ביקורת ספרותית על זייתון מאת דייב אגרס
ספר טוב

---

ספר אנושי,על אדם מוסלמי סורי שחי בניו אורלינס לפני, בזמן ואחרי הסופה קטרינה.
עבדול רחמן זייתון, נישא לאמריקאית שהתאסלמה (לפני שהכירה את בעלה), הזוג משתקע בניו אורלינס ובונה את עצמו כחברת שיפוצים שהולכת ופורחת.
בסופה קטרינה מתפצלת המשפחה.
האם וילדיה נוסעים צפונה ואילו האב נשאר במקום.
קורותיו מופלאים,הוא מתארגן טוב, מושיט עזרה ופועל כחילוץ והצלה של איש אחד.
הוא נעצר על ידי המשטרה ונכלא בתנאים קשים על פי צווי חירום.משתחרר לבסוף כשהשפיות מתחילה לחזור לעיר.
הכתיבה אוהדת מאוד, התמונה המצטיירת של כמעט מלאך מושלם.
לעיתים מצויירת תמונה נאיבית של איסלאם תמים ונאור שבו בעצם כל אבות דתות המערב מוכלות בתוכו( כולל ישו).החיג'אב שהוא היום סמל לדיכוי האישה המוסלמית, מוצג כדגל דתי( במבט פמיניסטי דווקא).ולא ברור כל כך למה הם נרדפים.
הקמת קע"ם (קהילה ערבית מאוחדת), בהשתתפות מצריים של עבדול נאצר וסוריה, היא בסך הכל תגובה לרודנות אמריקאית באזור ולא ניסיון סיפוח וניצול של סוריה על ידי מצריים.( ע 114).
יש איזו שהוא הצגה אידילית של המשפחה.
מאידך,אני מאמין כי הקורות אותו בזמן הסופה הן אמיתיות. במיוחד המאסר הלא הגיוני והכלא.
הכאוס ששרר בסופה מתואר יפה בעמוד 134, הגיבור פונה לחיילים שעומדים במקום מסויים ואומר כי יש משפחה הנזקקת להצלה במורד הרחוב.
החיילים אומרים שזה לא מתפקידם ואין הם יכולים לדווח למוקד עזרה.( כל כך אמריקאי).
כנופיות ביזה מאורגנות.
ועוד ועוד.
הכתיבה יפה, שוטפת.
ואסיים במשפט שנכתב בעמוד 137, על עובד של עבדול
"אדם טוב שהלך והשביח". על כמה אנחנו יכולים לאמר זאת?

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על זייתון