברים עליו. אז לאחר שקראתי אותו אני יכולה להגיד לכם שוואו! מארק האדון (הסופר) מצליח להעביר בצורה מופלאה מחשבה של ילד על גבול הספקטרום הסובל מתסמונת אספרגר. אפשר להרגיש את הכאב שלו, האושר שלו, הקושי שלו וכל חוויה שהוא חווה מהנקודת מבט שלו. הקו עלילה אומנם לא הכי מתפתח, ואין איזה מתח עוצר נשימה, אך הידע שאתה צובר במהלך הקריאה והמחשבות שהספר נותן לך שווים את ההשקעה של הזמן שלך בספר הזה. אני אוהבת ספרים שמפתחים אותך ומלמדים אותך דברים חדשים. אחד הדברים היותר זכורים לי מהספר הזה הוא בעיית מונטיהול. מתמטיקה אף פעם לא ריגשה אותי, אבל כריסטופר הצליח להסביר לי את הבעיה המשוגעת הזאת ואני לא מצליחה להפפסיק להתלהב ממנה. ספר שבמהות שלו מאוד מאוד מזכיר לי את "התפסן בשדה השיפון"- הסגנון האהוב עליי. ספרים שגורמים לך לחשוב לטווח הרחוק. לונג סטורי שורט כמו שאומרים, אחלה ספר לאוהבי הסגנון המוזר של הספרים, קצת לא ברורים ועם הרבה מחשבה מעבר. מומלץ ביותר!!
הכול הכולניקולה יון12תקופה ארוכה שלא יצא לי לקרוא ספרים. עבודה, שגרה, טלפון ששואב ובעיקר סדרות. למזלי הגיע כיפור בו עוזבים הכל והיד נמשכת לעבר הספר שקרץ לך הרבה זמן. אתחיל בזה שהתחלתי וסיימתי את הספר באותו היום. דבר שלא קורה הרבה בעיקר לא בתקופה האחרונה. ספר קריא ביותר, שפה קלילה, עלילה מובנת, אהבת נעורים ובעיקר בעיקר מעביר את הזמן בצורה הטובה ביותר. העלילה מדברת על מדלין, ילדה הסובלת ממערכת חיסון חלשה במיוחד, המתבטאת באלרגיות חמורות למרבית הדברים הקיימים בעולם. ילדה שכל החיים גדלה בתוך החדר שלה ללא אפשרות לצאת לעולם החיצון ולגלות אותו. באחד מן הימים, בהיותה בת 18, מגיעים שכנים חדשים מעבר לביתה. מדלין מבחינה בבחור צעיר ומחליטה לעקוב אחריו במבטה עד שמגיע היום בו הם מחליטים להתכתב במחשב. משם כבר סיפור שאני לא הולכת לספר מחשש לספוילרים. סגנון הספר מאוד מזכיר את "אשמת הכוכבים" וזה בדיוק הוייב שהוא נותן לאנשים שמחפשים ספרים בסגנון. להגיד שזה ספר אחד הטובים שקראתי? לא. ספר טוב שמעביר את הזמן בקלילות? לחלוטין כן! נהנתי מאוד אך לא הייתי משתגעת ממנו עכשיו :)
בעיניים ירוקותדניאל טאובה19אני יושבת לי בבסיס ורואה את שותפתי למשרד קוראת ספר לא מוכר בכלל. מתוך סקרנותי ואהבתי לספרים, שאלתי אותה מה זה הספר הזה והאם הוא מעניין. היא סיפרה לי שזה אחד הספרים הטובים שהיא קראה בחיים שלה, ושהיא לגמריי ממליצה לי עליו. לקחתי לה אותה מהידיים והתחלתי לקרוא את התקציר. לא ברור בכלל. מדבר על המחיר של הספר והאם הוא שווה את הכסף. מה?? זאת הייתה השאלה הראשונה שעלתה לי לראש. סובבתי את הספר וראיתי "סיפורו של דור הטינדר והרטלין". שניי הדברים האלה הספיקו בשביל לסקרן אותי ולגרום לי להשאיל ממנה את הספר ולקרוא. העמוד הראשון- שכבתי עם זאתי. העמוד השני- שכבתי גם עם זאתי. העמוד השלישי- אני חושב על אהבת חיי אבל שוכב עם ההיא. אוקיי.. הבנתי על איזה ספר נפלתי. יצא לי לקרוא גם ספריי אירוטיקה, זה לא מפחיד אותי. אני נותנת לספר הזדמנות נוספת וממשיכה לקרוא בתקווה לפואנטה ולהתרגשות בסוף הספר כמו שהיה לשותפתי למשרד. אני קוראת וקוראת וקוראת והופ אני כבר בסוף הספר ועדיין לא מצאתי בו עניין. הספר באמת נורא קליל ונחמד להעברת הזמן אך חסר פואנטה לחלוטין. שום תוכן, שום נקודות למחשבה, שום עיניין. נטו סיפור חיי המין הלא ככ מעניינים של הסופר. דניאל טאובה נורא ניסה להיות אילן הייטנר, ולהעביר איזשהי פואנטה כמוהו, אך לדעתי נכשל ובגדול. רק דבר אחרון נשאר להגיד- אם את רוצים ספר על חיי הרווקות בתל אביב תשאירו את הספר הזה בצד, כי הרבה פואנטה ועיניין לא תמצאו בו.
