ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 22 ביולי, 2012
ע"י בת מוות
ע"י בת מוות
ספר מדהים, ויותר מותח מהראשון.
אוקי קליירי מחליטה להיות כלבה, במיסיון נואש לשכוח את ג'ייס היא משחקת בסיימון, שמאוהב בה עדיין ולא מבין שהוא בסך הכל הסחת דעת שימושית.
בכלל סיימון משתכלל, בתחילת הספר הוא מבוהל עד מוות, הוא פוחד שהוא הופך לערפד, מה שבאמת קורה אבל לא נקדים את המאוחר.
מריס, אמם של איזי ואלק משוכנעת שג'ייס עשה יד אחת עם אביו ומגרשת אותו מהמכון, הוא מחליט לפצח כמה מזדאבים בניסיון לשפר את האגו שלו. ו'במקרה' זו הלהקה של לוק. ג'ייס שבור, קליירי רצה כדי לעודד אותו מספר דקות אחרי שסיימון המבוהל מעצמו מישק אותה. סיימון, שמשתדל לא לרחם על עצמו פוגש מזדאבת יפה מאוד בשם מאיה למה מראה לי שLOVING עומד להגיע?
אוקי, שרשרת של ארועים גורמת להם להגיע אל חצר הפיות, שהן יפות, אבל מרושעות. קליירי, אמורה להאלץ להישאר שם, אבל המלכה שרוצה בידור מחליטה לקטוע את אמונו של סיימון בקליירי ואומרת את האמת-קליירי קוצה להתמשק עם ג'ייס. קליירי יוצאת משם ומגלה שסיימון ברח. למה משהו מריח לא טוב? באמת למה? היא מגיעה אל המכון, חולמת חלום מבעית על סיימון ומתעוררת. צלצול בדלת, ובחצר המכון עומד רפאל ובידיו גופה עם גרון משוסף, סוודר מוגר וחולצה כחולה-סיימון. הסופרת המנחמדה החליטה לדגול בשיטת "ונהפוכו" ולעשות מסיימון-יהודי, טוב לב, עדין, אומלל, ומיוסר-ערפד! וסיימון לא נהנה נזה, הוא שונר את זה.
בנתיים ולנטיין (שמשום מה מזכיר לי את היטלר) רוצה "לטהר את העולם" - לחסל את כל שוכני התחתיות, לשם כך הוא צריך דם של: מכשף, פייה, מזדאב וערפד.
כמובן שמאיה וסיימון נתפסים. וולנטיין משסף לסיימון (שוב) את הגרון והוא מת זמנית.
קליירי, שבדיוק דברה איתו מדיעה לשם ומיואשת שמאיה מספרת לה שהוא מת.
מתחיל קרב של בני הנפילים נגד וולנטיין והמפלצות שלו.
ג'ייס מוצא את סיימון הגוסס ומחליט, בפרץ של אצילות לתת לו מדמו שלו. עושה רושם שהיריבות הארוכה מסתיימת. מזל טוב.
קליירי, ג'ייס וסיימון מתעמתים עם וולנטיין, קליירי גורמת לאניה להתרסק והם שטים הביתה. השמש עולה, לסופרת היה משהו כל הזמן לנסות להרוג את סיימון. אבל משום מ השמש לא שורפת אותו. באפילוג סיימון תופס אומצץ ומבהיר לה שהוא רוצה שהיא תאהב אותו באמת, ולא תעמיד פנים. היא רצה לג'ייס ששובר את ליבה והולכת לבקר את אמה בבית החולים- שם פוגשת אישה שמודיעה לה שיא יודעת איך לרפא את אמה. כך הספר נגמר ומעורר בנו רצון לצרוח מתסכול. למה הסופרת חייבת לגמור ככה? תעלומה.
אבל הספר מדהים, הדמויות מתבגרות וסיימון מתוק מתמיד. אהבתי
קורא אחד אהב את הביקורת
1 הקוראים שאהבו את הביקורת
