יהונתן גפן שייך לזן נדיר של אנשים. הוא מבין ילדים. ממה ששמעתי עליו - סלחו לי על הרכלנות - לא נראה לי שהוא מבין מבוגרים (ביחוד מבוגרות...) ברמה שהוא מבין ילדים. אבל ילדים הוא אוהב ומבין וכותב להם כאילו הוא עצמו ילד, כאילו רק אתמול היה בן חמש. ובגלל היכולת המופלאה הזו, כשאני קוראת את מה שהוא כותב לילדים, אני עצמי הופכת לילדה, מה, שכמובן הוא אנטי אייג'ינג מדהים, ואם הוא רק יכול היה להכניס את הקסם הזה לבקבוק, הוא היה בודאות הופך מליונר...
הוא כותב על המון חוויות שילדים חווים: עצב ושמחה, פליאה והתחדשות וההגיון, מגובה של ילד נראה לגמרי אחרת...למשל:
"...
לָגִ'ירָף
יֵש צָוָאר אָרוֹך.
הוּא רוֹאֶה עָנַנִים
בִקְצֵה הָעוֹלָם,
וּמָכְרִיז:
"חָבֵרִים
בְעוֹד חוֹדְשָיִים
יֵרֵד פֹה גֶשֶם".
מִגוֹבָה שֶל גִ'ירָף כוּלָנוּ נִרְאִים נְמוּכִים.
וְהָבְעָיוֹת הָכִי גְדוֹלוֹת שֶלָנוּ הֶן רָק נְקוּדוֹת קְטָנוֹת בִשְבִיל גִ'ירָף."
רוב השירים בספר הזה זכו למנגינות שמוכרות לכולם. לביצועים משובבי נפש, שאנחנו יכולים לזמזם בלי לשים לב למלים. אבל מי ששם לב למלים פוגש חוכמה באריזות קטנות, ויוצר שאינו מזלזל באלה שהוא כותב להם - למרות שהם נמוכים וחסרי חשבון בנק או כרטיס אשראי.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
