“"העבר הוא מדינה אחרת. אנשים שם מתנהגים שונה"

המשפט היפה הזה שחוזר בספר מספר פעמים הוא לדעתי גם זה שהכי מאפיין אותו.
הספר הוא בעצם קפיצה אחורה בזמן של נעמי - בחורה בשנות ה 40 לחייה שהוריה נטשו אותה פחות או יותר כשהייתה ילדה. היא מנסה ,לאחר שמגיעה למשבר בחייה האישיים, למצוא (בפעם הראשונה אולי) קצת תשובות ביומניה הישנים של סבתה שגידלה אותה.

אנו צוללים יחד איתה אל אותו עבר, המדינה האחרת - לשנות ה 30 בגרמניה (עד שנות ה 60 בישראל) להתחלה של הסיפור של סבתה- רות.
הספר פשוט מעניין. כתוב יפה. אתה באמת נשאב לעלילה ששזורה יפה מאוד גם בעלילה העולמית של השואה והקמת המדינה עם התפתחות הרעיון הציוני.

הספר מראה לנו בדיוק את מה שקורה לכולנו בחיים לפחות פעם אחת:
אנחנו עושים דברים בעברנו ולא יודעים להסביר אותם אח"כ. אנחנו לפעמים עושים או אומרים דברים רעים (אתם יודעים, בקטנה, לא רצח או משהו) אפילו שלא מאפיינים אותנו כלל והדרך היחידה לתרץ אותם אח"כ ברבות השנים היא: זה היה לפני מיליון שנה, עזבו אותי...

גם הדמויות בספר הן דמויות עגולות, מתפתחות. רות בעברה כלל איננה מה שהיא בהווה. למעשה כל חייה אח"כ הן מאמץ להסביר את העבר אם לא לעשות תיקון על הטעויות שלו.
מהבחינה הזאת הספר מאוד נגע בי לפחות ולמרות שאני רחוקה מלהתחיל לסכם את חיי ולמרות שאין לי איזה סודות אפלים בעברי אני בהחלט יכולה להגיד שהוא מדינה אחרת.


מומלץ!”

“עדנה מזי"א מוכרת לי משיתופי הפעולה המוצלחים שלה עם ענת גוב ז"ל, אבל למרבה הצער לא הזדמן לי לראות הצגות שכתבה. תכננתי לראות את "רומן משפחתי" בקאמרי, אבל אזלו הכרטיסים, ולכן הסתפקתי לעת עתה בקריאת הספר.

כמי ששורשיה המשפחתיים נעוצים באירופה וכדור שלישי למלחמה ההיא, נשאבתי במהירות לתוך הסיפור. הסיפור מורכב משני סיפורים, סיפור המסגרת שהיה הטוב פחות מבין השניים, והסיפור המשפחתי. סיפור המסגרת הוא סיפורה של נעמי, רווקה תל אביבית בת 47, בת בלי בית, ללא קרובי משפחה. קרוב המשפחה היחיד שהיה לה, אחיו של סבה, נפטר לפני מספר שנים והוריש לה הוצאת ספרים. היא אינה מצויה בקורות משפחתה. האדם הקרוב ביותר אליה היה סבתה שגידלה אותה כמו בת. היא מנהלת מזה שנים רבות מערכת יחסים לא מחייבת עם במאי תיאטרון אירי, בזכות העובדה שהם נפגשים רק מספר פעמים בשנה. חוץ ממנו יש לה ידיד קרוב, הומו, שיחסיהם עלו על שרטון לאחר שהחליט להוציא את ספרו הראשון בהוצאת ספרים אחרת.

הספר נפתח כאשר נעמי נוסעת להיפגש עם הבמאי, "האירי" כפי שהוא מכונה על-ידה, הפעם בווינה, עיר שהיא החרימה עד כה – עיר מוצאה של משפחתה שמעוררת אצלה זכרונות שהיא מנסה להדחיק, על הורים שהתנכרו אליה ועל סבתה שגידלה אותה ונפטרה בצעירותה.