היינו שקרניםא' לוקהארט4כמו רוב הספרים אצלי בחדר, גם הספר הזה שכב אצלי על המדף הרבה מאוד זמן. השם שלו נורא סיקרן אותי "היינו שקרנים". למה דווקא היינו? למי הם שיקרו? איך הם השתנו? מי הם בכלל? התקציר לא עזר לי בפיצוח השם וגם לא בהבנת העלילה. לא קראתי על הספר שום ביקורות, שום תקצירים ושום גלום. התחלתי לקרוא אותו בלי שום ידע קודם, ואני מודה על זה שלא קיבלתי עליו שום מידע. הספר במילה אחת- יפייפה. בהתחלה אומנם נורא קשה להבין את צורת הכתיבה של לוקהארט בגלל המטאפורות הארוכות והככ מוחשיות שהיא תיארה. "ואז הוא שלף אקדח וירה לי בחזה" קראתי כמה פעמים את השורה הזאת במטרה להבין את ההקשר לסיפור, ורק לאחר כמה פעמים הבנתי שכל התיאורים הככ מוחשיים שהיא כותבת הם בעצם מטאפורות לרגשות ותחושות. הצורת כתיבה שלה ללא ספק יוצאת מן הכלל, מרגשת, וקלה לקריאה. התחלתי לקרוא את הספר ולא ככ מצאתי את הפואנטה בו. לפי הביקורות מאחוריי הספר ראיתי שאמורה להיות תפנית בעלילה, אבל באמת לא ידעתי איך אפשר להפתיע בסיפור הזה. מה אני אגיד לכם? הופתעתי. הופתעתי מאוד. לדבר כזה באמת לא ציפיתי. לגמריי תפנית בעלילה מטורפת. מה לעזאזל?? מה קרה שם?? איך?? למה?? מההה?? כל השאלות האלה הסתובבו לי בראש ולא יצאו. המשכתי לחשוב על סוף הספר הרבה ימים אחריי שסיימתי לקרוא אותו. עד עכשיו הוא לא יוצא לי מהראש. למרות שאתה חושב שהגיבורים לא נכנסו לך ללב ושלא התחברת אליהם, אתה מבין כמה לוקהורט הצליחה להחדיר לך אותם ללב. אחד הספרים היפים שקראתי בזמן האחרון. מלבד העלילה הסוחפת והמטאפורות היפות, נמצאת גם ביקורות על רדיפת בצע. "מי הרג את הנסיכות? הדרקון או אבא שלהן?" מלא נקודות למחשבה ומלא משפטים שלא נותנים לך מנוחה. אין לי יותר מה להוסיף. לגמריי ספר שלא יעזוב אותי עוד הרבה זמן.
