"המעפילים האלה עם העיניים המבוהלות, אלה ינצחו אתכם. עלובי־החיים האלה, שירדו מן הגרוטאה הזאת – חזקים מכל התותחים שלכם." (לאדמירל הבריטי שפיקד על עצירת אוניית המעפילים ה"פאן יורק", לאחר שהספינה נכנעה לצי הבריטי, עמוד 35).
הספר "אקסודוס: אודיסיאה של מפקד" מאת יורם קניוק, הינו ביוגרפיה אודות יוסי הראל, איש הנודדת, פלוגות הלילה המיוחדות והפלמ"ח ובהמשך מפקד אוניות מעפילים, בהן הספינה "אקסודוס". בעיני זהו ספרו הטוב ביותר של קניוק. הספר מתאר את ילדותו של הרלאל, ימיו בנודדת ובפלוגות הלילה ובהמשך במפעל העפלה. הוא אינו עוסק בשנותיו בחיל המודיעין וב"מוסד", וכן בפעילותו כאיש עסקים ואספן אומנות. בספר נזכרים גם משה דיין, יצחק שדה, חיים וייצמן, אורד וינגייט ועוד רבות מן הדמויות הבולטות של ימי המדינה שבדרך.
הראל נולד בירושלים כיוסף המבורגר. האיש שגילה את הראל וטיפח אותו היה יצחק שדה, עליו כתב קניוק כי: "שדה, נהג לישון ערום, להתעמל לבדו בבוקר ואחר- כך להתרחץ במים קרים; הוא היה מסוגל לדבר שעות על טקטיקה ויכולת העזה ולשלב בדבריו שירה והגות, פרי ניסיון אישי מחייו כלוחם במהפכה ברוסיה ואחר- כך בארץ. וגם ידע לשתוק כמו אבן. להיות חביב ופתוח וגם מכונס בעצמו וסתום במילותיו. בפיקודו, אימצה 'הנודדת' את הקו לפיו קול ירי הנשמע במפתיע בשטח פתוח אפקט הרתעה רב יותר מכפי יכותו הריאלית, ואת הפילוסופיה שהגשם שיורד עליך, יורד גם על האויב. לאומה קטנה, טען, בארץ קטנה כשלנו, אין הזדמנות חוזרת. אין לעם הזה לאן לסגת ממה שאלתרמן הגדיר 'חפירות חייו'. שדה לימד את יוסי וחבריו להאמין שהם אומנם משרתים את העם אך לא יקבלו דבר בתמורה. לא היה תקציב. לא היתה מדינה שתממן אותם." (עמודים 38-39).
הראל היה אחד הראשונים שצטרפו ליחידה החדשה שהקים: "ששדה הרומנטיקן כינה 'הנודדת', שהיתה למעשה האמא והאבא של סיירות צה"ל בעתיד." (עמוד 38). על פעילות היחידה כתב קניוק כי: "בלילות לקח אותם שדה למה שכינה 'כיבוי אורות בכפרים הערביים'. הוא אמר שאין זה הוגן שהיהודים נאלצים להסתתר בבתיהם בחושך, ואילו הערבים יושבים באור ויורים בהם. הוא לימד אותם לארוב לפורעים. לצאת מהפילבוקסים ומהחפירות. יוסי, שכונה בגלל גילו הצעיר ויפי תוארו 'נער השעשועים של הנודדת', צבי ספקטור המהורהר, דמות האב ואיש הספר שבחבורה, עבדו הלוחם הנועז והפראי, יצחק הֶקֶר, השקט והנבון, כולם היו לחייליו של שדה. המשימה היתה לבנות יחידה חכמה, נועזת, מלוכדת, לשמירה על היישובים בסביבות ירושלים. שדה אמר: במקום שהם יבואו אליכם, אתם תצאו אליהם. כוחנו קטן. הלילה מעצים אותנו. הערבי מכיר את האדמה. חוש הגישוש שלו עולה על שלנו. הוא יודע לחמוק. להתחבא. הוא איש מלחמה טוב. הכוח שלנו נעוץ ביכולת ההפתעה, בהתגנבות ובניצול יתרון הלילה. בעיניו היו בני הארץ ילדי- הפלא של ההיסטוריה היהודית, התגלמות גיבורי התנ"ך ללא הגבנון הגלותי. הוא עצמו נראה כבד ומגושם. ראייתו לא היתה טובה. הם יכלו לשמוע אותו מדשדש ממרחק קילומטר. לפעמים נראה כמו משורר שהגיע בטעות. אבל הוא היה להם מפקד במלוא מובן המלה. כשאתה קטן, שינן בפניהם, הֶיה זריז, פיקח ורב- תחבולות ובעיקר, רב- תעוזה." (עמוד 38).
