המסע של דניאל הוא מסע בנשמה.
דניאל נכנס כתוצאה מטראומה למה שנהוג לכנות בסלנג של ימינו "מצב דולפין". למה הכוונה בביטוי מצב דולפין? לאחד שהקשר שלו לחיים "הנורמליים" קלוש ביותר... הצורה העיקרית שאני מכיר אנשים שמגיעים למצב הזה הוא כתוצאה משימוש בסמי הזיה... אני חושב שכמעט כל אחד מכיר איזה סיפור על ההוא בהודו שאכל פטריות והיה במצב כל כך עגום עד שהישראלים האחרים שם היו צריכים ליצור קשר עם המשפחה שלו ולהעלות אותו על מטוס חזרה לארץ ולטיפול פסיכיאטרי מרוכז... הסם (שהוא בעצם סוג של רעל יש להודות) יצר פגיעה קשה בתפקוד מערכת העצבים... אבל גם יש שהתופעה נגרמת לא מהבט פיזי כימי אלא נפשי נטו... זהו המקרה של דניאל... מצב דולפין שנגרם מהלם קרב... הסתגרות בתוך עצמו ועולמו הפנימי וקשר מוגבל ביותר עם הסביבה "הרגילה"...
דניאל בורח מהבית והולך לגור בים כמה חודשים... איכשהו הים נוטה לנקז אליו כל מיני סהרורים שמשוטטים בו... אני זוכר שאיזה הומלס ניגש אלי פעם בים ואמר לי ברצינות ש "יש מחלה מסוכנת וכולם צריכים לשים כפפות"... ששאלתי אותו "אז למה לך אין כפפות?" הוא פשוט התעלם והלך... אני זוכר שקראתי פעם כתבה במקומון עליו... אמא שלו סיפרה שבעקבות אהבה נכזבת ששברה לו את הלב לגמרי והגיעה בלווי סכין בגב שלו אי שם שהוא היה בשנות העשרים שלו הוא פשוט נהיה מטורלל לגמרי... דניאל שוהה שם כמה חודשים עם עוד כמה אנשים שחיים לא חיים שם על גבול הדימדומים שבין המציאות לחלום ובין הים ליבשה... הוא גם חווה "הארה" בזמן הזה... אני לא רוצה להרוס את הספר אבל למי שמעוניין להבין יותר את ה "הארה" הזו מעבר לתיאור שלה בספר אני ממליץ לבדוק את משנתו של הפילוסוף היווני הקדמון הרקליטוס.
בסוף חוזר דניאל "הביתה"... אי אפשר לומר שהוא ממש "הבריא" אבל גם אי אפשר לומר שהוא "חולה רוח" הוא חי איכשהו ומסתדר... כמו עוד הרבה אנשים שעברו נזק רציני אבל למדו לחיות איתו...
את מוסר ההשכל של הספר אפשר לסכם במשפט ידוע אחד של יהודי מפורסם... אבל אני מעדיף לא לעשות את זה ולתת לכם להנות מהספר לבד.












![שכול וכשלון [מהדורת 2006]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers2/21302.jpg)




![נפשות מתות [מהדורת 2013]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers96/967642.jpg)