חמישים גוונים של שחרוראריקה לאונרד ג'יימס3משום מה החלטתי לא לקרוא רצוף את סדרת הספרים הזאת. אחריי כל ספר בחרתי ספר אחר לקרוא רק כדי להביא לעצמי לנוח מכל ה"וואדפאק" שחוויתי. בדיעבד כשאני חושבת על זה, אני שמחה שבחרתי לקרוא את הספר הזה ככה. אני שמחה שיצא לי "לחיות" עם הסדרה הזאת כמעט שנתיים רצוף. אני שמחה שיצא לי להתענג לאט לאט עם הספרים האלה ולהבין אותם קצת יותר טוב מאלה שקראו מהר. אני לא אשקר ואגיד שאהבתי את הסדרה הזאת מהספר הראשון. לא. שנאתי את הספר הראשון. כריסטיאן היה מגעיל, אנה הייתה סתומה והעלילה? העלילה לא הייתה נוכחת. עם הזמן ועם הספרים הגיעה העלילה והתחילה להתפתח נורא מעניין. התלחתי לקבל תקווה שהסדרה הזאת יכולה להיות טובה. בספר השלישי כבר הבנתי שהתאהבתי. העלילה הייתה מעניינת, אנה גידלה לעצמה קצת עמוד שדרה, כריסטיאן התרכך ונהיה הרבה יותר רגיש ונחמד ולאט לאט גם מושלם. לא חושבת שיצא לי לקרוא לפניי כן ספר שהגיבור הראשי שם ככ השתנה. מהכריסטיאן הסאדיסט, המגעיל, החסר רגש והסגור התפתח כריסטיאן האוהב, הרגיש והמלא שמחת חיים. א ל ג'יימס ניסתה להכניס קצת מתח/ אקשן לסיפור ועמדה במשימה הזאת טוב מאוד. אומנם, המתח היה לרגעים ספורים בלבד, אך זה עדיין הוסיף מאוד לספר והראה שהיא אכן סופרת שיכולה להתפתח בכתיבה שלה לעוד הרבה כיוונים. לסיכום אני רוצה להגיד שהספר הזה נכנס לרשימת הספרים האהובים עליי ונורא קשה לי להיפרד מהסדרה הזאת. וכמו שאני אומרת תמיד: מי שלא אהב את סדרת הספרים הזאת, כנראה הפסיק את הקריאה שלו בספר הראשון.
13 סיבותג'יי אשר8כמו רוב הספרים שאצלי בבית, גם זה שכב הרבה זמן על המדף, עד שיום אחד הוא תפס לי את העין והחלטתי לקרוא. סיפור על ילדה שהתאבדה והחליטה להקליט את 13 הסיבות להתאבדות שלה. ספר מאוד קריא. סיימתי אותו ביומיים- שלושה, מה שבד"כ לא קורה כי אני אחת שאוהבת לקחת את הזמן שלי עם הספרים. אבל הספר הזה ריתק אותי. והרגשתי מחויבת לסיים לקרוא אותו הכי מהר שאפשר. אין בו פרקים ברורים. אני אוהבת לקרוא ספר שיש בו בפרקים ברורים ולא שחילקו את הספר לארועים או לנקודות מבט שונות, זה דיי מעיק עלי ואני לא הכי מעדיפה את הספרים האלה. אבל בגלל שכל עלילת הספר קורת ביום אחד התגמשתי ולא "התעצבנתי" על הסופר שבחר לחלק ככה את הספר (בצורה של 13 קלטות). בגדול אין הרבה מתח בספר (זה גם לא הז'אנר) אבל הספר כן מצליח לשאוב אותך אליו ולגרום לך לרצות להמשיך לקרוא. אני אוהבת ספרים שגורמים לך לחשוב אחריי זה, ומביאים לך איזשהי נקודת מבט חדשה על החיים, ו"13 סיבות" הצליח להביא לי נקודה למחשבה. הוא הראה לי שלא תמיד מה שטריוויאלי לאנשים מסויימים, טרווילאלי לכולם. צריך לשקול כל מעשה שלך ולראות שאתה לא פוגע באף אחד, כי יכול להיות שמה שלך נראה שטותי, לאחר זה נראה כסכנת חיים. המסר בספר דיי ברור, והוא לא להתעלם מאנשים שקשה להם או שמראים סימנים של דיכאון או עצב. אלא לבוא ישר ולהוציא אותם מזה, לא לחכות שכבר יהיה מאוחר מדי. אי אפשר להגיד שהספר השאיר עליי ממש רושם ואני לגמריי לא יכולה להגיד שהוא "וואו" אבל כן שווה לקרוא אותו, הוא נחמד בהעברת זמן- ספר קליל.
