“אבה קובו נחשב לאחד מגדולי הסופרים היפניים במאה העשרים וספר זה נחשב לשיא יצירתו. זה גם הספר היחיד שלו שתורגם לעברית ועל ידי הוצאה קטנה יחסית "גוונים" ותורגם מיפנית על ידי מתרגמת שאני לא מכיר בשם איריס אלגרישי. על העטיפה קטע מציור של סלודור דאלי שלא ברור לי מה לו ולספרות יפנית. הכריכה האחורית מדגישה "קסום, אקזוטי, אבסורדי, חושני". שמעתי רבות על המחבר ועל הספר הזה והיו לי צפיות רבות לקריאה מצויינת ממנו. אספן חרקים בשם ניקי ג'ומפיי שבמהלך כל הספר נקרא בפשטות "הגבר" מגיע בחיפושיו לאיזור נידח ליד חוף ים. בדרכו לחוף הוא חולף על פני כפר קטן ומוזר ולפני שהוא מגיע לחוף הים הוא נתקל בשורה של בתים החפורים בבורות גדולים ומהווים מעין מחסום כדי שהחול לא יגיע לכפר. מתוך סקרנות הוא יורד לאחד הבתים ומוצא שבו גרה אישה אחת, לאחר שיחה קצרה הוא מגלה שהוא לא יכול לצאת מהבור מכיוון שאנשי הכפר לקחו את הסולם איתו ירד לבור, והוא מוצא עצמו כלוא עם האישה בבור. עיקר הסיפור הוא על קורות הגבר והאישה בבור ונסיונותיו להימלט מהמקום עד לסוף המפתיע. העלילה נשמעת מעניינת מאוד ואפילו מותחת, אך לצערי מצאתי את הסיפור חוזר על עצמו, מעייף ואיננו כתוב היטב או שהתרגום לקוי. חשבתי לנטוש מספר פעמים, אך מתוך כבוד לסופר מפורסם זה החלטתי לסיים. אפשר להבין כעת מדוע לא תרגמו ספרים נוספים של אבה קובו לעברית או מדוע לא יצא הספר הזה בהוצאה גדולה יותר. יש ספרים של סופרים יפניים שתורגמו לעברית שהם הרבה יותר טובים והתרגומים שלהם מעולים. התרגומים מיפנית של יעקב רז ועינת קופר הם הטובים ביותר.”

“מורה בודד לקח שלושה ימי חופשה, תלה תיבה מעץ על הכתף, ואז יצא. לחוף הים הגיע ברכבת, ירד בתחנה האחרונה. צעד בחול, חיפש חרק מזן חדש... האיש עצר מלכת, ניגב את זיעתו ותוך כדי העיף מבט על סביבתו. לראשונה נגלה לעין כפר עני, קטן. תושבי הכפר תלו בו מבטי פליאה אבל לאיש כלל לא היה אכפת - לבו היה נתון לחול וחרקים בלבד. אט-אט מדרון החול טיפס מעל גגות בתים, שורות בתים שקעו עמוק אל תוך בורות החול. האיש שקע במחשבות על חול אשר זוחל לכל מקום, ממשיך להיווצר ולא ינוח לעולם, בשקט אך בנחישות הוא נערם, וזרימתו בלתי פוסקת ומקיאה היא מתוכה כל חי - כל-כך שונה החול מן האדם שנאחז תמיד באדמה. השמש כבר שקעה. פתאום הגיע איש זקן, שאל למעשיו בכפר, הציע לו להישאר. ליווה אותו לתוך הבור, לבית שסביבו רק חול. האיש הרים גבה אבל שמח לחוויה כה משונה, ירד למטה בסולם, צעד היישר לבית של אישה. ביום למחרת הוא קם והתארגן, יצא החוצה ו...לבו נדם – סולם החבלים כבר נעלם. האיש אינו מבין איך זה יכול להיות? הלוא אדם בוגר הוא, ומשלם מסים, אזרח בעל זכויות. כיצד זה יתכן שהוא ייפול במלכודות כאילו הוא עכבר חולות? ואיך בכלל קשור הוא לאישה הזאת? והוא זעק במלוא גרונו, כאילו צעקה תעיף אותו החוצה מתחתית הבור, והוא יהיה חופשי ללכת לכל מקום שרק ירצה, בלי לעצור. זמן מה אחר-כך כבר נחלש הזעם, הוא התעשת וגם הבין שאין בזעם טעם - הלא יריב שלו הוא ח-ו-ל!... אם יעשה חושבים, יוכל להשתחרר הוא לחופשי במהרה – רק אם ידבק במטרה... אין מה להתייאש כי זה רק חול. רק חול. וזה הכל... ***** נכתב על-ידי כהוקרה לספר יפני נפלא. אל תשפטו לחומרה - אני לא חזקה בשירה.”

“איזה ספר מיוחד, ממש חונק אותך בחול, כל כך מוחשי.. קוראים ומרגישים את החול בגרון. כמה נורא להיזכר כל פעם, שמי שכובל אותנו בחיים האלה בעצם, זה רק אנחנו. שונה, מיוחד וממומלץ.”

“על בסיס הספר הזה ניתן לצלם סרט מתח:קשה להאמין שזה יכול לקרות לבן אדם, כי כל כך פשוט כל מה שמתרחש. אימא'לה! לא הייתי רוצה ליפול בבור החול שכזה!”

