זהו ספר פנטסיה מיוחד מאוד.
אגדה מדהימה ומרתקת.
בקושי הצלחתי להירדם בלילה וזו לא הפעם הראשונה שאני קוראת את הספר הזה..
הספר כתוב בצורה מאוד מעניינת שמושכת את הקורא להמשיך ולהמשיך וכשנגמר לעצום עיניים ופשוט להתמסר להרגשת עצבות מהולה בריקנות על כך שהספר לא נמשך לעולמים, וכמו לכל דבר היה לו סוף..
אבל בתוך כך עונג, שמחה והודיה על שזכינו לקרוא ולהנות מספר כזה מקסים ולא רגיל.
זהו ספר שכל אדם בכל גיל ובכל מקום יכול להינות ממנו.
מומלץ בחום!!

היי!
אז קודם כל: הספר הזה ממש ממש יפה ושווה קריאה (שימו לב שזה הספר השני בסדרה.) לא דירגתי את הספר למרות שרציתי, מהסיבה הפשוטה שאני לא בטוחה אם לשים 5 כוכבים או 4...
זה ספר פנטסיה מותח ומעניין ואני ממש נהנתי ממנו ולכן הכי הגיוני שהייתי מדרגת 5... אבל עדיין, היו כמה דברים שדי התאכזבתי מהם, בעיקר בגלל שהיו שם דברים שהשתנו מהספר הראשון, הספר עשה לי תחושה שהסופרת שכחה על מה היה הספר הראשון - כמובן לא את הפרטים המרכזיים, אבל גם פרטים שוליים זה חשוב - ולא היה לה כח לרענן את זיכרונה ולקרוא אותו שוב, וזה גם מסביר למה היא מחקה את הזיכרון לדמויות הראשיות שם..
1. בספר הראשון הילדים נעדרו 6 ימים ובספר השני הזמן פתאום התקצר בחצי.
2. בספר הראשון לגמד המרושע קראו שמדאל ובספר השני הוא הפך לגמדאל.. :0
3. בספר הראשון כולם במאלאדר התלהבו מבני אדם והם היו אורחי הכבוד של הנסיכה וכל המשרתים רצו לדבר איתם וכו' וכו' ופתאום היחס אליהם הפך להיות כאל מסוכנים ואיום של הממד והם חייבים לשמור על זהותם בסוד מאנשי מאלאדר.. כשבספר הקודם זה היה דווקא מאנשי סמאקין.
4. בסוף הספר השני בני האדם התארחו אצל דבליה ואכלו שוקולדים....... איך פתאום יש שם שוקולדים בדיוק?! הרי בספר הראשון הסבירו בבירור שכבר כמה מאות שנים שאי אפשר למצוא שוקולד במאלאדר זה אפילו היה ההימור של התאומים שכך הם זכו בתיבה עם הקמעות שלהם.
5. בספר הראשון אמרו שכדי לפתוח שער ולעבור בין עולמות צריך להיות בדיוק במרכז מאלאדר (איפה שהעץ עם הסנאי) ובספר השני הם פתחו שערים בכל מיני מקומות שונים....
6. עוד משהו שהפריע לי, (זאת לא סתירה מהספר הקודם אבל זה עדיין מפריע לי) היצורים המגוונים במאלאדר אמרו שבני האדם אפלים ויש בהם רוע בגלל המחשבות והרגשות שלהם; של הכעס, הכאב, פחד וכל זה... אבל מה ליצורים במאלאדר אין מחשבות כאלה? אין לאנשים שם עצב? כעס? הרי אפילו לדמויות המאלאדריות בספר היו תחושות כאלה! וגם אם אין להם כח תודעה אנושית יש להם עדיין פוטנציאל להיות רעים ואפלים...
שלא לדבר גם על היחס של גיבורי העל שלנו עם ההורים שלהם. בספר הראשון היחסים היו על הפנים, להורים שלהם לא היה אכפת מהם, חד וחלק. ופתאום מגלים את האנושיות בהורים שלהם.. הם דואגים לילדים שלהם וכמו שהיה כתוב על התחושות שג'ני הרגישה בתוך אמא שלה "אהבה בכמות היסטרית"... ככה פתאום??? אז מיילא זה, נגיד שבספר הראשון פשוט לא פירטו את הרגשות של המבוגרים. אבל הילדים? פתאום גם הם מרגישים להוריהם אהבה וגעגועים וכל זה? משהו פה לא מסתדר לי....
רק לי?
אתם יודעים על מה אני מדברת? או שרק לי הפרטים האלה הפריעו? או שרק אני שמתי לב אליהם?
טוב, אז בקיצור -ממש... כשאומרים 'קיצור' זה בסוף תמיד ארוך.. אז באירוך- חוץ מהדברים האלה שהספר השני סתר מהספר הראשון (נו, אלה מלמעלה..) אני ממש אהבתי את הספר, כך שאם זה היה ספר בפני עצמו כנראה שלא היו לי שום תלונות.. או שבעצם כן? הרי אי אפשר לחיות בעולם שלנו בלי להתלונן, נכון? אולי במאלאדר אפשר או בעולם מקביל אחר. לא יודעת, לא ניסיתי... הספר הזה ממש מרתק ומעניין (נראה לי, אני חוזרת פה על מילים..) הסופרת כותבת ממש טוב ויש לה רעיונות מקסימים (אפילו שהיא קצת שוכחת דברים)וממש מומלץ לקרוא אותו! אם יצאו עוד ספרים בסדרה אני בטוח (בעזרת ה') אקרא אותם בלי שום ספק.
עוד משהו שקצת עיצבן אותי זה בסוף כשתום שאל את החתול (שמשום מה מתגלה רק לו) איזה מהעולמות בעצם אמיתי? מאלאדר קיימת? והעולם שלו? או שבעצם הזמן אצלו הפסיק להתקדם לפני שנה? והאם הוא בחר נכון? והחתול מצידו נשאר מסתורי ולא עונה ברור על שום שאלה. הוא אומר לו שאי אפשר לדעת מה אמיתי ומה לא ושהכל זה בעצם דימיון שום דבר לא קיים באמת ועוד דברים פילוסופיים מעין אלו... ככה שהשאלה נשארת ללא מענה. זה די מעצבן ומבאס אבל אני יודעת שבעצמי לא הייתי יכולה לחשוב על סוף טוב יותר... מתברר שלכתוב בסגנון אחד ולקרוא באותו סגנון גורם לרגשות שונים....
טוב, חפרתי מספיק, וגם אין לי כח לעבור על הביקורת כך שאם יש טעויות הקלדה או דיבור או ניסוח וכל דבר אחר, סילחו לי.