חמישים גוונים של אופלאריקה לאונרד ג'יימס1ישר איך שסיימתי לקרוא את הספר הראשון רצתי לספריה לקחת את הספר השני- את הספר הזה. מיד התחלתי לקרוא, וישר בפרקים הראשונים הבנתי שהספר הזה הולך להיות ממש שונה מהספר הראשון. הספר הזה השתנה 180 מעלות מהספר הקודם. המתח המטריף הזה שלא היה קודם, העלילה שהתפתחה במהירות, והלחץ שליווה אותי למשך כל הספר הפך לי את הספר לאחד הספרים האהובים עליי. א ל ג'יימס פשוט שינתה את ז'אנר הכתיבה שלה בצורה ככ דרסטית שאני עד עכשיו לא יכולה להתאושש, מאירוטיקה למתח. הספר הזה הוציא ממני המון רגשות, ברובן שוק ורצון לא הגיוני להמשיך לקרוא. ציפיתי מהספר שיהיה כמו הקודם- עלילה רדודה וחסר מתח אך הוא הפתיע אותי ממש ממש לטובה ופשוט השאיר אותי פעורת פה. בקיצור- אנשים שאומרים שהם לא אוהבים את סדרת הספרים כנראה הפסיקו את הקיאה שלהם בסוף הספר הראשון. המילה היחידה שנשארה לי לומר היא: וואו.
חמישים גוונים של אפור אריקה לאונרד ג'יימס4קצת לפניי ה14 בפברואר 2016 שמעתי לראשונה את השם "חמישים גוונים של אפור". ראיתי את הטריילר ה"סדיסטי" והבנתי שזה הולך להיות הסרט המדובר של החורף. לאחר כמה זמן גיליתי שהסרט מבוסס על ספר וזה רק החלק הראשון מתוך שלושת הספרים הקיימים. אני בדרך כלל לא בן אדם של לראות סרט לפניי ספר, אבל הסרט הזה משך אותי מסיבה לא ברורה והחלטתי לראות אותו עם חברות. התאהבתי בסרט.ראיתי אותו אח"כ אוליי עוד 5 פעמים והתאהבתי בו שוב ושוב. למרות כל התגובות הרעות המשכתי לאהוב אותו. תמיד רציתי לקרוא את הספר אבל איכשהו לא מצאתי את הזמן. בערך לפניי חודשיים לקחתי בפתאומיות מוחלטת את הספר מהספריה, וישר התחלתי לקרוא. הופתעתי לגלות שהספר מאוד שונה מהסרט, יש בו הרבה יותר פרטים, הרבה יותר "תחושה", הרבה יותר רקע ומידע. (ברור בכל ספר זה ככה). הדמויות מאוד עיצבנו אותי במיוחד כריסטיאן גריי "הלא שפוי". התעצבנתי מאוד בספר, כל פרק שהייתי מסיימת הייתי מקללת את כריסטיאן גריי ואת אנה סטיל. אמרתי על כריסטיאן שהוא מזעזע אותי ועל אנה אמרתי שהיא טיפשה ברמה. למרות העצבים, המשכתי לקרוא (כי הסקרנות שלי הורגת אותי) עד הסוף. ישר אחריי שסיימתי לקרוא את הספר, לקחתי את המחשב והתחלתי לראות את הסרט "שהתאהבתי" בו. הרסו. לי. את. הסרט. עכשיו הבנתי למה התכוונו בזה שהסרט היה גרוע. בסרט היו חסרות מלא סצנות חשובות, מלא דיאלוגים חשובים, הרבה פרטים שלא הכניסו/שינו. כמות העצבים שחטפתי במהלך הסרט הייתה הרבה יותר גדולה מהעצבים שחטפתי בזמן שקראתי את הספר. הסרט מהר מאוד ירד לי מרשימת הסרטים האהובים, ונכנס אפילו לרשימת הסרטים השנואים. רק לאחר שראיתי את הסרט בפעם הארונה אני יכולה להגיד שהספר כן היה מעניין ושווה קריאה. אני מאוד סקרנית לגלות מה יקרה עם כריסטיאן ואנה בספר הבא ולכן לא אוכל להגיד שלא אהבתי את הספר, כי אכן, הספר סיקרן אותי.
