ביקורת ספרותית על הילדה שנשארה לבדה מאת ליסי רוזיה-פונטין
ספר בסדר

---

זה ספר מהסוג שגורר שאלות. הן מתחילות כבר כשרואים את הכותרת: "הילדה שנשארה לבדה". בת כמה היא אותה ילדה? לכמה זמן נשארה? וכמובן החשוב מכל - למה לבד, ולא עם מבוגר אחראי? לפחות על השאלה הראשונה אין מענה מספק. בגוף הספר נאמר שהילדה בת שש. לאור כל מה שקורה אחר כך ולאור התפקוד שלה - לחלוטין לא סביר. על הכריכה האחורית כתוב שהיא בת עשר, וזה כבר סביר יותר.

למה נשארה לבד? כי היא בת במשפחה שהיום היתה נקראת משפחה יחידנית, אימה גידלה אותה לבד, והלכה לחפש עבודה. היא אמנם מינתה שכנה שתהיה איתה ותעזור לה בחלק מהזמן, אבל השכנה קיבלה הודעת חירום ונסעה רחוק בלי לחשוב הרבה ובלי לחפש סידור. הלאה. האמא חשבה שהיא הולכת ליומיים שלושה, אבל התעכבה בדרך, ולכן הילדה נותרה לבד ימים ארוכים, ובלי ידיעה.

זהו סיפור מעולם אחר, ממציאות שונה לחלוטין. עולם בלי טלפונים ניידים, בלי טלפונים בכלל. הפרסום נעשה בעיתון, התקשורת - במכתבים ומברקים, התנועה - ברגל או ברכבת ציבורית. כך נוצר מצב שבו ילדה נשארת לגמרי לגמרי לבד. עוזר לה החבר שלה, בן גילה. זקן מוכר ציפורים שהוא רווק וערירי (תארו לכם מישהו היום שהיה מכניס אדם כזה בתור "האיש הטוב" שעוזר לילדה ולא מנצל אותה מינית, למשל). במסגרת מנוע העלילה, יש הרבה אומללות בעסק. שוערת הבניין מתעללת בה ומבקשת את הכסף שחייבים לה, השכנות לועגות גם הן, מעלילים עליה עלילות שונות ועוד אומללות רבה מהסוג שמשך ומושך דורות רבים של ילדים לקריאה.

והסוף? כמובן שזה סוף טוב. כל הדברים מסתדרים במקום, האם האובדת נמצאת, השוערת והשכנות הרעות באות על עונשן, והאם מקבלת עבודה ומסתדרת בלי דאגות.

מין יופי-טופי שכזה, אבל חינני מאוד. מציאות שונה (הילדה שלי לא הבינה למה לאמא אין טלפון להודיע איפה היא), אבל גם הילדים של היום מתלהבים מסיפור של ילדה שמסתדרת לבד-לבד בלי המבוגרים האחראים על חייה.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על הילדה שנשארה לבדה