סבתה "הורישה" לה שלושה יומנים וביקשה שהיא תקרא בהם כשתגיע לגיל 30, אבל היא מעולם לא הצליחה להביא את עצמה לקרוא בהם. הנסיעה לווינה הופכת עבורה למעין קתרזיס והיא מחליטה להתעמת עם העבר שלה, לפתוח פצעים ישנים וללמוד על אודות המשפחה שהייתה לה ואיננה עוד. ואז מתחיל הסיפור העיקרי והמעניין.

סיפורה של המשפחה מתחיל בהיידלברג שבגרמניה בשנות ה-30' של המאה הקודמת – שנים שבהן היהודים יכלו עדיין לחיות ברווחה יחסית בגרמניה, אולם לאט-לאט התווספו עוד ועוד חוקים שהגבילו אותם. האקדמיה דחקה אותם החוצה, מקומות עבודה החלו להיסגר בפניהם, ובעוד שחלק ניכר מהם חשבו שמדובר במגמה חולפת ואהבתם כלפי גרמניה לא נפגמה, היו ביניהם תמימים פחות שראו את הנולד. סיפור משפחתה של נעמי הוא גם סיפורה של משפחה יהודית-גרמנית, אבל גם הרבה יותר מזה: סיפור על יצרים, אהבות מוחמצות, אנוכיות ובגידות. זהו סיפורה של סבתה רות, אישה יפהפייה וחזקה שהחיים כפו עליה להתבגר ולהתפכח, אישה שלא ידעה כיצד להיות אם אך הגורל רצה שהיא תהיה זאת שתגדל בסופו של דבר את נכדתה ותחווה חוויה מתקנת. הסיפור מלווה את בני המשפחה לאחר שהגיעו לארץ, ומספר על קשיי ההתאקלמות של היהודים האירופאיים במדינה זרה להם, מדינה חמה וחסרת רחמים.

אהבתי מאוד את הספר. עדנה מזי"א היא סופרת מופלאה. השפה שלה כל כך עשירה ואינטליגנטית, והסיפור הילך עליי קסם. זה סיפור שבו יש רבדים רבים שהופכים אותו לחד-פעמי, למסקרן ולבלתי נשכח. זה סיפור עמוק מאוד מחד, ומאידך הוא אינו מכביד, ואוצר בתוכו את כל מה שאני מחפשת בספר טוב. זה גם ספר מעורר מחשבות, מרגש, מעניין ואקטואלי תמיד. כיף גדול!”

“מומלץ!!!
כתיבה מצויינת, כל מילה במקום, שפה נפלאה, עומק והומור, עלילה מעניינת וסוחפת, וכל אלה בספר אחד שנגמר נורא מהר.
הדמויות היוצרות אמפטיה והתנגדות במקביל, תיאור הקרבות הפנימיים והחיצוניים המוגש ברגישות ובאבחנות כה דקות, ממש תענוג.”

“רומן משפחתי-
ספר נחמד העוסק בגורלה של משפחה בהיידנבורג ובא"י\ פלשתינה של תקופת השואה וקום המדינה. עדנה מזי"א קולחת בשפתה, מרעננת במשלבי הדיבור, בניסיון ההנכחה של התרבות היקית בארץ, אבל מן הצד השני מציגה בפנינו סיפור די טלנובלי, לעיתים צפוי מראש לעיתים קצת נטול היגיון. מעין ספר טיסות עם ערך מוסף, ניסיון קל להביא דמות ראשית לידי דרמות קיומיות בסגנון 'מדיאה' או טרגדיה יוונית אחרת. בסך הכל ספר קריא וזורם ועדיין הרגיש לי שהוא קצת 'ליד', קצת יכל להיות יותר עמוק, קצת יותר חיבוטי נפש והנהרת המצב הבלתי אפשרי של אנשים שחיו באותה תקופה.”