ספר עמוק מאוד.
מפליא עד כמה שכל מה שכתוב שם נכון.
כולו מלא במשפטים יפים, נכונים ומוסריים.
גם משלים וסיפורים קצרים לא חסרים.
הוא עוזר מאוד בחיים.
מסביר דברים מסובכים שבדרך כלל לא כ"כ מובנים לנו.
בקיצור, שווה מאוד לקרוא את הספר הזה.. לתת קצת אוכל לנשמה.

מי שלא קורא אותו לא מבין כמה הוא מפסיד.
קריאה מהנה :)

הספר מדהים במיוחד.
העלילה מעניינת ומהפנטת.

ספר קצר ופשוט מדהים!

זה טומן בחובו הומור יחד עם תמימות.
הסיפור משלב השקפה ריאליסטית עם דמיון נקי ויפייפה.
מבחוץ נראה כסיפור ילדים ובמבט שיטחי הוא אכן כזה,
עלילה על ילד קטן וחי בדמיונות שפוגש באדם מבוגר שלמד את הריאליות של החיים.
ילד שיקרא את זה יחשוב, 'אה, סיפור חמוד', הילד יגדל ולכשיקרא שוב יבין שזה לאו דווקא ספר לילדים,
זה מאוד עמוק ולא דומה לשום ספר אחר.
המחשבה שבהכרח תעבוד בראשו תהיה, 'איך בכלל קראתי אותו בעבר וחשבתי שהבנתי הכל, כשבעצם לא הבנתי כלום?'

במילים אחרות, זאת השקפת עולם שונה ומרתקת.

ספר שפשוט חובה לקרוא!
קריאה מהנה!!

הספר מדהים במיוחד.
העלילה מעניינת ומהפנטת.

ספר קצר ופשוט מדהים!

זה טומן בחובו הומור יחד עם תמימות.
הסיפור משלב השקפה ריאליסטית עם דמיון נקי ויפייפה.
מבחוץ נראה כסיפור ילדים ובמבט שיטחי הוא אכן כזה,
עלילה על ילד קטן וחי בדמיונות שפוגש באדם מבוגר שלמד את הריאליות של החיים.
ילד שיקרא את זה יחשוב, 'אה, סיפור חמוד', הילד יגדל ולכשיקרא שוב יבין שזה לאו דווקא ספר לילדים,
זה מאוד עמוק ולא דומה לשום ספר אחר.
המחשבה שבהכרח תעבוד בראשו תהיה, 'איך בכלל קראתי אותו בעבר וחשבתי שהבנתי הכל, כשבעצם לא הבנתי כלום?'

במילים אחרות, זאת השקפת עולם שונה ומרתקת.

ספר שפשוט חובה לקרוא!
קריאה מהנה!!

ספר קליל ונחמד.
מלא פנטסיה והרפתקאות.
מסופר איך הכל ניראה שונה אם הגיל.
וקיצור ספר חמוד.
ממליצה בחום :)

ספר מדהים!
מאוד מעניין. יפה. ושווה.
פנטסיה מקסימה של עולמות שונים,
איך מעשה אחד יכול להשפיע ולגרום למלא דברים לא רצויים להתרחש.
ושלכל בנאדם יש תפקיד, אפילו אם אותו בנאדם לא נחמד או לא מקובל.
אחד הספרים הטובים שיש.
הסופרת מוכשרת מאוד!
באמת מאוד מומלץ!
תהנו =)

אני ממש מצטערת להגיד שהספר לא משהו...
קניתי אותו בתקווא שהוא מעניין כמו הספרים הקודמים.
אבל הוא לא כמוהם.
הוא... משעמם.
הספרים הקודמים היו ממש מעולים!
מעניינים, מותחים, מקסימים ויפים!
חבל שהספר האחרון לא יצא כזה :(
בקיצור: הספר לא מצא חן בעיניי.
אבל. - זאת רק דעתי האישית!
לא לשפוט אותי לחומרה!

ספר מדהים!!!
הספר העשירי של 39 רמזים,
וסוף-סוף מוצאים את הרמז האחרון...
באמת ממש כדאי לקרוא!!!
האמת כאן תמה ההרפתקה שלהם.
זהו. המסע הושלם.
אבל. הסוף פתוח. אפשר לצפות להמשך.
ובאמת! ראיתי שבאנגלית יש עוד חלקים
(לא הרבה, אבל יש, וזה מה שחשוב!).
כל מה שנותר לנו לעשות זה - לקוות שיתרגמו את זה כמה שיותר מהר.
וחזרה לנושא העיקרי:
זה. מאוד. מאוד. מאוד. שווה. קריאה!
ממליצה בחום!
תהנו!