ביקורת ספרותית על עיר של אפר - בני הנפילים #2 מאת קסנדרה קלייר
ספר טוב

---

~מכיל ספויילרים~

"לשירותך אני, אדוני הרם...?"
"אתה יכול לקרוא לי ולנטיין."
כאן התחלתי לאהוב את הספר הזה. העוצמה ששידר ולנטיין והביטחון המוגזם שלו נתן הרגשה שמצפה להם אויב שמוכן לפעול בכל דבר לא הגיונית כדי להגיע למטרתו הסופית.
ידעתי שמישהו הולך למות ולא יכולתי שלא לשמוח.

כמו הספר הקודם, הספר הזה תאם את ציפיותיי. מהאווירה הקודרת בה התחיל הספר עד לעלילה המסובכת שאיכשהו הובילה אותם למקומות משונים.
כן, כן, נשמע כמו ספר מעולה- אז למה רק ארבעה כוכבים?
כמו שכולם יודעים, ספר לא יכול להיות מושלם. יש קטע או שניים שגורמים לכם לרצות לדלג עליהם או לדפוק את הראש בקיר.
בספר הזה הקטעים הגרועים התחילו בעמוד הרביעי והרסו לי על ההתחלה את מה שהתחלתי לצפות ממנו. מלהיות הגיבורים שהיו כשהצליחו להילחם ולפחות לשרוד את הקרב עם ולנטיין, הם הפכו לאיום כלשהו על המסדר וג'ייס איכשהו תמיד מגיע למצב של מעצר (למרות שציפיתי שזה כבר יקרה בספר הראשון, בגלל שהוא אידיוט).
אבל...
מהרגע הזה הספר רק השתפר, וכבר לא הצלחתי להיפרד ממנו. מפיות (שהן לא נצנצים כמו שכולם חושבים עליהן, אלא כמו שד שתקוע בגוף של מלאך) עד לערפדים (ששינו את הכינוי שנתן ג'ייס לסיימון מ"סתמי" ל"מוצץ דם". ודרך אגב, סיימון רשמית הפך לדמות האהובה עליי ברגע הזה [ורק כדי להבהיר- לא, אני לא מעריצה נלהבת של דמדומים וערפדים וכל זה. פשוט התחילו להתייחס אליו באופן משמעותי יותר.]) ובחזרה לני יורק שם שום דבר לא באמת השתנה.
אחרי "עיר של עצמות", לא יכולתי לצפות למשהו טוב יותר. זה אחד הספרים האהובים עליי שבהחלט ארצה לקרוא שוב (רק חבל שהספר מושאל ואצטרך להחזיר אותו בסופו של דבר), ואני כבר מחכה לקרוא את הספר השלישי.



"איזבל נראתה מפוקפקת, 'אמא ואבא שלי לא יהיו מרוצים כשישמעו על זה.'.
'שפדיתם פושע אפשרי בכך שנתתם תמורתו את אחיך למכשף שנראה כמו הגרסה ההומואית של סוניק הקיפוד ומתלבש כמו חוטף הילדים מצ'יטי צ'יטי בנג בנג?' אמר סיימון, 'לא. סביר להניח שלא.'"

» ביקורות נוספות של מגדת העתידות
» ביקורות נוספות על עיר של אפר - בני הנפילים #2