ביקורת ספרותית על הורדוס המלך - האיש ופעלו מאת אברהם שליט
ספר מעולה

---

ראשית, אזהרה, ביקורת זו תהיה ארוכה, ראו הוזהרתם!
_________________________________________
תולדות עם ישראל בעת העתיקה נתונים למחקר, וניתן להבחין בשלוש
גישו מחקר עקריות: 1) הגישה הנוצרית ( קתולית או פרוטסטנטית), על פי רוב החוקרים הם בני המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, גישה זאת מתמקדת בדחיה של ישו ותורתו על ידי היהודים ועל כן הצדקת העונש
שבא על עם ישראל בעקבות סירובו לראות את הדת האמיתית והצודקת.
2) הגישה האוהדת את בית חשמונאי ומייחסת לו את כל הטוב ולהורדוס את כל הרוע. על גישה זו אמון פרופ׳ קלאוזנר שהיה מייצגה הראשי של הגישה אשר היתה שליטה מקום המדינה ועד שנות השמונים של המאה ועשרים.
3) גישת האמצע, לא מייחסת את כל הצדק והטוב לאחד הצדדים אלא חוקרת ומנסה להגיע לתובנות עמוקות יותר על סמך שימוש במקורות הגלויים היהודיים, הנוצריים, הראשוניים ( ניקולאוס מדמשק איש אמונו של הורדוס והיסטוריון לשעת מצוא), יוסף בן מתחתיהו וספריו קדמוניות ומלחמות היהודים. בני הגישה הזאת כגון פרופ׳ כשר ופרופ׳ אברהם שליט, ועל ספרו וגישתו נדון בביקורת הזאת.
שליט, לא מהסס לקפוץ למסקנות, שלעיתים לדעתי לא ניתן להסכים להן וזאת מכוון שאיננו יכולים לקרוא את כוונותיהם של דמויות היסטוריות שלא פרסמו ברבים את מחשבותיהם ולא השאירו יומנים ו/ או דברי זיכרונות אחריהם.
כך לדוגמה , קביעתו של שליט שלאבי הורדוס לא היו משאלות ורצונות לתפוס את השלטון לזכות בניו תוך הוקעת בית חשמונאי ותפיסת המלוכה במקומם. הוא מבסס את קביעתו על העובדה שבית
אנטיפטרוס היה ממוצא אדומי שבאופן חוקי ( חוקי ומנהגי הדת היהודית) לא מאפשר למלך להיות ממוצא של גרות, אפילו אם גוייר כהלכה!
לדעתי, כל מאמציו נותבו לכיוון זה והעובדה שדחף את הורקנוס השליט למנות את בניו הורדוס ופצאל
לשליטים מקומיים, הורדוס בגליל , ופצאל במרכז.
ועובדה נוספת ולא אחרונה לשאיפותיו להעלות את בניו לגדולה, היחסים המיוחדים שיצר אנטיפטרוס עם מיטיביו הרומאים : פומפיוס, יוליוס קיסר, ומושל הפרובינציה סוריה.
העובדה שנרצח על ידי שליחיו של אריסטובולוס מראה שרבים ידעו ורצו למנוע את השלטת בית הורדוס על יהודה.
_____________________

שילטון הורדוס על יהודה.