להיות בת יחידהגלילה רון-פדר-עמית2לא יכולתי שלא להיתקל במבול הביקורות השליליות כאן על הספר.אני יכולה להבין את ההפתעה של נוער שקרא את הספר וכתב כאן ביקורת נסערת על ספר ש(בניגוד לספרים דומים) לא מתחנף לקורא. ובכלל יש כאן רתיעה מסדרת הספרים הזו שיש בה משהו אחר - ולכן אולי לא זכתה להצלחה מסחררת כמו שאר סדרות הספרים של גלילה.אני דווקא מתפעלת בכל ספר נוסף שאני קוראת בסדרה, אולי כי כסופרת בעצמי אני יודעת כמה מורכב לבנות עולם שלם של עשרות ספרים כשכל ספר מתכתב עם הספרים האחרים בצורה מדויקת...הספר להיות בת יחידה בעצם מדבר על נושא הפינוק של הנוער, ולא על השאלה כמה אחים יש לך. ואם הייתי קוראת אותו כנערה - אולי גם אני הייתי מגיבה כמו האחרים בסימניה. אבל זו בדיוק החוכמה של גלילה, לחשוף גם את הצדדים הלא מושלמים בנוער שהיינו: שמקבל כל מה שהוא רוצה, שעסוק כל הזמן במראה החיצוני וברומנטיקה בשקל ושחושב שכוכבי הטלנובלות הארגנטינאיות הם אנשים מושלמים... אבל להסתכל על זה בחמלה כסופרת גם כשאת הרבה אחרי השלב הזה בחיים - זה לא פשוט.היות שכבר חשפו פה את קווי העלילה אפשר להגיד שגל שרביט מתמודדת עם בולמיה, גלילה ממש לא מנרמלת את זה וגם לא הופכת את זה לסיפור דיסני אלא מראה שלפעמים הפרעות כאלה מתפתחות כשהסביבה אלימה ורעילה, ויכולות להתמתן בלי "סיפור הצלחה מרגש על איך יצאתי מהפרעות אכילה למרות שאני עדיין הכוכבת הכי גדולה בארץ! קנו את הספר שכתבתי ויש גם דיסק".לגל יש דמיון עשיר, והיא מדמיינת תמונה רומנטית עם פאבלו מהטלנובלה, תמונה שתכה בהלם את כל הבנות המקובלות שהיא שונאת. בניגוד לתשעים ותשע אחוז מהמתבגרות שזה נשאר אצלן בדמיון - לגל יש הורים שמקושרים חזק בתעשיית הבידור ויכולים להגשים לה את הדמיונות האלה, ויחד עם היותה בת יחידה זה הופך אותם קלים למניפולציות שלה.ובעצם - זה גם סיפור על דור ההורים של המילניאל: הורים שעובדים קשה מדי, ועם הילדים הם זורמים מדי ועסוקים בלפצות. חלק מההפרעות של גל נבעו מכך שהיא מפצה את עצמה בגלידה, ושהיא בעצם מעולם לא למדה דרך אחרת לנחם את עצמה, כי ההורים שלה מרעיפים מתנות ויודעים כל פרט ופרט בבית הספר, וחושבים שזה מפצה על לבלות שעות ביחד עם הילדה שלהם.דווקא ההיכרות עם ירון, ילד שבאמת סובל ומתמודד עם מחלה קשה - מכניס את גל לפרופורציות. זה אחד הדברים שמשכיחים ממנה את הפרעות האכילה ואת הצורך להיות בשליטה על כל מה שקורה בשכבה, ואת האובססיה שיהיה חיזור תמידי של בנים שווים אחריה.מה שכן נכון בביקורות האחרות בסימניה הוא שגל לא מתנהגת כמו נערה בת 15-16 מה שהיא אמורה להיות, אלא יש בה משהו שאינו מפותח רגשית - אולי בגלל פינוק היתר: הדמיון והמציאות פעמים רבות מתערבבים אצלה. היא לא כל כך מבינה את ההבדל בין לפגוש את כוכבי הטלנובלה ליום אחד לבין להיות דמות משמעותית בחיים שלהם, היא גם לא מבינה שאנשים בשכבה בכלל לא מתעניינים בעצות שלה לחיים, ובנאומי ההעצמה שלה.
