ביקורת ספרותית על מאלאדר - סוד הממד האחר מאת ליאת רוטנר
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 5 באפריל, 2015
ע"י <font color=110066>מישהי


היי!
אז קודם כל: הספר הזה ממש ממש יפה ושווה קריאה (שימו לב שזה הספר השני בסדרה.) לא דירגתי את הספר למרות שרציתי, מהסיבה הפשוטה שאני לא בטוחה אם לשים 5 כוכבים או 4...
זה ספר פנטסיה מותח ומעניין ואני ממש נהנתי ממנו ולכן הכי הגיוני שהייתי מדרגת 5... אבל עדיין, היו כמה דברים שדי התאכזבתי מהם, בעיקר בגלל שהיו שם דברים שהשתנו מהספר הראשון, הספר עשה לי תחושה שהסופרת שכחה על מה היה הספר הראשון - כמובן לא את הפרטים המרכזיים, אבל גם פרטים שוליים זה חשוב - ולא היה לה כח לרענן את זיכרונה ולקרוא אותו שוב, וזה גם מסביר למה היא מחקה את הזיכרון לדמויות הראשיות שם..
1. בספר הראשון הילדים נעדרו 6 ימים ובספר השני הזמן פתאום התקצר בחצי.
2. בספר הראשון לגמד המרושע קראו שמדאל ובספר השני הוא הפך לגמדאל.. :0
3. בספר הראשון כולם במאלאדר התלהבו מבני אדם והם היו אורחי הכבוד של הנסיכה וכל המשרתים רצו לדבר איתם וכו' וכו' ופתאום היחס אליהם הפך להיות כאל מסוכנים ואיום של הממד והם חייבים לשמור על זהותם בסוד מאנשי מאלאדר.. כשבספר הקודם זה היה דווקא מאנשי סמאקין.
4. בסוף הספר השני בני האדם התארחו אצל דבליה ואכלו שוקולדים....... איך פתאום יש שם שוקולדים בדיוק?! הרי בספר הראשון הסבירו בבירור שכבר כמה מאות שנים שאי אפשר למצוא שוקולד במאלאדר זה אפילו היה ההימור של התאומים שכך הם זכו בתיבה עם הקמעות שלהם.
5. בספר הראשון אמרו שכדי לפתוח שער ולעבור בין עולמות צריך להיות בדיוק במרכז מאלאדר (איפה שהעץ עם הסנאי) ובספר השני הם פתחו שערים בכל מיני מקומות שונים....
6. עוד משהו שהפריע לי, (זאת לא סתירה מהספר הקודם אבל זה עדיין מפריע לי) היצורים המגוונים במאלאדר אמרו שבני האדם אפלים ויש בהם רוע בגלל המחשבות והרגשות שלהם; של הכעס, הכאב, פחד וכל זה... אבל מה ליצורים במאלאדר אין מחשבות כאלה? אין לאנשים שם עצב? כעס? הרי אפילו לדמויות המאלאדריות בספר היו תחושות כאלה! וגם אם אין להם כח תודעה אנושית יש להם עדיין פוטנציאל להיות רעים ואפלים...
שלא לדבר גם על היחס של גיבורי העל שלנו עם ההורים שלהם. בספר הראשון היחסים היו על הפנים, להורים שלהם לא היה אכפת מהם, חד וחלק. ופתאום מגלים את האנושיות בהורים שלהם.. הם דואגים לילדים שלהם וכמו שהיה כתוב על התחושות שג'ני הרגישה בתוך אמא שלה "אהבה בכמות היסטרית"... ככה פתאום??? אז מיילא זה, נגיד שבספר הראשון פשוט לא פירטו את הרגשות של המבוגרים. אבל הילדים? פתאום גם הם מרגישים להוריהם אהבה וגעגועים וכל זה? משהו פה לא מסתדר לי....
רק לי?
אתם יודעים על מה אני מדברת? או שרק לי הפרטים האלה הפריעו? או שרק אני שמתי לב אליהם?
טוב, אז בקיצור -ממש... כשאומרים 'קיצור' זה בסוף תמיד ארוך.. אז באירוך- חוץ מהדברים האלה שהספר השני סתר מהספר הראשון (נו, אלה מלמעלה..) אני ממש אהבתי את הספר, כך שאם זה היה ספר בפני עצמו כנראה שלא היו לי שום תלונות.. או שבעצם כן? הרי אי אפשר לחיות בעולם שלנו בלי להתלונן, נכון? אולי במאלאדר אפשר או בעולם מקביל אחר. לא יודעת, לא ניסיתי... הספר הזה ממש מרתק ומעניין (נראה לי, אני חוזרת פה על מילים..) הסופרת כותבת ממש טוב ויש לה רעיונות מקסימים (אפילו שהיא קצת שוכחת דברים)וממש מומלץ לקרוא אותו! אם יצאו עוד ספרים בסדרה אני בטוח (בעזרת ה') אקרא אותם בלי שום ספק.
עוד משהו שקצת עיצבן אותי זה בסוף כשתום שאל את החתול (שמשום מה מתגלה רק לו) איזה מהעולמות בעצם אמיתי? מאלאדר קיימת? והעולם שלו? או שבעצם הזמן אצלו הפסיק להתקדם לפני שנה? והאם הוא בחר נכון? והחתול מצידו נשאר מסתורי ולא עונה ברור על שום שאלה. הוא אומר לו שאי אפשר לדעת מה אמיתי ומה לא ושהכל זה בעצם דימיון שום דבר לא קיים באמת ועוד דברים פילוסופיים מעין אלו... ככה שהשאלה נשארת ללא מענה. זה די מעצבן ומבאס אבל אני יודעת שבעצמי לא הייתי יכולה לחשוב על סוף טוב יותר... מתברר שלכתוב בסגנון אחד ולקרוא באותו סגנון גורם לרגשות שונים....
טוב, חפרתי מספיק, וגם אין לי כח לעבור על הביקורת כך שאם יש טעויות הקלדה או דיבור או ניסוח וכל דבר אחר, סילחו לי.
4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נס*כה מהאגד!ות (לפני שנה ו-11 חודשים)
את כותבת מהמם
<font color=110066>מישהי (לפני שנתיים ו-6 חודשים)
נכון. שכחתי את זה.. וגם בספר השני כל הזמן היה כתוב "כישוף השיכחה פג כלא היה", "בבת אחת הוא נזכר בכל מה שקרה" וכו' וכו'
אז למה אחרי זה הם עדיין בקושי זכרו משהו?
matrix (לפני שנתיים ו-6 חודשים)
גם לי זה הפריע... וחוץ מזה, יש סתירה גם בתוך הספר - בכמה פעמים מוזכר שאף פעם לא היו במאלדאר בני אדם, ובפעמים אחרות כתוב שכבר היו שם הרבה בני אדם(וזה גם מה שהיה כתוב בראשון...)





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