ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 21 באוקטובר, 2012
ע"י נצחיה
ע"י נצחיה
הכריכה האחורית מלאה סופרלטיבים, וקצת קשה להבין ממנה על מה הספר בכלל, אז אני אתחיל מתקציר. בסיפור המסגרת נעמי קלר היא רווקה בת 47. היא חסרת משפחה, גם במובן המורחב, ובאופן כללי מנסה להתעלם מהעבר המשפחתי. מה שיש לה זה עמית לעבודה - סופר הומוסקסואל שאיתו הכריזה על קרבה משפחתית (מה-שלא-יהיה המובן של זה), ובמאי הצגות אגוצנטרי ממוצא אירי שהוא נוכח-נפקד בחייה לסירוגין. בניגוד לכל הרגליה הקודמים היא מגיעה לוינה, השנואה עליה עד כה, מפתיעה את האירי, ומגלה את עצמה מחפשת את שורשי משפחתה. כאמצעי מסייע היא פותחת, באיחור של כמעט עשרים שנה, את היומנים של סבתה רות, שגידלה אותה למעשה.
בסיפור העיקרי הגיבורה היא רות שטיין, הסבתא של נעמי, והספר מלווה אותה מאז שנות השלושים בגרמניה, ועד סוף שנות השישים בישראל, על כל התהפוכות והמטען של התקופות והמקומות. כך מתוודעים לעבר חסר השפיות של המשפחה, למשולשים רומנטיים, להורות בעייתית-עד-מזניחה, וכמובן לתהפוכות הפוליטיות בגרמניה, ליחס המזלזל כלפי פלשתינה-ישראל, ולקושי הכללי שחוו הייקים התרבותיים במזרח התיכון הלוהט והלוונטיני. דרך היומנים מתוודעת נעמי לעבר הכואב, זה שעד כה הכחישה והדחיקה בתוקף רב, ואז חוזר קו הסיפור למסגרת שלו.
איך היה? ההתחלה היתה משמימה. כמה וכמה פעמים התכוננתי לעזוב את הספר. אלא שלא היו חלופות אטרקטיביות יותר, וכך נשארתי איתו. לטעמי סיפור המסגרת מיותר למדי, חופר מדי, מתבכיין מדי ובאופן כללי לא מעניין. החל מהחלק השני מתחילים לגלות דמויות עגולות ואירועים מעניינים. כל הדמויות בספר עוברות שינויי אישיות, וזה לא ממש מפתיע בהתחשב בתהפוכות החיים והסביבה. לא כל שינויי האישיות ברורים או אמינים, אבל הספר באופן כללי מחזיק עלילה בצורה טובה, מביא מפנים מפתיעים, ומהווה ראי של תקופה. אפשר לקרוא. לדעתי אפילו שווה קריאה שניה.
4 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
נצחיה
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
אב"פ, תודה על המידע,
אבל אני לא מרואי ההצגות...
|
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
אני לא יודע איך הספר. עוד לא יצא לי לקרוא אותו
אבל מה שכן הוא זכה לעיבוד להצגה במסגרת תיאטרון הקאמרי, יצא לי לראות אותה לאחרונה (לא רעה בכלל).
|
4 הקוראים שאהבו את הביקורת