לאחר מכן הצטרף הראל לפלוגות השדה והשתתף במבצע העלייה לחניתה ב 21 במרץ 1938. בימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט הצטרף לארגון "ההגנה" ולחם בשורות פלוגות הלילה המיוחדות בפיקודו של צ'ארלס אורד וינגייט, "הידיד". וינגייט העריך מאוד את הראל והשניים היו לידידים: "באחת הפעולות עם וינגייט, נכנס יוסי לכפר בתוך לבנון, הכוח הותקף ויוסי חיסל יחידה שלמה ברימוני-יד. וינגייט כינה אותו מאז "The Bomber" והציע להעניק לו אות הצטיינות." (עמוד 46). בימי מלחמת העולם השנייה הצטרף לפלי"ם, המחלקה הימית של הפלמ"ח, בין היתר לקח חלק בפעולות החוליה לחבלה ימית כנגד ספינות המשמר הבריטיות. בתקופת ההעפלה פיקד על ארבע אוניות מעפילים: "כנסת ישראל", שתי אוניות ה"פאנים": "עצמאות" ו"קיבוץ גלויות", וגולת הכותרת: "אקסודוס" ("יציאת אירופה תש"ז"). ארבע אוניות אלה הובילו לארץ ישראל כ-25,000 מעפילים, כשליש מן המעפילים שעלו לארץ בתקופת ההעפלה. לאחר מותו אמר עליו חברו, קניוק כי: "יותר משהוא היה ראוי לפרס, אנחנו היינו ראויים שאדם כזה יקבל את הפרס. קשה להאמין, יוסי הראל לא מקבל פרס ישראל, האיש שהביא 25 אלף איש. אני לא יודע אם זה חרה לו, אבל אני מאמין שזה כאב לו." ~ הסופר, ("הארץ", 27 באפריל 2008)
סיפורו של הראל שזור בסיפור המאבק על הקמת המדינה, וקניוק מספרו ביד אומן, תוך שימוש בשפתו המיוחדת. העלילה כתובה כספר מתח. הספר מומלץ בחום מומלץ לקציני צה"ל, חובבי מורשת קרב והיסטוריה צבאית וגם לבני הנוער הרוצים להרחיב ידע. ראוי ורצוי כי הספר אף ילמד בבתי ספר, משום שדרך ספר זה ניתן להיחשף לסיפור ההעפלה, המדינה שבדרך ולדור תש"ח, להישגיו והקרבה הגדולה שגילה. ספר מעולה מומלץ בחום.
הערת אגב. מבורכת בעיני הוצאתו מחדש של הספר, עם תצלומים ובמהדורה מהודרת. נשגב מבינתי מדוע נבחר דווקא יאיר לפיד, אדם שאין לעשייתו (והדבר אינו נכתב בגנותו) דבר עם מפעל ההעפלה ושאר העיסוקים הביטחוניים שבמסגרתם פעל הראל, לכתוב הקדמה לספר (שאף שהיא כתובה היטב, היא בעיני מיותרת). ראוי היה למצוא מחבר אחר להקדמה. כשמדובר באדם ברוך כשרונות וידידים כהראל ז"ל ודאי היה ניתן למצוא מישהו ממכריו (הנשיא פרס למשל) שמתאים יותר לעניין זה.
