ביקורת ספרותית על רוני ונומי והדב יעקב מאת מאיר שלו
ספר מעולה

---

המשפחה של רוני ונומי היא משפחה מיוחדת, כי ההורים שלהן עובדים בגן חיות. הכל טוב ויפה, אבל בגן החיות אין דוב, ואבא שלהן כל כך רוצה דוב. רוני ונומי נחלצות לעזרה, ומוצאות לאבא שלהן דוב.

אחת הבעיות בספרים לילדים היא שצריך לספר אותם. כלומר, אנחנו כבר מבוגרים, ואין לנו סבלנות לקישקושים תינוקיים. וחוץ מזה, לפעמים הגרון כואב, והספר ארוך מדי ובכלל...
אבל הילדים לא מוכנים לוותר, וגם אם הם כבר למדו לקרוא, הם נורא רוצים סיפור מאבאמא.

מאיר שלו מודע לזה. הוא כותב לילדים, אבל כך שגם המבוגרים ייהנו. לכן יש בדיחות וקריצות שהילדים לא יכולים להבין, אבל המבוגרים ייהנו מאוד.

הספר מלא במשחקי מילים ובפעלים מומצאים, שילדים מאוד אוהבים. בת השבע שלנו לקחה את הספר לקריאה עצמאית. זה לא אומר שהיה לי שקט, כי כל כמה דקות היא באה עם משחק מילים חדש שמצאה בספר, ורצתה לחלוק את ההנאה. בת הארבע ביקשה שאקריא לה והאזינה בדממה. את משחקי המילים לא הבינה, אבל את העלילה ותיאורי החיות כן, והיא מאוד נהנתה.

ציטוט קטן להדגמה:
נומי סופלת חלב ורוני מצה מיץ
כי מיץ אף פעם לא מחליב
אבל חלב מחמיץ.
אמא ונומי ממתיקות בדבש, אבא ממתיק באמא
רוני כף חרדל שלמה מחרדלת פנימה.

כדי להבין את כל תמונה, יש צורך להיעזר בציור של יוסי אבולעפיה. בכלל - הציורים שלו מוסיפים מעל ומעבר לטקסט. הם עשירים בפרטים ובהומור משל עצמו. בת השבע ערכה "מדרש תמונה" כמעט על כל ציור.

חוויה של קריאה, לילדים וגם להורים.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על רוני ונומי והדב יעקב