מרגע שהורדוס השתלט על יהודה, וקיבל את אישור הקיסר הרומאי למלכותו, נהג הורדוס שדרך של
נשיפת חום וקור לחילופין.
כאשר ראה צורך להתקרב לעם ולשאת חן בעיניו, חילק לעם מתנות, הקל את המיסוי, בנה ותיקן את בית המקדש, כדי לשלם מיסים לעולם לא לקח מכספי בית המקדש ותמיד עזר לעניים בזמן של עונות שחונות כאשר כמות הדגן היתה קטנה, לא פעם קנה מכספו חיטה וחילק ממנה להמונים.
אך כאשר דחה העם את חיזוריו ונקט בדרך של מרי ומהומה, לא בחל הורדוס מלטפל בהם ביד חזקה ובאכזריות רבה.
על פי שליט הורדוס היה שליט הלניסטי, דבר שחיבב אותו על חוגים מסויימים בקרב העם ובדרך כלל היו אלה העשירים שנטו לדרך היווניות, בעוד שרוב העם דחה אותו ובז לו בשל היותו גר , ובשל שדירת הכתר מידיהם של בני החשמונאים.
מבחינה מדינית, הורדוס היה מדינאי מתוחכם ורב תושיה :
א) הוא השתמש ביד קשה ובחנופה כאשר רצה להשליט את רצונו על העם ( לרוב הוא ניכשל בהשגת מטרותיו אלה)
ב) הורדוס אשר קיבל את חינוכו בבית אנטיפטרוס , ירש מאביו את מורשתו בעלת תבונה פוליטית שבעזרתה מצא את מקומו כמלך ביהודה , וחבר לעם הרומאי מה שחיזק את אחיזתו בשילטון מצד אחד ומצד שני הרתיע את אוייביו בתוך הארץ ומחוץ לה.
ג) הורדוס השכיל להכיר מבעוד מועד את יחסי הכוח ברומא ומשחש לאיפה נושבת הרוח ידע לעשות את הנחוץ על מנת למצוא חן בעיני הרומאים השליטים- אוגוסטוס, מושל סוריה וכו׳
ד) יהודה ותושביה שמשו אך ורק ככלי כדי להשיג את האמצעים כדי לבסס את מלכותו: מהם הוא ספג את הכספים והם שאפשרו לו לחיות בפאר והדר, כמו גם לגרז את דרכו בעולם הפוליטי ברומא ששם הכסף היה העיקר ובעזרתו ניתן לרכוש כוח ( כמו גם להחזיק צבא).
ה) הורדוס היה בעל תבונה מרחיקת ראות - את זה אנו רואים באופן שבו רחש את אהדת הקיסר בפגישה המפורסמת עם אוגוסטוס ברודוס.
לעומת הצלחתו הרבה במדיניות החוץ הורדוס כשל כליל במדיניות הפנים וביחסיו עם העם היהודי.
למרות זאת לדברי שליט יש צורך להבין שהורדוס נקט במדיניות שבה נהגו שליטים נוכריים רבים בארצותיהם , הוצאות להורג, כאשר השליט נאנס לנקוט בהן, נעשו, ולא בדרך של צדק ומשפט צדק
של ימינו ( למרות שגם היום זה לא נעשה בהרבה מקומות), הורדוס כאמור היה שליט הלניסטי, ולא ראה כל צורך להצטדק על מעשיו , או לתת דין וחשבון עליהם.
תפיסת הצדק שלו היתה ההפך הגמור מתפיסת הצדק של העם, כמו גם חוקיות מנהיגותו.
_________________________

ביתו של הורדוס.

כאשר אנו בוחנים את חצרו של הורדוס, איננו יכולים שלא לראות את מעשי החתירה, הנוכלליות, התאווה לשילטון שאנו מוצאים אצל כל בני הבית הן ממשפחת החשמונאים והן ממשפחת הורדוס.
בנו אנטיפטר משך ללא הרף בחוטים, העליל עלילות וחיפש כל דרך אפשרית כדי לחסל את מתחריו הפוטנציאלים. הוא גרם לחיסולם של אחיו למחצה בניה של מרים החשמונאית, ולאחר מכן ניסה לחסל את דודתו, אחות הורדוס, שהיתה חכמה מימנו והצליחה לגרום לחיסולו לפני שהזיק לה יותר מידי.
שליט, איננו טוען שהורדוס לא סבל ממחלת נפש כל שהיא מסוג פראנויה מסוג זה או אחר, אך הוא טוען שידע לבחור בין טוב לרע, ואם נאלץ לחסל את יריביו עשה זאת ללא כל נקיפות מצפון ככל מלך
הלניסטי בזמנו.

לסיכום, שליט, כהיסטוריון מודרני, איננו נגרר אחרי היסטוריונים אחרים
שראו בהורדוס מפלצת אדם, ללא לב וללא מוסר.
הוא שם את הדברים בסדר הנכון לתקופה זאת כאשר למלך היה הזכות
הטבעית והחוקתית על חיי אדם, ואפילו היו אלה בניו ונשותיו.
ספר עיון היסטורי במיטבו, והיסטוריון מקצועי הכותב בצורה מרתקת ומדוייקת.

טוביה.

» ביקורות נוספות של tuvia
» ביקורות נוספות על הורדוס המלך - האיש ופעלו