להיות בת יחידהגלילה רון-פדר-עמית13"היי! את בת יחידה, אולי תקני את הספר הזה? את בטח תזדהי איתו, הוא גם במבצע" אני שונאת לקורא ספרים ולהתאכזב מהםםםם! הספר מתואר בצורה של ילדה בת 7, לא סופרת מקצועית עם תואר. "כאילו ירדתי בכמה קילוגרמים ועכשיו הבטן שלי כלכך שטוחה, והגינס שקניתי פשוט מ-ה-מ-ם, אפילו המוכרת אמרה 'גל! את נראת מדהים!'" גלילה רון פרדר עמית (את רוצה להוסיף עוד אותיות לשם??) ניסתה לתאר מציאות בני נוער, ובמקום זה יצרה סיפור מפגר מנקודת מבט של מתבגרת שמתאהבת בכל אחד, חסרת עמוד שדרה שנשלטת על ידי ילד אחר, ואדם נורא שתוקע סכין בגב לאיש אחר איש. הספר מספר בסך הכל על פרחה שמתלהבת מסדרה ארגנטינאית שמחליפה חברים כל בוקר. בשנייה אחת, נופר- היריבה שלה מאז החטיבה, הופכת ליצור נחמד. בשנייה אחת, ההורים שלה מדהימים ולא מעצבנים וחופרים. עצבן אותי נורא שהיא הפכה את הבולמיה למשהו נורמטיבי, כאילו 'בוקר טוב, בואו נאכל ונקיא. זה לגמרי בסדר!', גלילה יצרה את הרושם שהיא מעודדת אנשים לעשות את זה. הדמויות שטחיות וצבועות, העלילה לא מובנת ומשעממת. לא התחברתי לאף דמות, למען האמת, כולן דפוקות ומיותרות. במשך כל הספר לא הייתה שיחה אחת שריגשה אותי, או שהייתה אפילו טיפה עמוקה. הכל היה שטוח ורדוד, מצטערת, אבל לא ממליצה בכלל.
להיות בת יחידהגלילה רון-פדר-עמית10יש לי קטע כזה, שקשה לי לנטוש ספר באמצע או אפילו בהתחלה. גם אם הוא לא מעניין אותי או לא זורם לי, אני בכל זאת אתעקש לנסות להמשיך ולקרוא אותו. אמא שלי תמיד אומרת לי שהחיים קצרים, ושלמה לי לבזבז זמן על ספר שאני לא רוצה לקרוא? ובאמת, מעטים הפעמים שלא סיימתי ספר - גם אלו שפחות אהבתי. במקרים קיצוניים של ספרים בלתי ניתנים לקריאה עבורי, נהגתי לדלג אל הסוף ולקרוא מה עלה בגורל הדמויות. אבל במקרה הזה, פשוט פתחתי את הספר קראתי קצת קלטתי שהעלילה הגרועה ממשיכה ולא משתפרת לשום מקום ועזבתי אותו. את הביקורת שלי אני אסכם במשפט: גלילה רון פדר צוחקת על הנוער הישראלי שהיא כותבת את הספרים האלה כאילו היא אופה לחמניות, יש לי תחושה שלוקח בין שבוע לשבועיים לכתוב ספר כזה, והנוער הישראלי צוחק עליה ועל הספרים שלה כשהוא קורא אותם. זה לפחות במקרה שלי. אז גלילה, השתוונו - תודה רבה לך על חצי שעה של צחוקים.
להיות בת יחידהגלילה רון-פדר-עמית9אין לי ממש מה להגיד על הספר הזה(בכל זאת רק לפני כמה דקות סיימתי אותו) ספר בסדר,לא ספר מדהים שגורם לך להצטער על כך שסיימת אותו ולא ספר גרוע שלוקח לך חודש לקרוא אותו. אבל מאוד התאכזבתי מהספר(בכלל מאז הספר 'להיות מחונן' הסדרה איבדה חלק מהטעם הטוב שהיה לה),גלילה רון-פדר ניסתה להציג בפנינו עולם שלא כולם נחשפים עליו,עולם של ילדים/ילדות שהם בנים/בנות יחידות. אבל הפעם גלילה רון-פדר לא הצליחה במשימתה(ותכף אסביר לכם למה),עולמה של גל שטחי מאוד(וכשאני אומרת שטחי אני מתכוונת לזה)ורדוד(כל מה שהיא חושבת עליו הוא המשקל שלה,החבר שלה שהיא לא אוהבת וכמה שההורים שלה מלחיצים ומנג'סים)בהמשך אמנם חל שיפור ניכר(אבל גל עדיין נשארה אותה ילדה שטחית ומגעילה שהיא הייתה מתחילת הספר). מאוד עצוב לי שגלילה רון-פדר רואה את הנוער ככה(לא כל בני הנוער חושבים כל הזמן על המשקל שלהם ועל עוד כל מיני דברים,שאני לא רוצה אפילו לפרט אותם) אני לא ממש ממליצה על הספר הזה,אבל אם אתם רוצים תקראו אותו
להיות בת יחידהגלילה רון-פדר-עמית5מזעזע. הדמויות כלכך שטחיות שזה לא יאמן, ואיך שגלילה מציגה את בני הנוער? זה נורא. היא מציגה את בני הנוער כשטחיים, כאלה שלא מבינים כלום מהחיים שלהם. מה זאת הסטיגמה הזאת? מה, כל בני הנוער שטחיים? ממש לא. אבל הסדרה הזאת ממש מציגה את זה ככה. וגל, היא נוראית. היא מתנהגת כמו ילדה בכיתה א' ולא ילדה בכיתה י'. כל המחשבות שלה זה רק על בנים, ואיך נראת או מה היא לבשה או איך להרשים את כולם. איכס. בואו תביאו לי ילדה אחת בכיתה י' שמתנהגת כמו הגל הזאת. עוד משהו שממש הרגיז אותי, שהבולימיה פשוט מוצגת כמשהו שהוא רגיל ונכון. ממש ממש לא. העלילה? משעממת. הדמויות? שטחיות. בני נוער הם ממש לא כאלה. ממש לא. אני לא ממליצה בכלל, ספר שטחי ורדוד.
