לא קל עם בשביס, הוא טריטוריה אחרת, שונה גם למי שמורגל בקריאת עגנון ונפילים כדוגמתו.
אני בתחילת המסע בארצותיו של בשביס, אבל מסתבר שיש לו את הצורך העז לנתח את הקהילה היהודית ולגרור החוצה ללא רחמים את כל השלדים שלה מהארון.
מקבץ סיפורים זה מציב בפני הקוראים סדרה של מראות שחורות. החסידים משולים לשדים בעלי רגלי אווז, לכליזמרים יש קרניים וכל אלה משמחים נערה יתומה הנאלצת להנשא לאלמן פרוותי מה הפלא שדעתה נטרפת?
על רקע נורמות כמו מתן מלקות ברצועה למי שזכה שתוולד לו בת, אותה נערה מבינה שהיא מובלת לחיים בטירתו של אשמדאי ולכן יולדת לבעלה בו זכר ונפטרת מהעולם.
בסיפור אחר בשביס מתאר אם ובנה בעלי אוזני חמור וכנפי עטלף המסתתרים מאימת בני האנוש, האם מתפללת לכוחות הבריאה שיגנו על בנה מפני מפלצות הזדון והיראה( כן, אנחנו) ונמלטת לחלקת השדים האחרונה שהאדם לא כיסה בחמדנותו.
בשביס מותיר כמה ניצוצות של אור באפלה האנושית , סיפור אהבתם של הדוקטור שדיבר את עצמו כמעט עד מוות בהשראת שפינוזה ובערוב ימיו הוא מתאהב באשה המכונה דובה שחורה ( נחשו למה)ומגלה את כוחה של האהבה.
כל ספר טוב הוא מסע למקום אחר, בשביס פותח שער לעולמות אחרים: " עוד יבוא היום שבו יכבה אורו של היקום..זיכרונם של האדם ותועבותיו לא יהיה יותר אלא חלום רע שטווה האלוהים לזמן מה, לשעה קלה של היסח דעת בלילו הנצחי."
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