“אבה קובו נחשב לאחד מגדולי הסופרים היפניים במאה העשרים וספר זה נחשב לשיא יצירתו. זה גם הספר היחיד שלו שתורגם לעברית ועל ידי הוצאה קטנה יחסית "גוונים" ותורגם מיפנית על ידי מתרגמת שאני לא מכיר בשם איריס אלגרישי. על העטיפה קטע מציור של סלודור דאלי שלא ברור לי מה לו ולספרות יפנית. הכריכה האחורית מדגישה "קסום, אקזוטי, אבסורדי, חושני". שמעתי רבות על המחבר ועל הספר הזה והיו לי צפיות רבות לקריאה מצויינת ממנו. אספן חרקים בשם ניקי ג'ומפיי שבמהלך כל הספר נקרא בפשטות "הגבר" מגיע בחיפושיו לאיזור נידח ליד חוף ים. בדרכו לחוף הוא חולף על פני כפר קטן ומוזר ולפני שהוא מגיע לחוף הים הוא נתקל בשורה של בתים החפורים בבורות גדולים ומהווים מעין מחסום כדי שהחול לא יגיע לכפר. מתוך סקרנות הוא יורד לאחד הבתים ומוצא שבו גרה אישה אחת, לאחר שיחה קצרה הוא מגלה שהוא לא יכול לצאת מהבור מכיוון שאנשי הכפר לקחו את הסולם איתו ירד לבור, והוא מוצא עצמו כלוא עם האישה בבור. עיקר הסיפור הוא על קורות הגבר והאישה בבור ונסיונותיו להימלט מהמקום עד לסוף המפתיע. העלילה נשמעת מעניינת מאוד ואפילו מותחת, אך לצערי מצאתי את הסיפור חוזר על עצמו, מעייף ואיננו כתוב היטב או שהתרגום לקוי. חשבתי לנטוש מספר פעמים, אך מתוך כבוד לסופר מפורסם זה החלטתי לסיים. אפשר להבין כעת מדוע לא תרגמו ספרים נוספים של אבה קובו לעברית או מדוע לא יצא הספר הזה בהוצאה גדולה יותר. יש ספרים של סופרים יפניים שתורגמו לעברית שהם הרבה יותר טובים והתרגומים שלהם מעולים. התרגומים מיפנית של יעקב רז ועינת קופר הם הטובים ביותר.”

“מורה בודד לקח שלושה ימי חופשה, תלה תיבה מעץ על הכתף, ואז יצא. לחוף הים הגיע ברכבת, ירד בתחנה האחרונה. צעד בחול, חיפש חרק מזן חדש... האיש עצר מלכת, ניגב את זיעתו ותוך כדי העיף מבט על סביבתו. לראשונה נגלה לעין כפר עני, קטן. תושבי הכפר תלו בו מבטי פליאה אבל לאיש כלל לא היה אכפת - לבו היה נתון לחול וחרקים בלבד. אט-אט מדרון החול טיפס מעל גגות בתים, שורות בתים שקעו עמוק אל תוך בורות החול. האיש שקע במחשבות על חול אשר זוחל לכל מקום, ממשיך להיווצר ולא ינוח לעולם, בשקט אך בנחישות הוא נערם, וזרימתו בלתי פוסקת ומקיאה היא מתוכה כל חי - כל-כך שונה החול מן האדם שנאחז תמיד באדמה. השמש כבר שקעה. פתאום הגיע איש זקן, שאל למעשיו בכפר, הציע לו להישאר. ליווה אותו לתוך הבור, לבית שסביבו רק חול. האיש הרים גבה אבל שמח לחוויה כה משונה, ירד למטה בסולם, צעד היישר לבית של אישה. ביום למחרת הוא קם והתארגן, יצא החוצה ו...לבו נדם – סולם החבלים כבר נעלם. האיש אינו מבין איך זה יכול להיות? הלוא אדם בוגר הוא, ומשלם מסים, אזרח בעל זכויות. כיצד זה יתכן שהוא ייפול במלכודות כאילו הוא עכבר חולות? ואיך בכלל קשור הוא לאישה הזאת? והוא זעק במלוא גרונו, כאילו צעקה תעיף אותו החוצה מתחתית הבור, והוא יהיה חופשי ללכת לכל מקום שרק ירצה, בלי לעצור. זמן מה אחר-כך כבר נחלש הזעם, הוא התעשת וגם הבין שאין בזעם טעם - הלא יריב שלו הוא ח-ו-ל!... אם יעשה חושבים, יוכל להשתחרר הוא לחופשי במהרה – רק אם ידבק במטרה... אין מה להתייאש כי זה רק חול. רק חול. וזה הכל... ***** נכתב על-ידי כהוקרה לספר יפני נפלא. אל תשפטו לחומרה - אני לא חזקה בשירה.”

“איזה ספר מיוחד, ממש חונק אותך בחול, כל כך מוחשי.. קוראים ומרגישים את החול בגרון. כמה נורא להיזכר כל פעם, שמי שכובל אותנו בחיים האלה בעצם, זה רק אנחנו. שונה, מיוחד וממומלץ.”

“על בסיס הספר הזה ניתן לצלם סרט מתח:קשה להאמין שזה יכול לקרות לבן אדם, כי כל כך פשוט כל מה שמתרחש. אימא'לה! לא הייתי רוצה ליפול בבור החול שכזה!”