להיות בת יחידהגלילה רון-פדר-עמית4לפי דעתי הספר לא משהו. באופן כללי- לא הצלחתי להתחבר לאף אחת מהדמויות בסדרה, ובמיוחד לדמות הזאת. היא מאוד שטחית ומאוד "צומי" ואחת שמתייחסת לכל פרט קטן והיא די בכיינית; על כל דבר קטן היא זוללת גלידה והולכת להקיא אותה. לא הצלחתי ללמוד שום דבר מהספר, וקראתי אותו רק כשממש שיעמם לי. אני ממש הצטערתי שקניתי אותו, אז נתתי אותו לבת דודה שלי. אחרי כחודשיים היא החזירה לי אותו ואמרה שהוא לא עניין אותה. אני לא מרגישה צורך להמליץ עליו, אבל בכל זאת- מי שאוהב את הסדרה והצליח להתחבר לכמה מהדמויות, לו אני ממליצה לקרוא. אבל אם אתם בכל זאת רוצים לקרוא, תשאילו מהספרייה.
להיות בת יחידהגלילה רון-פדר-עמית4הספר הזה הוא הספר הכי דפוק שיכול להיות קראתי את כל הסדרה ואהבתי אותה אבל הספר הזה פשוט משעמם ומגעיל בעיני וחבל שהוא נכתב הספר הזה דרדר הרבה בנות שאני מכירה לאנורקסיה אחרי שהם קראו את הספר הזה רק בגלל שהם החליטו שהם גם כמו גל שמנות ותקעו את האצבע שלהם בגרון עד שזה נהיה הרגל לדעתי הספר הזה מיותר במיוחד וחבל שהוא נכתב
להיות בת יחידהגלילה רון-פדר-עמית3קראתי את הספר,ופשוט הזדעדעתי!!! הספר,דבר ראשון,מזעזע. על מה מסופר? על בת יחידה שמתחצפת להוריה? מה זה עוזר לקרב המתגברים? להתחצף להוריהם? לצעוק עליהם? מה? וחוץ מזה-העלילה קיטשית ומכל בעיה גדולה(למשל שיעל התווחכה איתה או על אבנר שכעס עליה) היא טוחנת כמו פסיכית גלידה ומקיאה אחר כך בשירותים.ומה זה נותן בקרב המתבגרות? שמכל שטות צריך לזלול כמו מטורפת ואז לדחוף ת'אצבע עמוק עמוק בגרון ואז להקיא? בקיצור:ספר לא לעניין.אם אתם מעוניינים בספר זה:פשוט אל תקנו אותו!!!
להיות בת יחידהגלילה רון-פדר-עמית0ושוב ספר בסדרה הזאת שאני לא אוהבת, ספר נוראי ממש יופי אז היא למדה לשחק באנשים והיא לא מודה להורים שלה על מה שהם עושים בשבילה כמעט אז מה? אז שוב התאכזבתי מספר בסדרה היא מרגישה שההורים שלה יושבים לה על הוריד למרות מה שהם עושים בשבילה ועל זה אומרים שזה ספר מחנך?! לי נמאס כבר לקרוא את סדרת "להתבגר" ספר לא מומלץ!!! אם אתה מאומץ אז תדע שהספר הזה בטוח לא דומה לך קצת!